קולה לדיינים: גם סרטון בווטצאפ סגור נחשב לפרסום פומבי

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קבע (ה', 8.10.26) כי דיין אינו יכול להסתמך על כך שסרטון שפרסם בקבוצת ווטצאפ נועד לעיני חברי הקבוצה בלבד, כדי להצדיק התבטאות ציבורית האסורה עליו לפי כללי האתיקה. ההחלטה ניתנה בעניינו של הדיין הרב אברהם זרביב, שהפיץ סרטון שבו שיבח את נוער הגבעות וקרא לסייע ולתרום כספים לקרן התומכת בו.

קולה קבע כי התלונה נגד זרביב מוצדקת וכי הדיין הפר שלושה מכללי האתיקה החלים עליו. עם זאת, הוא החליט שלא להמליץ על נקיטת הליך משמעתי, והסתפק באזהרה שתירשם בתיקו האישי. בהחלטתו הביא בחשבון את הודאתו של זרביב בטעות, חרטתו, התחייבותו להפסיק פעילות ציבורית ותקשורתית ושירותו הממושך במילואים בעזה ובלבנון.

הסרטון שנועד לקבוצה סגורה

התלונה עסקה בסרטון שהקליט זרביב והפיץ באמצעות ווטצאפ. בסרטון הביע תמיכה בנוער הגבעות וקרא לתרום לקרן המיועדת לסייע לו. המתלוננים טענו כי בכך הפר הדיין את האיסור על הבעת עמדה פומבית בסוגיה השנויה במחלוקת ציבורית, וכן את האיסור על מעורבות של דיינים בגיוס כספים.

בתגובתו הסביר זרביב כי הסרטון צולם בלבוש בלתי רשמי ונועד מלכתחילה לקבוצה סגורה ומצומצמת. לדבריו, הוא הופץ בהמשך ברבים ללא ידיעתו, ללא הרשאתו ובניגוד לרצונו.

קולה דחה את ההסבר וקבע כי במציאות הטכנולוגית הנוכחית, מי ששולח סרטון לקבוצת מסרים צריך להביא בחשבון את האפשרות שיופץ הלאה. בהקשר זה קבע כי שליחת חומר חזותי בקבוצות מסרים דינה כהנחתו ברשות הרבים.

המשמעות היא שגם כאשר התוכן מופץ מלכתחילה לקבוצה מצומצמת, אין בכך בהכרח כדי לפטור נושא משרה שיפוטית מאחריות לתוכנו ולהשלכות פרסומו.

שלוש הפרות של כללי האתיקה

קולה מצא כי זרביב הפר שלוש הוראות בכללי האתיקה לדיינים משנת 2008.

ההפרה הראשונה נוגעת לכלל 18, האוסר על דיין להביע בפומבי עמדה בנושא שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית. הנציב קבע כי שבחיו של הדיין לציבור מסוים והקריאה לסייע לו חרגו מהמגבלות החלות על בעל תפקיד שיפוטי.

ההפרה השנייה נוגעת לכלל 12(ב), המחייב שמירה על חזות של ניטרליות שיפוטית והימנעות מחשש למשוא פנים. לדעת הנציב, תמיכה פומבית בקבוצה המעורבת במחלוקת ציבורית עלולה לפגוע במראית פני הצדק ובאמון הציבור בעצמאות הדיין.

ההפרה השלישית נוגעת לכלל 19, האוסר על דיין להיות מעורב באיסוף כספים. קולה קבע כי הקריאה המפורשת לתרום לקרן מסוימת עומדת בניגוד לאיסור זה.

גם אזרח שאינו בעל דין רשאי להתלונן

בהחלטה נדונה גם שאלה עקרונית אחרת: האם אדם שאינו צד להליך בבית הדין הרבני רשאי להגיש תלונה נגד דיין בשל התנהגותו מחוץ לבית הדין.

זרביב טען כי למתלוננים אין מעמד, משום שאינם מתדיינים לפניו והאירוע לא התרחש במסגרת מילוי תפקידו השיפוטי.

הנציב דחה את הטענה והבהיר כי הנציבות מוסמכת לברר גם תלונות ציבוריות העוסקות בנורמות אתיות ובאמון הציבור, אף אם המתלונן לא נפגע באופן אישי במסגרת הליך משפטי.

קולה הדגיש כי "שערי הנציבות אינם נעולים בפני מתלוננים ציבוריים" בעניינים בעלי חשיבות ציבורית ועקרונית. בכך הבהיר כי חובותיו האתיות של דיין אינן מסתיימות עם יציאתו מאולם בית הדין.

שירות המילואים והחרטה הכריעו

הנציב החליט כי חרף חומרת ההפרות אין מקום להמליץ בשלב זה על העמדת הדיין לדין משמעתי. במקום זאת הסתפק באזהרה שתירשם בתיקו האישי, לאחר שהביא בחשבון את חרטתו, את התחייבותו להימנע מפעילות ציבורית ותקשורתית ואת שירות המילואים הממושך שלו.

עם זאת, קולה הבהיר כי מדובר בהזדמנות אחרונה. לפי הדיווחים על החלטתו, הנציב הזהיר כי אם התנהלות דומה תחזור על עצמה, "לא יהיה מנוס ממיצוי מלוא הצעדים המשמעתיים נגד הדיין הרב זרביב".

משמעות הדברים היא שהפעם הסתיימה הפרשה באזהרה אישית בלבד, אך הישנות של הפרת כללי האתיקה עלולה להביא להמלצה על העמדתו של זרביב לדין משמעתי. הקביעה שהתלונה מוצדקת נותרה בעינה, וכך גם הממצאים בדבר הפרת שלושה מכללי האתיקה לדיינים.