דגלים מתחלפים ומכליות ישנות: כך ציי הצללים חומקים מהפיקוח הימי

מחקר משפטי חדש מנסה להסביר כיצד ציי הצללים ממשיכים להעביר נפט וסחורות למרות שורה ארוכה של אמנות, תקני בטיחות והחלטות בינלאומיות. מסקנת החוקרים היא שהבעיה אינה מסתכמת באוניות המפרות כללים: סמכויות האכיפה מפוצלות בין גופים ומדינות, והארגון הימי הבינלאומי קובע תקנים אך כמעט שאינו יכול לאכוף אותם בעצמו.

המחקר פורסם ב-1 בספטמבר 2026 בכתב העת Humanities and Social Sciences Communications של קבוצת Springer Nature. כתבו אותו יאויואן ג'אנג מהמכון למשפט בינלאומי באוניברסיטת ווהאן וזיקון צ'ן מבית הספר למשפטים באוניברסיטת גואנגג'ואו.

בניגוד לניסוח אפשרי שלפיו מדובר במחקר על אירן ורוסיה אם ווה, רוסיה היא הדוגמה המרכזית בעבודה. אירן מוזכרת בפרק המבוא לצד קוריאה הצפונית וונצואלה כמדינה שהשתמשה ברשתות ימיות חשאיות עוד לפני התרחבות התופעה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והעיצומים שהוטלו על מוסקבה מ-2022.

מכבים את הזיהוי ומחליפים דגל

החוקרים מתארים כמה שיטות שחוזרות בפעילות ציי הצללים. אחת מהן היא כיבוי מערכת הזיהוי האוטומטי של האונייה או שידור מיקום כוזב, באופן שמקשה לעקוב אחר מסלולה. שיטה אחרת היא העברת נפט בין אוניות בלב ים, לעיתים תוך ערבוב מטען שמקורו במדינה הנתונה לעיצומים עם נפט ממקור אחר.

לצד אלה נעשה שימוש בחברות קש, במבני בעלות עמומים, בביטוח שאינו עומד בתקנים המקובלים ובהחלפה תכופה של שם האונייה ושל המדינה שבה היא רשומה. כאשר כלי שיט עובר לדגל של מדינה שפיקוחה חלש, הרשויות נדרשות לבנות מחדש את שרשרת המידע על בעליו, מפעיליו ומטענו.

המחקר מדגיש גם את גילן של המכליות. כלי שיט ישנים, שחלקם אינם מתוחזקים כראוי ואינם מבוטחים אצל חברות בעלות יכולת לשלם על נזק גדול, עלולים להפוך תקלה או התנגשות לאסון סביבתי שמדינת החוף תיאלץ לממן. כדוגמאות נבחנו המכליות Ceres I, Andromeda Star ו-Liberty, אך החוקרים מבהירים כי אלה מקרי בוחן ולא מדגם מייצג של כלל הצי.

הארגון הימי אינו משטרת עיצומים

הארגון הימי הבינלאומי אימץ ב-2023 החלטה שהגדירה לראשונה את המונח "צי צללים" וקראה למדינות להגביר את הפיקוח על העברות מטען בין אוניות. אלא שההחלטה אינה מחייבת, והארגון נשען על מדינות הדגל ומדינות הנמל כדי לבצע בדיקות, לעכב אוניות ולהטיל עונשים.

גם האמנות המחייבות אינן פותרות את הבעיה. אמנת SOLAS עוסקת בבטיחות החיים בים ואמנת MARPOL במניעת זיהום, אך הארגון הימי אינו גוף אכיפה בינלאומי ואינו מוסמך לעצור מכלית. מועצת הביטחון עוסקת בעיצומים בינלאומיים, ארגון העבודה הבינלאומי בזכויות אנשי הצוות, ומדינות החוף מחזיקות בסמכויות מוגבלות באזורים הימיים שלהן. הפיצול הזה יוצר מרווח פעולה למפעילי האוניות.

החוקרים מציעים ביקורות ממוקדות יותר במדינות דגל, פרסום רשימות של מדינות וכלי שיט בסיכון גבוה, שקיפות רבה יותר בנוגע לבעלות ולביטוח ושיתוף מידע עם מועצת הביטחון וארגון העבודה הבינלאומי. הם קוראים גם להבהיר עד כמה רשאיות מדינות חוף לפקח על העברות מטען באזור הכלכלי הבלעדי שלהן.

לא כל עקיפת עיצומים היא אותה עבירה

לצד הביקורת על ציי הצללים, המאמר כולל הסתייגות משפטית ופוליטית חשובה. עיצומים של מועצת הביטחון מחייבים את המדינות החברות באו"ם, אך חלק גדול מהצעדים נגד רוסיה ואירן הוטל בידי ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות נוספות באופן חד-צדדי. החוקרים טוענים שהארגון הימי צריך להתמקד בהפרות בטיחות, זיהום ודיני ספנות שבתחום סמכותו, ולא להגדיר כל עקיפה של עיצום חד-צדדי כמעשה בלתי חוקי בפני עצמו.

לדעתם, הרחבת פעילות הארגון לתחום העיצומים עלולה לפגוע בניטרליות שלו ולעורר התנגדות מצד מדינות שאינן מכירות בצעדים המערביים. מנגד, הימנעות מוחלטת מהנושא משאירה ללא מענה סיכונים מוחשיים לחיי אדם ולסביבה. זהו המתח העיקרי שהמחקר מבקש לפתור.

הזיקה הישראלית

התופעה חשובה לישראל בשל השימוש האירני במכליות מוסוות לצורך יצוא נפט, מימון המשטר ועקיפת צעדים אמריקניים. המחקר אינו מספק אומדן חדש של גודל הצי האירני או של היקף יצוא הנפט באמצעותו, אך הוא מסביר מדוע גם זיהוי של כלי שיט חשוד אינו מוביל בהכרח לעצירתו.

עם זאת, זהו מחקר איכותני ומשפטי, לא מחקר כמותי חדש של תנועת מכליות. הוא מתבסס על אמנות, החלטות, ספרות מקצועית, מאגרי מעקב, דוחות תעשיה ותחקירים עיתונאיים. החוקרים עצמם מציינים שהמידע על ציי הצללים חלקי, שחלק מהפרטים קשים לאימות וששלושת מקרי הבוחן אינם מייצגים בהכרח את כלל האוניות.