683 מעונות לפעוטות בלי רישיון - ובחלקם אין כלל ביקורת

הפער המרכזי: המדינה עדיין לא רואה את כל המעונות

הפעלת מעון יום לפעוטות בלי רישיון היא עבירה פלילית, והרישיון הוא שער הכניסה לפיקוח: הוא מאפשר למשרד החינוך לדעת שהמעון קיים, לבדוק את תנאי הבטיחות, את הצוות, את הרישום הפלילי ואת דרישות החוק. בלי רישיון - אין תמונת מצב מלאה, ואין פיקוח שוטף.

מבקר המדינה מציין כי עד נובמבר 2025 לא הייתה למשרד החינוך תוכנית כוללת לאיתור מעונות שפועלים ללא רישיון ולעידודם לפעול כחוק. בפועל, בעלי תפקידים במחוזות, ובעיקר מפקחות, ניסו לאתר בעצמם מעונות כאלה - למשל באמצעות חיפוש במרשתת ופנייה יזומה למפעילים. רק עם סיום הביקורת פרסם המשרד נוהל פנימי לאיתור מעונות ללא רישיון ולטיפול בהם.

במשרד החינוך מסרו למבקר כי בוצעו 657 בקרות במעונות ללא רישיון; 172 מהם הסדירו את מעמדם לאחר ביקורת אחת ו-213 נסגרו לאחר הבקרה. עוד דווח על 110 התראות חלף עיצום כספי ועל 18 עיצומים כספיים למעונות שהמשיכו לפעול ללא רישיון. אלה צעדים חשובים, אך עצם העובדה שהמיפוי עדיין חלקי מצביעה על חולשה בסיסית: המדינה אינה יכולה להגן על פעוטות במעון שאינה יודעת עליו.

יותר מפקחות - אבל עדיין מעט מדי ביקורים

הדוח מציין שיפור ניכר במספר המפקחות: בשנת הלימודים התשפ"ה היו 61 תקני מפקחות על המעונות, לעומת 25 תקנים בביקורת הקודמת של המבקר בשנת 2022. מספר המעונות הממוצע שבאחריות מפקחת ירד מכ-200 לכ-83. זהו שיפור משמעותי, אך עדיין לא מספיק.

מבקר המדינה מצא כי משרד החינוך לא קבע הגדרת תפקיד מלאה למפקחות, לא קבע תקן למספר המעונות או כיתות המעון שבאחריות כל מפקחת, ולא קבע תדירות מזערית לביקורי פיקוח במעון. התוצאה היא פיקוח לא אחיד: במחוז תל אביב מפקחת אחראית בממוצע על כ-120 מעונות ו-289 כיתות, לעומת 56 מעונות ו-145 כיתות במחוז ירושלים.

הפער הזה מתבטא בשטח. בבדיקה של כ-2,400 מעונות במחוזות תל אביב, חיפה וירושלים בשנת הלימודים התשפ"ד נמצא כי בכ-14% מהמעונות לא בוצע אפילו ביקור פיקוח אחד של מפקחת, ובכ-43% בוצע ביקור אחד בלבד במשך כל השנה. במחוז תל אביב שיעור המעונות שלא זכו לביקור פיקוח כלל הגיע לכ-19%.

בדיקת עבר פלילי - ומה קורה אחרי הפסילה

אחד ממנגנוני ההגנה המרכזיים על פעוטות הוא בדיקת רישום פלילי של מי שמעורב בהפעלת המעון או בא במגע ישיר ומתמשך עם הפעוטות. לפי הדוח, בשנת הלימודים התשפ"ג בדק משרד החינוך רישום פלילי של 26,680 מעורבים בהפעלת מעון; 860 מהם נמצאו עם רישום פלילי, ובסופו של דבר 60 נפסלו מלעבוד במעון. בשנת הלימודים התשפ"ד נבדקו 12,487 בני אדם, 778 נמצאו עם רישום פלילי ו-48 נפסלו.

