בדיקת דם ניסיונית זיהתה חתימה ביולוגית של תסמינים ממושכים לאחר קורונה

בדיקת דם ניסיונית זיהתה חתימה ביולוגית שחזרה אצל אנשים עם תסמינים ממושכים לאחר קורונה, אך רמת הדיוק שלה עדיין רחוקה מהנדרש לשימוש רפואי שגרתי. כך עולה ממחקר שפורסם ב-20.8.26 בכתב העת Communications Medicine מקבוצת Nature.

החוקרים מאוניברסיטת וינה בחנו מיקרו-RNA - מולקולות קטנות המעורבות בבקרת פעילות גנים - בדמם של אנשים עם תסמינים ממושכים לאחר קורונה ושל נבדקים בריאים. מטרתם הייתה לבדוק אם ניתן למצוא שילוב של סמנים ביולוגיים שיסייע בעתיד באבחון מצב שכיום אין לו בדיקת דם ייעודית אחת.

המחקר כלל 206 אנשים עם תסמינים ממושכים לאחר קורונה ו-71 נבדקים בריאים שלא נדבקו בקורונה ולא חוסנו. כל המשתתפים בקבוצת התסמינים הממושכים סבלו מתסמינים שנמשכו יותר מ-12 שבועות לאחר הזיהום. בשלב הראשון ריצפו החוקרים מיקרו-RNA בדם, ובהמשך בחנו את המועמדים המבטיחים באמצעות PCR כמותי.

שני יחסים בין ארבע מולקולות בלטו

החוקרים מצאו שני יחסים בין מיקרו-RNA שהיו נמוכים באופן עקבי אצל אנשים עם תסמינים ממושכים לאחר קורונה: היחס בין miR-484 ל-miR-126-3p והיחס בין miR-345-5p ל-miR-223-3p.

במקום להסתמך על הרמה המוחלטת של כל מולקולה, החוקרים השתמשו ביחס בין זוגות של מיקרו-RNA. השיטה נועדה לצמצם חלק מהשונות הטכנית בין דגימות ובין מדידות ולזהות חתימה יציבה יותר.

על בסיס שני היחסים, יחד עם גיל ומין, נבנה מודל שניסה להבדיל בין אנשים עם תסמינים ממושכים לאחר קורונה לנבדקים בריאים.

הדיוק ירד בקבוצת האימות

בקבוצת הפיתוח הגיע המודל לשטח מתחת לעקומה של 0.760. מדד זה נע בין 0.5 - ביצועים שאינם טובים מניחוש - לבין 1.0, המייצג הבחנה מושלמת. תוצאה של 0.760 מצביעה על יכולת הבחנה בינונית, אך אינה מספקת בפני עצמה לבדיקת אבחון.

המבחן החשוב יותר הגיע כאשר החוקרים הפעילו את אותו מודל על קבוצה עצמאית שלא שימשה לבנייתו. שם ירד השטח מתחת לעקומה ל-0.676.

בנוסף, החוקרים מצאו שהמודל נטה להעריך ביתר את ההסתברות לכך שהנבדק סובל מתסמינים ממושכים לאחר קורונה. המשמעות היא שגם אם נמצאה חתימה ביולוגית מעניינת, לא ניתן בשלב הזה לקחת דגימת דם ולהשתמש בה כדי לקבוע באופן אמין אם אדם מסוים סובל מהמצב.

דווקא הירידה בביצועים בקבוצת האימות מחזקת את הערך המדעי של המחקר: במקום לדווח רק על התוצאה הטובה שהתקבלה בקבוצה שבה פותח המודל, החוקרים בחנו אותו על נבדקים אחרים והציגו בגלוי את מגבלותיו.

החתימה עצמה נשמרה

למרות הירידה בדיוק של המודל, שני יחסי המיקרו-RNA עצמם נותרו שונים בין אנשים עם תסמינים ממושכים לאחר קורונה לבין קבוצת הביקורת גם בקבוצת האימות.

לכן החוקרים סבורים שהמולקולות עשויות לשמש בסיס למחקרים גדולים יותר, שבהם ניתן יהיה לבדוק אם שילובן עם סמנים נוספים, תסמינים או מדדים קליניים אחרים משפר את יכולת האבחון.

ניתוח של המסלולים הביולוגיים הקשורים למיקרו-RNA שנמצאו הצביע בין היתר על מנגנוני איתות הקשורים לדלקת ולוויסות פעילות תאים. החוקרים הצליבו את הנתונים גם עם מאגרי מידע על השפעת תרופות וזיהו מספר חומרים שעשויים להיות מועמדים למחקר נוסף.

עם זאת, מדובר בניתוח חישובי בלבד. התרופות לא נוסו באנשים עם תסמינים ממושכים לאחר קורונה במסגרת המחקר, ואין מהממצאים הוכחה שאחת מהן יעילה לטיפול.