מפת הכוח נחשפת: 6,866 שמות ברשימת הריכוזיות

הנדל"ן והתשתיות שולטים בנוף

אחת המגמות החזקות ברשימה היא הבולטות החריגה של קבוצות נדל"ן ותשתיות. אלוני חץ, ביג, חיים כצמן, אשטרום, עזריאלי, מבנה נדל"ן, שפיר וצחי נחמיאס מופיעות בהיקפים משמעותיים. בחלק מהמקרים מדובר בשילוב בין נדל"ן מניב, אנרגיה, תשתיות, חברות נכס בארץ וחברות זרות.

אלוני חץ היא דוגמה מובהקת: במסמך מופיעים עשרות רבות של תאגידים זרים הקשורים לקבוצה, ובהם חברות בארה"ב, קנדה, אירופה ותחומי אנרגיה מתחדשת. כבר בעמודים הראשונים שבהם מופיעה הקבוצה ניתן לראות רצף של תאגידים זרים, חברות נכס וחברות אנרגיה או אחסון, מה שממחיש כיצד קבוצת נדל"ן ישראלית יכולה להיות למעשה מערך בינלאומי רחב של החזקות.

גם קבוצת נתנאל סיידוף בולטת במיוחד. ברשימה מופיעים תחתיה, בין היתר, גופים הקשורים למבני תעשיה, נכסים, מיזמי כבישים ומיזמים נקודתיים כמו כביש 6, כביש 77, כביש 31, כביש 65/85 ומחלף משמר הגבול. עצם הופעתם של מיזמי כבישים לצד חברות נדל"ן ונכסים מבליטה את המעבר של קבוצות עסקיות מתחום אחד למרחב רחב בהרבה של פעילות ריאלית ותשתיתית.

הפיננסים: לא רק בנקים

החלק הפיננסי של הרשימה אינו מסתכם בבנקים הגדולים. לצד בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, הבינלאומי ומזרחי-טפחות, מופיעות גם קבוצות ביטוח, בתי השקעות, קרנות נאמנות, חברות ניהול תיקים, נאמנויות, שותפויות אשראי וחברות חיתום.

קבוצת IBI היא דוגמה מובהקת לעולם הפיננסי החדש: לא בנק ענק אחד, אלא רשת של עשרות חברות ושותפויות בתחומי חיתום, קרנות, נאמנויות, אשראי, נדל"ן, פעילות בינלאומית ומוצרים פיננסיים. במסמך מופיעות עשרות רשומות רצופות של IBI, חלקן חברות ישראליות וחלקן תאגידים זרים או שותפויות זרות.

גם קבוצת איל עופר מלמדת על ההצטלבות בין בעלות, בנקאות וגופים פיננסיים. ברשימה מופיעים מזרחי-טפחות, בנק יהב, חברות ליסינג, פקטורינג, נאמנות, הנפקות ורישומים. זו נקודת עניין חשובה: חוק הריכוזיות לא עוסק רק בתחרות בין מוצרים לצרכן, אלא גם במבנה ההון, בשאלה מי מחזיק בגופים פיננסיים משמעותיים, וביכולת של קבוצות עסקיות להשפיע על הקצאת אשראי או על נכסים חיוניים.

התקשורת והעיתונות בתוך מפת הריכוזיות

אחד החלקים הפיקנטיים ביותר ברשימה הוא הופעת גופי תקשורת ועיתונות. לצד קבוצת הוט וקבוצת בזק, מופיעות גם קבוצות הקשורות לעיתונות ולתוכן: גלובס, ידיעות אחרונות, הארץ, אליהו עזור, מוזיקה 24 וגופים נוספים. זהו אזור רגיש במיוחד, משום שחוק הריכוזיות מבחין לא רק בכוח כלכלי "רגיל", אלא גם בהשפעה על דעת קהל באמצעות שידורים ועיתונות כתובה.

קבוצת אליהו עזור, למשל, כוללת ברשימה חברות הקשורות לג'רוזלם פוסט, וואלה, ישראל פוסט, תקשורת מקומית, השוואת מחירים ועוד. עצם השילוב בין תקשורת, אתרי תוכן, פרסום ושירותים מקוונים מראה כיצד גבולות עולם התקשורת היטשטשו: גוף תקשורתי אינו בהכרח רק עיתון מודפס או ערוץ שידור, אלא רשת של אתרים, שירותים, מותגים ותשתיות תוכן.

זו נקודה חשובה לכתבה: ברשימה אחת נפגשים מי שמחזיקים כסף, תשתית, מידע והשפעה ציבורית. לכן יש בה ערך עיתונאי שחורג מהתחום הכלכלי הצר. היא מספרת לא רק מי עשיר, אלא גם מי יושב בצומת שבין הון, תשתיות ותודעה ציבורית.

החריגה המעניינת: שמות שלא מצפים למצוא

המסמך כולל כמה הפתעות. לצד שמות צפויים כמו בנקים, חברות ביטוח, חברות אנרגיה וקבוצות נדל"ן, מופיעים גם גופים שנראים לקורא רגיל פחות קשורים לריכוזיות: קופות חולים, חברות קמעונאות, מזון, אופנה, תיירות, מוקדים טלפוניים ושירותי מסחר מקוון.

