10% מבני הנוער המשלמים אחראים ל-61% מההוצאות במשחקים

מחקר בקרב 2,308 תלמידים באוסטריה מצא כי ההוצאה על רכישות בתוך משחקים מרוכזת מאוד אצל מיעוט קטן ● המוציאים הכבדים הציגו יותר סימנים להפרעת משחק ולהפרעת הימורים ● רמת ההוצאה לא הוסברה במצב הכלכלי של המשפחה

עידן יוסף חדשות תגובות

מיעוט קטן של בני נוער אחראי לחלק הארי של ההוצאות בתוך משחקי מחשב המוצעים ללא תשלום מראש. מחקר חדש שפורסם ב-21.8.26 בכתב העת Frontiers in Public Health מצא כי 10% מהשחקנים המשלמים היו אחראים ל-61.4% מכלל הכסף שהוצא בתוך המשחקים.

המחקר נערך בקרב 2,308 תלמידים באוסטריה בני 19-10, בגיל ממוצע של 14.3. מתוך כלל המשתתפים, 1,952 שיחקו במשחקים שכללו רכישות בתוך המשחק ו-818 - 35.4% מהמדגם כולו - דיווחו כי הוציאו כסף במשחקים במהלך 12 החודשים שקדמו לסקר.

החוקרים לא בחנו רק תיבות שלל, אלא מגוון רחב של מנגנוני תשלום: פריטים קוסמטיים, מטבעות וירטואליים, יתרונות במשחק, מעברי עונה, תיבות שלל ומנגנוני רכישה נוספים. מטרתם הייתה לבדוק כיצד מתחלקת ההוצאה בין בני הנוער והאם הוצאה גבוהה במיוחד מלווה ביותר סימנים להתנהגות משחק או הימורים בעייתית.

85 שחקנים הוציאו יותר מ-60% מכלל הכסף

בני הנוער שהוציאו בין 400 ל-12,000 אירו במהלך השנה הוגדרו במחקר כמוציאים כבדים. בקבוצה זו היו 85 משתתפים - 10.4% מכלל המשלמים.

למרות מספרם הקטן, הם היו אחראים ל-61.4% מסך ההוצאות. כלל 818 המשלמים דיווחו יחד על הוצאה של 138,952.5 אירו, ומתוכם 85,385.9 אירו הגיעו מהמוציאים הכבדים. מדד אי-השוויון בהוצאה, ג'יני, הגיע ל-0.854 - רמה המעידה על ריכוז חריג של ההוצאה אצל מיעוט קטן.

גם הרכב הקבוצה לא היה מקרי. 82.3% מהמוציאים הכבדים היו בנים, לעומת 74.3% בקרב יתר המשלמים. גילם הממוצע היה 15.04, לעומת 14.26 בקרב כלל המשלמים, ושיעור גבוה במיוחד מהם היה בגילי 16-15.

יותר סימנים להפרעת משחק

בקרב כלל בני הנוער שהוציאו כסף במשחקים, 5.3% עמדו בתבחיני הסינון להפרעת משחק. בני נוער עם ציונים גבוהים יותר במדד הפרעת המשחק נטו גם להוציא יותר כסף, והמוציאים הכבדים הציגו שכיחות גבוהה יותר של סימנים להפרעה לעומת המשלמים האחרים.

החוקרים בחנו גם הפרעת הימורים, אך כאן נדרשת זהירות מיוחדת. שאלון ההימורים ניתן רק ל-103 משתתפים שדיווחו כי הימרו בשנה האחרונה. מתוכם 32 עמדו בתבחינים להפרעת הימורים אפשרית.

אותם 32 בני נוער היו 3.9% מכלל המשלמים במשחקים, אך בתוך קבוצת 103 המהמרים עצמם מדובר ב-31.1%. לכן אין לפרש את 3.9% כשיעור הפרעת ההימורים בקרב כל בני הנוער או אפילו בקרב כל השחקנים.

גם כאן נמצא כי המוציאים הכבדים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לעמוד בתבחיני הסינון להפרעת הימורים. החוקרים מדגישים עם זאת שהממצא הזה חוקר תת-קבוצה קטנה יחסית, ולכן יש לראות בו ממצא ראשוני.

לא נמצא קשר למצב הכלכלי של המשפחה

אחד הממצאים הבולטים היה מה שלא נמצא: רמת ההוצאה לא הייתה קשורה באופן מובהק למצב הכלכלי של המשפחה.

במילים אחרות, בני נוער שהוציאו סכומים גבוהים אינם בהכרח ילדים ממשפחות אמידות יותר. לפי החוקרים, בני נוער ממשפחות בעלות אמצעים פחותים הוציאו סכומים מוחלטים דומים לאלה של בני נוער ממשפחות מבוססות יותר.

