העליון דחה את בקשתו של דוד אפל בעניין חוב של מיליונים

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש דוד אפל, במסגרתה עתר להארכת מועד להגשת ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב של מדינת ישראל. אפל טען כי פרע את מלוא חובו הפסוק, אשר עמד במקור על סך של 42.5 מיליון ש"ח וצמח לסכום של 63,813,543 ש"ח, באמצעות מנגנון פיקדונות ייעודיים בבנק מזרחי-טפחות. החלטת בית המשפט העליון (רע"א 47531-04-26), שניתנה על-ידי השופטת רות רונן, דחתה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים והותירה את קביעות הערכאה הדיונית על-כנן.

ההליך התנהל על-רקע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שניתנה על-ידי השופטת א' לושי עבודי במסגרת פש"ר 1168-04-11 ביום (יום א', 25.01.26), אשר דחתה את בקשתו של אפל להארכת מועד. הנאמן בהליך, עו"ד חגי אולמן, בתפקידו כמנהל מיוחד, וכונס הנכסים הרשמי התנגדו שניהם לבקשה. השופטת רונן הדגישה כי החלטת הנאמן בתביעת החוב נמסרה לאפל עוד ביום (יום א', 03.11.24), ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה לבית המשפט המחוזי רק ביום (יום ה', 06.11.25), באיחור משמעותי של למעלה משנה ומבלי שהוצג כל טעם מיוחד המצדיק זאת.

מעשי תרמית וקביעת חוב העתק של עשרות מיליונים

מקורו של החוב בפסק דין חלוט של בית המשפט העליון משנת 2012, אשר קבע כי אפל ניצל את האמון שניתן בו על-ידי אנשי משרד הבינוי והשיכון בשנות ה-80. במסגרת פרויקט לפינוי מעברות ושיכון תושביהן בדירות חלופיות, פעל אפל באמצעות חברות שבבעלותו לקבלת הלוואות מסובסדות ומענקים מהמדינה. לצורך כך חתמו המפונים על ייפויי כוח, ואפל טיפל בענייניהם מול משרד הבינוי והשיכון, אך הציג מצגי שווא לפיהם ההלוואות טרם מומשו כדי לקבל לידיו כספי עידכון בגין שינויים אינפלציוניים. כתוצאה ממעשים אלו חויב אפל בפיצוי המדינה בנזקיה שהוערכו בסכום של 42.5 מיליון ש"ח, ובעקבות החיוב ניתן נגדו צו כינוס נכסים.

הנאמן קבע בהכרעתו כי אפל חייב למדינה סך של 63,813,543 ש"ח, הכולל את החיוב שנפסק נגדו בפסקי הדין החלוטים, וכי לא הועלתה מצדו טענה שיש בה כדי לסתור קביעה זו. אפל מיקד את טענותיו בכך שפרע את החוב לאורך תקופה של 30 שנה באמצעות פיקדונות שהופקדו בבנק, וכי פירעון זה הושלם בשנים 2013-2012 לאחר שפסקי הדין הפכו לחלוטים. הוא עתר כי בית המשפט יורה לנאמן לפעול לבירור טענת הפירעון מול הבנק ומשרד הבינוי והשיכון, על-רקע שני מכתבים שקיבל מהבנק בשנת 2021 המאשרים כי כספי הפיקדונות הועברו לידי המדינה במסגרת פירעון מוקדם.

סיכויי ערעור קלושים והיעדר אסמכתאות לפירעון המאוחר

השופטת רונן קבעה בהחלטתה כי המועד להגשת ערעור על הכרעת נאמן הוא 45 ימים ממועד מתן ההכרעה, וכי בעל דין המבקש להגישו באיחור נדרש להצביע על טעמים מיוחדים. נקבע כי אפל לא סיפק כל הסבר לעיכוב המשמעותי, וכי שיהוי ניכר זה פועל לחובתו, שכן חזקה על אדם שלו שילם במלואו חוב של כ-42 מיליון ש"ח, כי היה נחפז ומגיש ערעור על הכרעה שקבעה אחרת. מעבר לפגם הדיוני החמור, בית המשפט העליון מצא כי סיכויי הערעור של אפל אינם גבוהים ואינם מצדיקים את הארכת המועד המשמעותית המבוקשת על ידיו.

השופטת ציינה כי המכתבים מטעם הבנק שצירף אפל הם כלליים ואינם כוללים התייחסות קונקרטית לעילת התשלום, ובפרט ליחס בין התשלום לבין החוב הפסוק בגין מעשי התרמית, לגובה הסכום שהועבר או למועדי הביצוע. בנוסף, נקבע כי המנגנון שבאמצעותו הושלם הפירעון, לטענת אפל, הוא אותו מנגנון שנדון והוכרע במסגרת פסק הדין החלוט, שם נדחו טענותיו. השופטת רונן קיבלה את עמדת הנאמן לפיה קשה להעלות על הדעת כי יש לו כיום כלים לבדוק את הטענות מחדש, וציינה כי גם הייעוץ המשפטי של משרד הבינוי והשיכון השיב לאפל כי המדינה עודנה סבורה שהחוב לא נפרע. הבקשה נדחתה ביום (יום ד', 24.06.26) ללא צו להוצאות.

פרטי ההליך המשפטי
ערכאה: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
שופט: רות רונן
סוג ההליך ומספרו: רע"א 47531-04-26
מבקש: דוד אפל
משיבים: חגי אולמן (בתפקידו כמנהל מיוחד), כונס הנכסים הרשמי
החלטה נשוא הערעור: החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי עבודי) מיום (יום א', 25.01.26) בהליך פש"ר 1168-04-11