נתניהו תובע 10 כלי תקשורת ועיתונאים - טוען שפרסמו נגדו עלילת בגידה

ראש הממשלה בנימין נתניהו תובע 2.6 מיליון שקלים משורת גופי תקשורת ועיתונאים בטענה שיצאו למסע הכפשה מתוזמר. בתביעה הועלו טענות קשות על עלילות דם המייחסות לנתניהו כראש ממשלה לרבות התעלמות מאזהרות מפורשות ערב מתקפת הטרור הרצחנית.

בהליך שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, מבקש נתניהו, לחייב 10 נתבעים בתשלום פיצויים ניכרים. כתב התביעה מופנה נגד הוצאת עיתון הארץ בע"מ, שלומי אלדר, רותי יובל, אורי משגב, ידיעות אחרונות בע"מ, ידיעות אינטרנט שותפות רשומה, נדב איל, חברת החדשות הישראלית בע"מ, ברק רביד ואטילה שומפלבי. התביעה, אשר הוגשה על-ידי עורך הדין אוריאל נזרי, מציגה תמונה חמורה של הפצת שקרים מוחלטים ברשתות החברתיות ובמהדורות החדשות המרכזיות.

כתב התביעה שולל לחלוטין את הפרסומים המרכזיים של הנתבעים, אשר טוענים כי ראש הממשלה קיבל שיחת התרעה בת 45 דקות מנשיא איחוד האמירויות 10 ימים לפני פרוץ המלחמה. מסמך התביעה מזהיר כי הנתבעים המציאו את השיחה הזו יש מאין, וקובע כי מדובר בבדיה חסרת שחר שנועדה לפגוע אנושות בביטחון המדינה. "מדובר בשקר מוחלט, בוטה ונטול כל אחיזה במציאות", כך נכתב בכתב התביעה המפרט את עומק ההונאה הציבורית. נציגיו של התובע מדגישים כי רישומי השיחות הרשמיים מוכיחים שלא התקיימה כל שיחה כזו.

התביעה מפרקת לשיטת התובע עלילה נוספת שמפיצים הנתבעים, העוסקת בטענה שקרית לפיה שר המודיעין המצרי עבאס כאמל פנה אישית לראש הממשלה עשרה ימים לפני המתקפה כדי להתריע מפני "מבצע אימתני". מסמך התביעה דורש מבית המשפט להכיר בכך שלא התקיימה כל שיחה או פגישה בין השניים במועדים הנטענים. התובע מאשים את הנתבעים בניצול ציני ומניפולטיבי של האסון הלאומי באמצעות כזבים שחורגים מגבולות חופש העיתונות.

זיהום הבחירות וניצול ציני של מלחמה

עורכי הדין של התובע מדגישים בכתב התביעה כי עיתוי הפרסום מהווה ניסיון בוטה לגנוב את הבחירות הכלליות בישראל ולזהם את ההליך הדמוקרטי. התביעה טוענת כי הנתבעים בחרו לנצור את דברי הבלע הללו ולהמתין לנקודת הזמן הפוליטית הרגישה ביותר. "מדובר במעשה של נוכלות ברמה הלאומית במסווה של עבודה עיתונאית", מדגיש כתב התביעה ביחס להתנהלות המתוזמרת של גופי התקשורת. התובע קובע כי המהלך נועד להטות את תוצאות הקלפי בדרכי רמייה.

מסמך התביעה מציג דוגמאות חמורות להכפשות, ובהן פרסומים של אורי משגב אשר הדהד את הדברים והוסיף טענות על פעולות איבה מכוונות. התביעה חושפת כי הנתבע קבע בפוסט פומבי, בהתייחסו למתקפת הפתע, כי "מתברר שכן הייתה בגידה מבפנים", תוך ייחוס עבירה פלילית וביטחונית מהחמורות בספר החוקים לראש הממשלה המכהן. כתב התביעה מאשים את חברת החדשות הישראלית בע"מ ואת ברק רביד בשותפות למסע ההכפשה באמצעות כותרות ענק מהדהדות ודיווחים מטעים על אזהרות מהאמירויות.

כתב התביעה תוקף את פרסומיו של אטילה שומפלבי, אשר ייחס לתובע הרשעה היסטורית ועובדתית על בסיס שיחת טלפון שהומצאה לחלוטין. התובע טוען כי פוסט זה פורסם בכוונת זדון מובהקת כדי לבזות ולהשפיל אותו באמצעות כינויי גנאי בוטים. התביעה מפנה אצבע מאשימה כלפי קבוצת ידיעות אחרונות ונדב אשר איל, אשר פרסמו טור חריף המבסס חשד לרשלנות קטלנית הנשענת על אותן עובדות שקריות לחלוטין.

פיצויים מוגברים ודחיית הגנת תום הלב

בא-כוחו של התובע מצביע בכתב התביעה על מנגנון פסול המכונה "הספין המעגלי", שבו הכתבים מזינים עיתון זר במידע הכוזב ולאחר מכן ממחזרים אותו בישראל כאישוש בינלאומי. התביעה שוללת לחלוטין את חזקת תום הלב של הנתבעים לאור המניפולציה התודעתית המכוונת והשימוש בראיות מפוברקות. "הנתבעים ידעו היטב כי שיחת טלפון זו מעולם לא התקיימה", קובע כתב התביעה בצורה נחרצת וברורה.

התביעה מקדישה פרק להתנהלותו של הכתב שלומי אלדר, אשר חזר על הטענות הכוזבות עשרות פעמים ברשתות החברתיות במשך תקופה ממושכת. התובע מאשים את אלדר בניסיון מתמשך לשכנע את הציבור באמיתותן של עובדות שהוכחו כשקריות פעם אחר פעם. מסמך התביעה מציין כי כל פרסום כזה ברשתות החברתיות מהווה עילה נפרדת לפיצויים סטטוטוריים מצטברים בגין הפרת החוק.

כתב התביעה חושף כי איחוד האמירויות פרסמה הכחשה פומבית לגבי עצם קיום השיחה, אך הנתבעים בחרו להתעלם מכך ולהמשיך בהפצת השקרים. התובע טוען כי התנהלות זו מוכיחה את קריסת הגנת העיתונאות האחראית, שכן הנתבעים לא ביצעו כל הצלבת מקורות בסיסית מול הגורמים הרשמיים בארץ ובעולם. התביעה מדגישה כי אין בנמצא כל הגנה משפטית העומדת לזכותם של המפרסמים בנסיבות החמורות המתוארות במסמך.

בסיכום הדברים, התביעה דורשת מבית המשפט להשית על הנתבעים פיצויים סטטוטוריים מוגברים ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע. התובע מעמיד את סכום התביעה לצרכי אגרה על סך של 2.6 מיליון שקלים, ומבקש לפצל סעדים כדי לתבוע נזקים נוספים שיתבררו בהמשך ההליך. התביעה מבהירה כי הפיצוי נדרש בגין עשרות אירועי פרסום שונים, כאשר כל אחד מהם מזכה בפיצוי של עשרות אלפי שקלים על-פי חוק.