מחקר חדש מציע הסבר מכני לאחת הצורות המוזרות בהתפתחות בעלי חיים: מדוע עוברי נחשים צעירים מתקפלים בתוך הביצה בסליל כמעט תמיד ימני. לפי החוקרים, לא מדובר בתנועה רצונית ואף לא בפעולת השרירים, שעדיין אינם בשלים בשלב הזה, אלא בהתנגשות בין קצבי הגדילה של שתי מערכות בגוף המתפתח.
המחקר, שפורסם ב-31 באוגוסט בכתב העת Current Biology, בחן את כיוון הפיתול של 913 עוברים מ-39 מיני נחשים וקשקשאים חסרי גפיים. המדגם הגדול הורכב בעיקר מתצלומים, אוספי מוזאונים ותיעוד בספרות המדעית. רק חלק מן העוברים נבדקו בשיטות אנטומיות מעמיקות, ובהן היסטולוגיה וסריקות מיקרו-CT.
הגוף צומח מהר יותר מן המעי
בשלבים הראשונים של ההתפתחות מצאו החוקרים דפוס עקבי מאוד: גוף העובר הסתלסל ימינה, מן הראש אל הזנב. סריקות ה-CT חשפו במרכז הסליל מבנה שהחוקרים מכנים "עמוד הקרביים" - מערכת העיכול נמשכת מן הקיבה אל פתח הביב כמעט בקו ישר, בעוד ציר הגוף הארוך מקיף אותה בסיבובים.
ההסבר המוצע נשען על פער בקצב הגדילה. יצירת החוליות והמקטעים שלאורך הגוף מתקדמת במהירות ומאריכה את ציר העובר, אך מערכת העיכול אינה מתארכת באותו הקצב. המעי, המחובר לגוף בקצותיו אך מופרד ממנו לאורך חלק ניכר מן הדרך, מתפקד אפוא כעוגן פנימי. כאשר הציר המתארך נתקל באילוץ הזה ובשטח המוגבל של הביצה, הוא מתעקם ומסתלסל סביב המעי.
לתהליך הזה יש גם כיוון מועדף. מסת החלמון נמצאת משמאל לעובר, ולכן היא מטה באופן פסיבי את הקיפול הראשוני לצד הנגדי - לסליל ימני. החוקרים מדגישים שאין סיבה להניח שלהעדפה הזאת יש יתרון אבולוציוני בפני עצמו; היא עשויה להיות תוצאת לוואי של האנטומיה המוקדמת.
|
|
|
|
|
|
|
לקראת הבקיעה הכיוון כבר אינו קבוע
בהמשך ההריון או הדגירה, כשהמעי משלים חלק מן הפער, החלמון מצטמצם ומערכת השרירים והשלד מבשילה, הסליל נעשה רפוי יותר. העובר כבר מסוגל לשנות תנוחה בתוך הביצה או ברחם. לכן בשלבים המאוחרים נמצאו גם עוברים מפותלים שמאלה, וההעדפה הכמעט מוחלטת לימין נעלמה.
הממצא מדגים כיצד צורת גוף מורכבת יכולה לצמוח מתוך אילוצים פיזיקליים פשוטים יחסית. הגנים קובעים את בניית הרקמות ואת קצב התפתחותן, אך הצורה הסופית נוצרת גם מהכוחות שהרקמות מפעילות זו על זו ומהמרחב הזמין להן. מנגנוני גדילה לא אחידה מוכרים גם ביצירת לולאות במעי ובמבנים ספירליים אחרים, אולם כאן מדובר בסלילה של רוב גופו של בעל החיים סביב איבר פנימי.
ראיות משולבות - לא ניסוי מכריע
המחקר מספק התאמה משכנעת בין כיוון הפיתול, מיקום החלמון, מבנה המעי וקצבי ההתארכות. עם זאת, הוא תצפיתי בעיקרו. החוקרים לא שינו בניסוי את קצב גדילת המעי, את נקודות החיבור שלו או את צד החלמון כדי לבדוק אם הסליל משתנה בהתאם. לכן נכון לתאר את המנגנון כמבוסס היטב, אך לא כמוכח סופית בניסוי התערבותי.
גם המדגם הרחב אינו אחיד: חלק מן המינים יוצגו בעוברים רבים ואחרים במעטים, והתיעוד הגיע ממקורות ומשיטות צילום שונות. המסקנה החזקה ביותר נוגעת לשלבים המוקדמים ולמינים שנכללו במחקר, ולא לכל נחש בכל שלב התפתחותי.
|
|
המאמר How snake embryos coil, מאת אלכסנדרה ובר, טטסוטו מיאשיטה ועמיתיהם, פורסם ב-Current Biology, DOI 10.1016/j.cub.2026.07.078. המחקר עבר ביקורת עמיתים.
עיתונאי וראש מערכת החדשות. חשבון ב-X
; פייסבוק
| תאריך: |
04/10/2026
|
|
|
עודכן: |
04/10/2026
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
