הרשמת אמרה שהתביעות יידחו - ואז חייבה אחת מהן

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, מתח ביקורת על אופן שבו הציעה רשמת בבית משפט השלום בראשון לציון לשתי מתדיינות לא מיוצגות להסכים להכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לאחר שבמהלך הדיון הביעה שוב ושוב עמדה נחרצת שלפיה שתי התביעות צריכות להידחות.

בסופו של דבר, לאחר שהצדדים הסכימו למסלול המקוצר, התקבלה התביעה העיקרית בחלקה, הנתבעת חויבה בהוצאות ותביעתה שכנגד נדחתה. המתלוננת טענה כי הסכמתה ניתנה לאחר שהבינה מדברי הרשמת שהתוצאה צפויה להיות דחייה הדדית של שתי התביעות.

"שתי התביעות צריכות להידחות"

הנציב האזין להקלטת הדיון ועיין בתמלול. מן ההחלטה עולה כי הרשמת, ששמה לא נמסר לפרסום, אמרה במהלך הדיון שלוש פעמים בצורה מפורשת כי לדעתה דין שתי התביעות להידחות.

בין היתר אמרה לצדדים: "הדין של התביעות פה להידחות לשני הצדדים", ובהמשך: "התביעות האלה צריכות להידחות הדדית". בשלב נוסף אמרה כי לאחר ששמעה שוב את הצדדים היא חוזרת למסקנה שאליה הגיעה כבר בלילה שלפני הדיון - ששתי התביעות צריכות להידחות.

קולה קבע כי לא מדובר בהערות מסויגות או בהבעת התרשמות ראשונית בלבד. לדבריו, האמירות היו "נחרצות וחד-משמעיות", וחזרת הרשמת עליהן לאורך הדיון הבהירה לצדדים מהי עמדתה לגבי סיכויי ההליכים.

שלוש אפשרויות - אבל גם מסר ברור

הרשמת טענה בתגובתה כי הציגה לצדדים שלוש חלופות: פסק דין מנומק, יציאה מהאולם לצורך ניסיון להגיע להסכמה ביניהם, או הסמכת בית המשפט להכריע לפי סעיף 79א. לדבריה, הוסבר לצדדים כי במסלול האחרון קיימות כמה תוצאות אפשריות וכי אין התחייבות לתוצאה מסוימת.

ואולם הנציב מצא כי ההסבר הזה אינו מנתק את הדברים מן ההקשר שקדם לו. גם כאשר הרשמת הסבירה את האפשרויות, היא אמרה כי במקרה של פסק דין מנומק הצדדים כבר "הבינו לאן הרוח נושבת".

לדברי קולה, הצטברות הנסיבות - האמירות החוזרות ששתי התביעות יידחו, הדיון שנמשך כשעה, ההתרשמות מן הראיות, העובדה שהצדדים אינם מיוצגים, האזהרה שפסק דין מנומק עלול להשפיע על עיסוקה או מוניטין של המתלוננת וההתייחסות להוצאות - יכולה לבסס את טענתה כי לא הבינה שבהסכמתה למסלול לפי סעיף 79א היא עלולה בסופו של דבר גם להיות מחויבת בתשלום.

79א אינו רק קיצור דרך

סעיף 79א מאפשר לבית המשפט, בהסכמת הצדדים, לפסוק בדרך גמישה יותר שאינה כבולה בהכרח לכללי הדין הרגילים. לכן, מבחינת הנציב, עצם ההסכמה למסלול הזה מחייבת הבנה ממשית של משמעותו.

קולה קבע כי במקרה של צדדים שאינם מיוצגים אין די בהצגת האפשרות באופן כללי. על בית המשפט להסביר להם מה משמעות ההסכמה, אילו תוצאות עשויות להינתן במסגרתה ומה הם למעשה מפקידים בידי בית המשפט.

לא מספיק ששמעו הסבר בתיק אחר

הרשמת טענה כי הצדדים נכחו בעבר באולם בדיון אחר שבו ניתן הסבר על סעיף 79א, ולכן היו אמורים להכיר את משמעותו.

הנציב דחה את הטענה. לדבריו, אין כל ודאות שאנשים היושבים באולם וממתינים לדיונם מקשיבים להסבר הניתן לבעלי דין אחרים, ואין לצפות מאדם שאינו מיוצג להסיק מהליך אחר את מלוא המשמעויות המשפטיות לעניינו.

קולה קבע עיקרון ברור: "כל אדם העומד בפני בית המשפט זכאי לשמוע את ההסבר מפי בית המשפט באופן שרלוונטי לעניינו".

גם להסביר - וגם לתעד

החלטת הנציב מחדדת חובה נוספת: לא די בכך שהשופט או הרשם יאמר כי ניתן הסבר. את ההסבר בדבר משמעות ההכרעה לפי סעיף 79א יש גם לתעד בפרוטוקול.

קולה הזכיר כי כבר קבע בעבר שבית המשפט חייב להסביר לצדדים את משמעות המסלול הזה, וכי חלה חובה לתעד בפרוטוקול שההסבר ניתן.

לדבריו, מוטב היה אילו הרשמת סייגה את דבריה הנחרצים שלפיהם שתי התביעות יידחו, הקדישה זמן נוסף להסביר את השלכות ההכרעה לפי סעיף 79א ותיעדה את ההסבר בפרוטוקול. בירור התלונה מוצה בהערות אלה.

הנציב העיר גם למתלוננת

קולה לא חסך ביקורת גם מן המתלוננת. היא השתמשה בתלונתה בביטויים כגון "רמאות", "מרמה", "מלכודת דיונית" ו"גזל", ואף כתבה כי "שופטת שמתנהגת כאחרון העבריינים" צריכה להתנצל ולשנות את פסק הדין.

הנציב קבע כי מדובר בלשון משתלחת ובלתי ראויה, וציין כי במקרים אחרים תלונות אף נדחו רק בשל אופן ניסוחן. במקרה הזה החליט בכל זאת לברר את הטענות לגופן, משום שבתחילת התלונה נשמרה לשון מכבדת ומשום שהסוגיה שהועלתה הצריכה בירור.

השורה העקרונית של ההחלטה ברורה: כשבית המשפט כבר אומר לצד שאינו מיוצג מה לדעתו צפויה להיות התוצאה, ולאחר מכן מציע לו לוותר על פסק דין מנומק ולהסכים להכרעה לפי סעיף 79א, עליו להקפיד במיוחד שההסכמה תהיה מודעת, שהסיכונים יהיו ברורים ושההסבר יופיע בפרוטוקול.