"הסכם הרב" מחייב את משה בובליל וניסן חקשורי. כך קבעה (יום א', 15.8.04) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הילה גרסטל, כשקיבלה את התובענה שהגיש משה בובליל נגד ניסן חקשורי בעניין הסכם הפשרה, שנחתם ביניהם באפריל 2003. משמעות ההחלטה: השליטה בחברות 'קלאב הוטל', המחזיקות גם במניות (50%) קלאב הוטל לוטרקי, תישאר בידי בובליל.

נזכיר, כי בובליל וחקשורי היו בעבר שותפים עסקיים עד שהסתכסכו בנוגע לשליטתם ברשת "קלאב הוטל". באפריל 2003 הושג הסכם בין השניים, בתיווכו של הרב יאשיהו פינטו מאשדוד, שחקשורי נמנה על חסידיו, ובעזרתם של עורכי דין ויועצים, לפיו אמור בובליל להמשיך לשלוט בעסקי הקזינו ביוון וברשת 'קלאב הוטל' בארץ ולנהל אותם, ואילו חקשורי אמור לשלוט בעסקי 'דאבל קונטקט', חברה נוספת בבעלות משותפת של השניים ובניהולו של חקשורי, הפועלת ברוסיה ובחבר העמים.

הסכם הרב 'מאפס' את החובות בין הצדדים

ההסכם קבע, כי הצדדים פותחים "דף חדש" וכל חובות העבר "יאופסו", כאשר לחקשורי לא תהא כל טענה כלפי התנהלותו של בובליל בעבר. כן נקבע, כי ניהול חברת 'פרמייר' יועבר לידיו של משה בובליל, שימנה 2 דירקטורים, ואילו חקשורי ימנה דירקטור אחד. מנגד, יקבל חקשורי לידיו את ניהול חברת "דאבל קונטקט" ברומניה.

עוד נקבע, כי חקשורי יקבל 8 מיליון דולרים מהחברות שבבעלות השניים, בעוד בובליל יקבל 6 מיליון דולרים. לבסוף הוסכם, כי מכל הכספים העתידיים יחולקו 38% כל שנה וכן יחולקו 1.1 מיליון דולרים לכל אחד מהצדדים בשנת 2004.

עוד נקבע בהסכם, כי מי שיבטל אותו ישלם לצד השני פיצוי בסך מיליון דולרים. ואולם, זמן קצר מאוד לאחר חתימת ההסכם, הודיע חקשורי לבובליל כי הוא אינו רואה את ההסכם כמחייב.

בובליל פונה לביהמ"ש כדי לאכוף את ההסכם

כעבור חודש, פנה בובליל לבית המשפט בבקשה להצהיר כי הסכם הפשרה בינו לבין חקשורי תקף, ודרש לאכוף את ההסכם. בתביעתו טען, כי תחילתו של המשבר בין השניים הוא נוכח מצוקה כספית אישית אליה נקלע חקשורי, ככל הנראה, עקב הסתבכויות עסקיות שלו עם גורמים במדינות חבר העמים, והעלה טענות שונות נגד חקשורי, שלדבריו, ניסה לסכל את ביצוע ההסכם.

גם ניסיונות גישור בפני עו"ד רובי בכר והשופט בדימוס ישי לוויט עלו בתוהו ולשופטת גרסטל לא נותר אלא להכריע בתובענה, למרות שסברה שהדבר יהיה "בכייה לדורות" כלשונה.

ביהמ"ש: ההסכם תקף ויש בו מסויימות וגמירות דעת

בפסק דין מפורט, קבעה השופטת גרסטל כי "הסכם הרב" מחייב, בעל מסוימות וגמירות דעת. בית המשפט דחה את טענתו של חקשורי, לפיה הסכם הנאמנות הנוגע להחזקת המניות בקלאב הוטל - לפיו סך של 200 מיליון דולר אמור היה להיות משולם לחברה הדרום-אפריקנית S.A. בגין העברת מניותיה, ואשר באמצעותה החזיק חקשורי ב-63% ממניות קלאב הוטל - לא הוסדר במסגרת ההסכם.

השופטת גרסטל קבעה, כי סוגיה זו עומדת בלב הסכסוך בין השניים, ולא יעלה על הדעת שההסכם אינה כולל אותה. בתוך כך, נדחתה גם טענתו של חקשורי, כאילו מסמכי הנאמנות הם מזויפים והוצאו ממנו במירמה.