אלא שהבעיה אינה מסתיימת בהחלטת הפסילה. המבקר בדק 80 מקרים שבהם דווח למחוזות על פסילת מעורבים בהפעלת מעון בשל רישום פלילי, ומצא כי בכ-23% מהמקרים מנהלות תחום המעונות במחוזות ציינו שלא ביצעו בדיקה במעון כדי לוודא שהנפסל אכן אינו מעורב בו. בכ-26% מהמקרים הדבר נבדק בביקור במעון, בכ-26% בשיחה טלפונית, ובכ-25% מהמקרים המעון נסגר.

המשמעות ברורה: החלטת פסילה שאינה מלווה בבדיקה בפועל עלולה להישאר מסמך. כאשר מדובר בפעוטות שאינם מסוגלים תמיד להתלונן או להסביר מה קרה להם, הפיקוח על מי שנמצא איתם חייב להיות קפדני ומהיר הרבה יותר.

הבטיחות במעונות: חשמל, חצר ומבנה

מבקר המדינה מצביע גם על ליקויי בטיחות שנמצאו במעונות. בשנת הלימודים התשפ"ה, גם לאחר שיפור מסוים, נמצאו ליקויים בתשתית החשמל שמשרד החינוך הגדיר ככאלה שיש להסירם לאלתר בכ-24% מהמעונות המוכרים שנבדקו ובכ-18% מהמעונות הפרטיים שנבדקו.

בתחום החצר נמצאו ליקויים חמורים בשיעור גבוה במיוחד: בכ-74% מהמעונות המוכרים ובכ-53% מהמעונות הפרטיים שנבדקו. בתחום מבנה המעון נמצא פער גדול בין המעונות המוכרים לפרטיים: במעונות המוכרים כמעט שלא נמצאו ליקויים חמורים במבנה, בעוד שבכ-16% מהמעונות הפרטיים שנבדקו בשנת הלימודים התשפ"ד נמצאו ליקויים כאלה, ובשנת הלימודים התשפ"ה ירד שיעורם לכ-10%.

אלה אינם עניינים קוסמטיים. תשתית חשמל לקויה, חצר לא בטוחה או מבנה שאינו עומד בדרישות עלולים להפוך את שגרת היום של פעוטות לסיכון ממשי. דווקא בגילים הרכים, שבהם ילדים אינם יודעים לזהות סכנה, אחריות המדינה והמפעילים כבדה במיוחד.

המצלמות אינן תחליף לפיקוח

הדוח עוסק גם בהגנה על פעוטות מפני פגיעה מצד אנשי צוות, ובכלל זה החובה להפעיל מצלמות במעונות. המצלמות נועדו להרתיע, לאפשר בירור של אירועים חריגים ולסייע בחשיפת פגיעה בפעוטות. עם זאת, מצלמות אינן יכולות להחליף פיקוח אנושי, בדיקות רקע, ביקורים במעונות ובקרת בטיחות.

הבעיה רחבה יותר: כאשר אין די ביקורי פיקוח, כאשר אין מיפוי מלא של המעונות הלא-מורשים, וכאשר אין ודאות שכל מי שנפסל אכן הורחק ממגע עם פעוטות - המצלמות הן שכבת הגנה חשובה, אך לא מספקת.

דוח המבקר מציג התקדמות, אך לא פריצת דרך. משרד החינוך הגדיל את מספר המפקחות, הרחיב את מספר המעונות הפרטיים שפועלים ברישיון והחל להפעיל כלי אכיפה נגד מעונות ללא רישיון. אולם הפערים שנותרו משמעותיים: מאות מעונות ללא רישיון, מיפוי חלקי בלבד, פיקוח לא אחיד, ביקורים מעטים מדי וליקויי בטיחות רבים.

המסר העיקרי חד: הגיל הרך אינו יכול להיות אזור דמדומים של אחריות. מעון יום לפעוטות אינו שירות פרטי רגיל, אלא מסגרת שבה שוהים ילדים פגיעים במיוחד במשך שעות רבות מדי יום. לכן המדינה חייבת לדעת היכן נמצאים המעונות, מי עובד בהם, האם הם בטוחים, והאם הפיקוח עליהם מתבצע בפועל - לא רק על הנייר.