פייגלין: נתב"ג וכאן 11 צריכים להפסיק לפעול בשבת

עם זאת, פייגלין הבהיר שאינו מתכוון להפסיק מיד את פעילות הרכבת. הוא אף הביע הערכה למערכת הרכבות הקיימת, אך חזה כי בעתיד ישתנה ייעודן של תשתיות המסילה: "בעוד 30 שנה, במנהרות שחפרו עכשיו מתחת לתל אביב לא ירוצו רכבות, ירוצו מכוניות אוטונומיות".

מדובר בתחזית אישית של פייגלין, ולא בתוכנית תחבורתית שהיתכנותה הוכחה. בשיחה לא הוצג ניתוח של יכולת כלי רכב פרטיים להסיע מספר נוסעים המשתווה לקיבולת של רכבות, ולא פורט כיצד יסופק שירות באזורים דלילי אוכלוסייה או לנוסעים שאינם יכולים לשלם עבור הסעות פרטיות.

נתב"ג וכאן 11 לא יפעלו בשבת

בעניין השבת הבחין פייגלין בין פעילות ציבורית הממומנת או מופעלת בידי המדינה לבין פעילות פרטית. לשיטתו, המדינה ומוסדותיה מחויבים לשמור על צביונה היהודי של ישראל, אך אין להטיל חובה דומה על כל אזרח או עסק פרטי.

בהתאם לכך אמר: "שדה התעופה בן-גוריון, כל עוד הוא ציבורי, צריך להיות סגור בשבת". הוא הוסיף כי מי שמעוניין לקיים טיסות בשבת יוכל להקים שדה תעופה פרטי, כפוף למימוש החזון שהוא מציע.

אותו עיקרון הוחל גם על השידור הציבורי. בעוד שערוצים מסחריים יוכלו, לשיטתו, להחליט בעצמם אם לשדר בשבת, תאגיד השידור הציבורי יחויב להפסיק את שידוריו. פייגלין אמר במפורש: "כאן 11 לא יכול לשדר בשבת". האמור חל גם על קול ישראל וגלי צה"ל, אך לא על תחנות הרדיו האזוריות.

תקציבי הישיבות לא יקוצצו מיד

נושא מרכזי נוסף היה מימון הישיבות. פייגלין דחה את הטענות החרדיות שלפיהן בכוונתו להפסיק את העברת התקציבים הממשלתיים לעולם התורה, והדגיש כי שינוי כזה לא יתבצע בטרם תפותח חלופה כלכלית שתאפשר למוסדות להמשיך לפעול.

לדבריו: "אין לי שום כוונה לגעת 'במיידי' במימון של הישיבות". בהמשך הבהיר: "אנחנו לא הולכים להפיל אף אחד לרחוב בלי שאנחנו יצרנו פה את האלטרנטיבה".

פייגלין טען כי תלות הישיבות בתקציבי המדינה פוגעת בעצמאותן, משום שהיא מאפשרת לממשלה להפעיל לחצים כלכליים על ראשי מוסדות התורה. הוא הציע לעודד תרומות פרטיות, להקים מקורות הכנסה עצמאיים ולהעביר בהדרגה את האחריות למימון הישיבות מן המדינה אל הציבור.

במסגרת הביקורת על שיטת התקצוב הנוכחית תקף פייגלין גם את המימון הציבורי של מוסדות תרבות ולימודי מגדר. הוא כינה את לימודי המגדר באוניברסיטת תל אביב "ישיבה פגאנית, פרוגרסיבית", וטען כי המדינה מקצה להם משאבים בהיקף גבוה ביחס לתמיכתה בעולם התורה. בשיחה לא הוצגו נתונים המאפשרים לאמת את ההשוואה התקציבית.

נגד מצעדי גאווה, אך ההכרעה בידי התושבים

פייגלין התייחס גם לטענות כי תפיסת החירות שלו מאפשרת לקיים מצעדי גאווה, והבהיר כי הוא מתנגד להם מבחינה ערכית. לדבריו: "אני נגד מצעדי גאווה". עם זאת, הוא טען שאין הצדקה לכך שהשלטון המרכזי יכריע בכל מקרה אם אירוע כזה יתקיים.

על-פי המודל שהציע, הקהילה המקומית היא שתחליט אם לאפשר את קיום המצעד ברחובותיה. הוא העריך כי בירושלים לא יתקיימו מצעדי גאווה במסגרת הסדר כזה, בעוד שביישובים אחרים עשויים התושבים לבחור לאפשר אותם.

פייגלין הציע להעביר סמכויות מן השלטון המרכזי לקהילות, ואף להפוך את כיוון העברת כספי המיסים, כך שהרשויות המקומיות יגבו אותם ויעבירו למדינה את חלקה. לדבריו, מדובר בשינוי יסודי באופן שבו מתקבלות החלטות הנוגעות לחיי היום-יום.

עם זאת, השיחה לא סיפקה מענה לשאלות הנוגעות להגנה על זכויות המיעוט בתוך הקהילות, להכרעה במקרים שבהם אין הסכמה בין התושבים וליחס שבין החלטות מקומיות לבין חירויות הפרט.

גם שופטי בית המשפט העליון ייבחרו בידי הציבור

במהלך השיחה הציג פייגלין גם את עמדתו בנושא מערכת המשפט. הוא מתח ביקורת על המאבקים סביב הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וטען כי הוויכוח בין המחנות הפוליטיים אינו פותר את הבעיה העקרונית של ריכוז הסמכות במנגנוני המדינה.

כחלופה הציג את רעיון הבחירה הישירה של שופטים בידי הציבור, בהתאם לתפיסתו הרחבה בדבר העברת סמכויות השלטון לידי האזרחים.

התמודדות עם הביקורת במערכת הבחירות

פייגלין והרב זאגא טענו כי מפלגות מתחרות מציגות את מצע זהות באופן מטעה כדי למנוע מעבר מצביעים אליה. השניים התייחסו במיוחד לפרסומים בנושאי מימון הישיבות, מצעדי הגאווה והתחבורה בשבת, וטענו כי הם מנתקים עמדות מן ההקשר הכולל שלהן.

פייגלין ביקש להציג את מצע מפלגתו כחזון ארוך טווח ולא כאוסף צעדים מיידיים. לדבריו, זהות מבקשת לחולל מעבר מתפיסה שלפיה המדינה מספקת ומסדירה שירותים רבים, לתפיסה שבה תפקידיה העיקריים הם ביטחון, שיטור ומשפט, ואילו יתר התחומים יופקדו ככל האפשר בידי האזרחים והקהילות.

הוא סיכם את החזון כמעבר "מציונות של קיום ושרידות לציונות של ייעוד ובשורה".