השופטת דחתה גם את טענתו של חקשורי בעניין ההתחשבנות בין הצדדים. גרסטל קבעה, כי "ההתחשבנות שבין הצדדים באה לידי ביטוי ב'הסכם הרב' ונקבע מפורשות שכל חשבונות העבר - נמחקים. כל מה שמשיב נתן - נתן, וכך גם לגבי המבקש - ולאף אחד לא תהיה כל טענה או תביעה בקשר לכספים שניתנו לחברות או שנמשכו על-ידי מי מהם מהחברות. גם אם מדובר בניסוח לא משפטי, זהו ניסוח ברור וחד-משמעי. אין כל היגיון בכך, שבמשפטים אלה לא ייכללו ה-200 מיליון דולר, שהם הסכום הגדול ביותר הרלוונטי לעניין".

ביהמ"ש: חקשורי חזר בו מההסכם בעצת סוללת יועציו

השופטת גרסטל דחתה גם את טענותיו של חקשורי על-כך שהוצגו לו מצגי שווא לגבי פעילות החברות קולאל ודי סי גרופ. היא קבעה, כי טענה זו של חקשורי "אינה מחזיקה מים".

עוד קבעה גרסטל, כי בניגוד לטענותיו של חקשורי, התנהגותו לאחר חתימת ההסכם מלמדת על-כך שהוא היה משוכנע שיש הסכם מחייב, והוא נסוג בו מעמדתו רק לאחר שנועץ בסוללת יועציו שייעצה לו לעשות כן, משום שההסכם אינו טוב עבורו.

"ממכלול הראיות והעדויות", קבעה גרסטל, "עולה שהמשיב סבר בזמן אמיתי שמדובר בהסכם מחייב, קיווה שמדובר בהסכם מחייב ואף שמח על-כך. התפנית חלה למחרת היום, כשנועץ בסוללת היועצים שלו מתחומים שונים ואלה גרמו לו להתחרט על החתימה בשל סיבות מסיבות שונות".

עדויותיהם של השניים לקו לעיתים בחוסר מהימנות

בפסק הדין, ציינה גרסטל כי הגם שעדויותיהם של בובליל וחקשורי לקו לעיתים בחוסר מהימנות, הרי שאין בכך כדי לפסול את העדויות כולן. גרסטל החליטה שלא לתת עדיפות לאף אחת מהעדויות - של חקשורי או בובליל - ומנגד דחתה את הטענה שהעלה כל צד, לפיה הצד השני משקר.

באשר לעדותו של הרב יאשיהו פינטו, לפיה לא היתה לו כל כוונה לנסח מסמך מחייב מבחינה משפטית, קבעה גרסטל כי ניכר שהרב מעוניין להדיר את רגליו מהמחלוקת העסקית שנתגלעה לאחר חתימת ההסכם. בנוסף לכך, ציינה, קשה שלא להתרשם שהרב פינטו התאמץ לסייע לחקשורי וכי כוונתו האמיתית היתה בכל זאת להשכין שלום בין הניצים באופן סופי ומוחלט.

כאמור, גרסטל קבעה כי 'הסכם הרב' התייחס לכל הנושאים המהותיים שהיו בסכסוך, וכי אמנם נותרו מספר נושאים שאינם "בליבו של הסכסוך" שלא הוכרעו בו, אך אין בהם כדי להביא למסקנה שמדובר בהסכם לא מחייב.

נושאים שללא נכללו בהסכם

השופטת גרסטל ציינה בהחלטתה, כי אם לא יצליחו השניים להגיע להסכם בנוגע לנושאים שלא נכללו ב'הסכם הרב' (מדובר בעיקר בשאלת השליטה על מניות חקשורי ב'קלאב הוטל' - להבדיל מהשליטה בניהול החברות), הם יידרשו כנראה להליכים משפטיים נוספים.

בסיום פסק הדין, הביעה שוב גרסטל צער על-כך שהיא נאלצת להכריע בסכסוך בין שותפים שידעו ימים יפים יותר, וכי לדעתה פתרונו של הסכסוך היה צריך לבוא מחוץ לכתלי בית המשפט.

חקשורי חוייב בתשלום הוצאות המשפט בסך 30 אלף ש"ח. את משה בובליל ייצגו עורכי הדין אלקס הרטמן, מיכל ליברמן ומיכל בר-פנחס. את קבוצת 'קלאב הוטל' וחקשורי ייצגו עורכי הדין רובי בכר ומיטל בן-בסט ממשרד חיים צדוק ושות'.

ה"פ 636/03 משה בובליל נ' ניסן חקשורי ואח'