ברשימה נמצאות, בין היתר, קבוצות כמו כללית, מכבי וקופת חולים מאוחדת; קבוצות מזון וקמעונאות כמו תנובה, שופרסל ורמי לוי; קבוצות אנרגיה כמו בזן, פז ושברון; וגם גופים תשתיתיים כמו חברת החשמל, מקורות ותש"ן. ההופעה של גופים אלה אינה אומרת שהם פועלים שלא כדין, אלא שהם נמצאים במרחב שבו המדינה מבקשת לבחון היטב ריכוז כוח, במיוחד כשהוא קשור לתשתיות, שירותים חיוניים או השפעה רחבה על הציבור.

הקצה הפיקנטי ביותר מופיע דווקא בסוף הרשימה, בקבוצת תעבורה אחזקות. תחת הקבוצה מופיעות חברות מתחומים שנראים במבט ראשון רחוקים מתשתית אווירית: אייץ' אנד או, ד"ר שופ, וואלה טורס, וואלה! פי, וויז-סאפורט, תקשוב 360, תקשוב מהבית, תקשובים - מרכז תקשורת עסקי ועוד. ליד הרשומות הללו מופיע התחום "מחסן מסוף מטענים אווירי", כלומר השיוך לריכוזיות אינו נובע בהכרח מהמותג שהקורא מכיר, אלא מהשתייכות לקבוצה המחזיקה בזכות או פעילות בתחום חיוני.

מיד אחריה מופיעה קבוצת תש"ן עם חברות הקשורות לאחסון תזקיקים והזרמת תזקיקים, ובהן תשתיות אנרגיה, קו מוצרי דלק והחברה הישראלית לאניות דלק. זו דוגמה קלאסית יותר לתשתית חיונית: אנרגיה, דלק, אחסון והזרמה.

גם אנשים פרטיים מופיעים

נקודה נוספת הראויה להבלטה היא שהרשימה אינה כוללת רק תאגידים. בחלק מהמקומות מופיעים גם שמות של יחידים בתוך קבוצות עסקיות, למשל איל עופר, דוד ויסברג, צבי לובצקי ועמנואל קוק בקבוצת IBI או קבוצות אחרות. זה חשוב משום שהציבור רגיל לראות חברות, מותגים ובנקים, אבל חוק הריכוזיות מבקש להסתכל גם על שרשרת השליטה וההחזקה.

עיתונאית, זה מאפשר ניסוח חד: המדינה אינה מסתפקת בשם החברה שעל השלט. היא מנסה להגיע אל שכבת הבעלות, אל קבוצת המחזיקים ואל הגורם שנהנה מהכוח המצטבר. זה לא תמיד פשוט, ולכן הרשימה בנויה כטבלה מסועפת ומלאה חברות-בת, שותפויות ותאגידים זרים.

המגמה הבינלאומית: ישראלים, אבל לא רק בישראל

עוד תופעה בולטת היא ריבוי התאגידים הזרים. ברשימה מופיעות שוב ושוב שותפויות זרות, חברות מסוג LP או LLC, חברות נכס במדינות שונות ושמות באנגלית. זה בולט במיוחד בקבוצות נדל"ן ופיננסים כמו אלוני חץ, IBI וקבוצות נוספות.

המשמעות: ריכוזיות במשק אינה תופעה מקומית בלבד. חלק מהקבוצות הישראליות מחזיקות נכסים, חברות ושותפויות מחוץ לישראל, אבל עדיין נבחנות בישראל משום שהן קשורות לגורמים בעלי פעילות משמעותית במשק המקומי. זהו נתון שיכול לעניין קוראים: גם חברה שנשמעת כמו נכס בבוסטון, דאלאס, יוסטון או דרזדן עשויה להופיע במסמך ישראלי על ריכוזיות, אם היא חלק ממבנה החזקות של קבוצה ישראלית.

מפת הכוח לפי תחומים

• פיננסים - בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, קרנות נאמנות, חברות אשראי ונאמנויות;

• נדל"ן - קבוצות נדל"ן מניב, חברות נכס, מרכזים מסחריים, מגדלים, מבני תעשיה ושותפויות בחו"ל;

• תשתיות - כבישים, מסופים, דלק, חשמל, מים, תזקיקים, תשתיות תחבורה ואנרגיה;

• תקשורת ועיתונות - עיתונים, אתרי תוכן, שידורים, חברות תקשורת ושירותי תוכן;

• מזון וקמעונאות - רשתות שיווק, מזון, אופנה, שירותי מסחר ותיירות;

• בריאות - קופות חולים וגופים נלווים, בגלל חשיבותם הציבורית והיקף פעילותם.

רשימת הריכוזיות המעודכנת אינה רק כלי עבודה לפקידים ולמשפטנים; היא מראה לציבור כיצד נראית הכלכלה הישראלית מתחת לפני השטח - פחות כשוק של חברות בודדות, ויותר כרשת צפופה של קבוצות, החזקות וזכויות בתשתיות חיוניות.