המשמעות הצרכנית חשובה: אי-אפשר להסביר הוצאה חריגה רק בכך שלמשפחה "יש כסף". במקרים מסוימים סכום שנראה זהה במספרים עלול להוות נטל כלכלי שונה מאוד ממשפחה למשפחה.

מבין בני הנוער שמסרו מידע על מקורות הכסף שלהם, הסכום הממוצע שעמד לרשותם בחודש היה 149.47 אירו, אך החציון היה 50 אירו בלבד - פער המעיד בעצמו על שונות גדולה בין המשתתפים. הכסף הגיע בעיקר מדמי כיס, מתנות ותשלום על מטלות קטנות.

לא רק תיבות שלל

המחקר מערער על התמקדות צרה בתיבות שלל בלבד. החוקרים מציינים כי מודל המשחקים ללא תשלום מראש נשען על שורה ארוכה של מנגנוני תשלום, ולא כולם כוללים מקריות הדומה להימורים.

גם רכישה ישירה של פריט, האצת התקדמות, מטבע פנימי, הצעה המוגבלת בזמן או חנות שמתחלפת במהירות יכולות לעודד הוצאה חוזרת. כאשר המחיר מוצג במטבע וירטואלי ולא בכסף ממשי, השחקן גם עלול להתקשות לעקוב אחר הסכום המצטבר שהוציא.

לדברי החוקרים, ריכוז כה גבוה של הכנסות אצל קבוצה קטנה מזכיר דפוסים שנמצאו גם בשוק ההימורים ומעלה שאלות לגבי המודל העסקי עצמו - במיוחד כאשר מדובר בקטינים.

עם זאת, המחקר אינו מוכיח שחברות המשחקים מכוונות בכוונה את מנגנוני התשלום דווקא אל בני נוער פגיעים, וגם אינו בודק איזה מנגנון מסוים הוא שמוביל להוצאה הגבוהה.

המחקר אינו מוכיח שהרכישות יצרו את הבעיה

המחקר הוא מחקר חתך המבוסס על שאלונים ודיווח עצמי. לכן הוא אינו יכול לקבוע אם הוצאה גבוהה במשחקים גורמת להפרעת משחק או להפרעת הימורים, או להפך - בני נוער שכבר מפגינים התנהגות משחק בעייתית עשויים להיות אלה שמוציאים יותר.

גם הסכומים עצמם דווחו על-ידי המשתתפים ולא נלקחו מחשבונות המשחק או מחברות האשראי. ייתכנו טעויות זיכרון, הערכת חסר או הערכת יתר.

המחקר נערך באוסטריה בלבד, ולכן אין להסיק ממנו ששיעור המשלמים, סכומי ההוצאה או שיעור בני הנוער בסיכון זהים בישראל.

הממצא רלוונטי גם לישראל משום שמשחקים רבים שילדים ובני נוער משתמשים בהם מוצעים ללא תשלום מראש, אך בנויים סביב אפשרויות רכישה חוזרות.

החוקרים מציעים כי הגנת צרכנים אינה צריכה להסתפק בשאלה אם במשחק קיימות תיבות שלל. בין האפשרויות שהם מעלים נמצאות מגבלות הוצאה, הצגת הסכום המצטבר שהוצא, הקשחת תהליך התשלום והגבלות על שיטות עיצוב היוצרות לחץ לבצע רכישה במהירות.

מבחינה מעשית, הנתון של 61.4% מחדד שהשחקן הממוצע אינו בהכרח מוקד הסיכון המרכזי. אם חלק גדול מההכנסות מגיע ממיעוט קטן שמציג גם יותר סימנים להתנהגות בעייתית, השאלה החשובה היא כיצד לזהות ולהגן דווקא על אותה קבוצה.

מימון ציבורי - וניגוד עניינים של אחד החוקרים

המחקר מומן בידי קרן היובל של הבנק הלאומי האוסטרי, לשכת העבודה האוסטרית ו-netidee של קרן האינטרנט האוסטרית.

אחד המחברים, הפרופסור מארק גריפיתס, דיווח כי קיבל בעבר מימון מחקר מ-Norsk Tipping, מפעילת ההימורים הממשלתית של נורווגיה, וכן מ-GambleAware, שממומנת מתרומות של תעשיית ההימורים. הוא גם משמש יועץ לחברות הימורים בנושאי הגנת שחקנים ואחריות חברתית. שאר המחברים דיווחו שלא היו להם קשרים מסחריים או כספיים שניתן לראות בהם ניגוד עניינים.

המאמר, "Heavy spenders in digital games: expenditure disparities and associations between microtransactions, gaming disorder and gambling disorder among adolescents", מאת Markus Meschik, Elena Hammer, Doris Malischnig, Natalia Wächter ו-Mark D. Griffiths, התקבל ב-2.7.26 ופורסם ב-21.8.26 ב-Frontiers in Public Health לאחר ביקורת עמיתים.