שפל של מאה שנה: הכנרת כמעט לא התמלאה למרות הגשמים

שנתיים רצופות של מחסור במשקעים באגן הכנרת הביאו לשפל היסטורי בכמות המים שהגיעה לאגם, למרות השיפור הניכר בגשמים בחורף האחרון. דוח השירות ההידרולוגי של רשות המים, המסכם את עונת הגשמים 2025/26, מגלה כי נפח המים הזמינים בכנרת בשתי העונות האחרונות הסתכם ב-208 מיליון מטרים מעוקבים בלבד - הנתון הנמוך ביותר שנרשם ברצף של שנתיים במשך מאה שנות מדידה.

הממצא מדאיג במיוחד לנוכח העובדה שעונת הגשמים האחרונה לא הייתה שנת בצורת במונחים ארציים. כמות המשקעים ברחבי ישראל הגיעה ל-95% מהממוצע הרב-שנתי, לעומת 51% בלבד בעונה הקודמת. אלא שהשיפור בכמויות הגשם לא הספיק כדי לשקם את מקורות המים בצפון הארץ, שנפגעו קשות מהבצורת של 2024/25.

הגשם התקרב לממוצע, אך מקורות המים לא התאוששו

לפי נתוני השירות ההידרולוגי, פיזור המשקעים בעונה האחרונה היה בלתי אחיד. באזור החוף נמדדו 101% מהממוצע הרב-שנתי, באגן ירקון-תנינים 100%, באגן הכנרת 91% ובגליל המערבי 86%. לעומת זאת, בדרום הארץ נרשמו כמויות גשם גבוהות מהממוצע, לצד אירועי זרימה ושיטפונות חריגים בעוצמתם.

הפער בין כמות המשקעים לבין מצב מקורות המים מוסבר בין היתר במה שהחוקרים מכנים "זיכרון הידרולוגי". אחרי שנת בצורת קשה, מפלסי מי התהום ושפיעת המעיינות נותרים נמוכים. חלק ממי הגשמים בעונה הבאה משמש לחידוש המאגרים שהתדלדלו, ולכן אינו מתורגם מיד לזרימה מוגברת בנחלים ולעלייה במפלס הכנרת.

גם עיתוי הגשמים השפיע על התוצאה. אחרי פתיחה חלשה יחסית לעונה נרשם שיפור בדצמבר ובינואר, אך בפברואר חלה הפוגה ממושכת בגשמים שנמשכה עד אמצע מרץ. הפוגה זו האטה את חידוש מאגרי מי התהום והפחיתה את תרומת הגשם המאוחר לזרימה בנחלים.

הכנרת קיבלה פחות ממחצית מכמות המים הרגילה

נפח המים הזמינים שהתקבל בכנרת בעונת הגשמים האחרונה הסתכם ב-142 מיליון מטרים מעוקבים, לעומת ממוצע רב-שנתי של 311 מיליון מטרים מעוקבים. כלומר, האגם קיבל רק כ-46% מכמות המים הזמינים הממוצעת. בעונת הבצורת הקודמת היה הנתון נמוך אף יותר - 66 מיליון מטרים מעוקבים בלבד.

המונח "מים זמינים" אינו מתייחס לכלל המים המצויים בכנרת, אלא למאזן תוספת המים הטבעית לאגם: זרימות הנחלים והמעיינות והגשם הישיר היורד על פני הכנרת, בניכוי ההתאדות. זהו מדד חשוב להבנת מצבו של אגן ההיקוות ולבחינת יכולתו להתאושש מתקופות יובש.

מפלס הכנרת החל את השנה ההידרולוגית בגובה של 213.08 מטר מתחת לפני הים, וירד לשפל עונתי של 213.45 מטר מתחת לפני הים בדצמבר. בהמשך עלה המפלס ב-94 סנטימטרים, ובתחילת מאי הגיע ל-212.51 מטר מתחת לפני הים. למרות ההתאוששות, המפלס נותר 3.71 מטרים מתחת לקו האדום העליון ורק 49 סנטימטרים מעל הקו האדום התחתון.

העלייה העונתית הייתה משמעותית יותר מזו שנרשמה בשנת הבצורת הקודמת, אז עלה מפלס הכנרת ב-18 סנטימטרים בלבד. אולם היא עדיין נמוכה במידה ניכרת מהעלייה העונתית הממוצעת, העומדת על כמטר וחצי.

מעיין הדן רשם שפל היסטורי

הפגיעה במקורות המים של הכנרת ניכרת גם בנתוני הירדן ומעיינותיו. נפח הזרימה המצטבר בירדן בתחנת גשר הפקק עמד בעונת הגשמים על 152 מיליון מטרים מעוקבים בלבד, לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-270 מיליון מטרים מעוקבים. בסוף אפריל נמדדה בתחנה ספיקה של 11.4 מטרים מעוקבים לשנייה, כ-80% מהממוצע לתקופה זו.

במעיין הדן נרשם נתון חריג במיוחד. נפח השפיעה המצטבר בעונת הגשמים הסתכם ב-76 מיליון מטרים מעוקבים, לעומת ממוצע של 126 מיליון. מדובר בשפל עונתי היסטורי, אף נמוך מהנתון שנרשם בשנת הבצורת הקודמת, שבה הגיע נפח השפיעה ל-86 מיליון מטרים מעוקבים.

בדצמבר 2025 ירדה ספיקת מעיין הדן ל-1.84 מטרים מעוקבים לשנייה - הפעם הראשונה בתקופת המדידות שבה ירדה הספיקה מתחת לשני מטרים מעוקבים לשנייה. החל מפברואר נרשמה התאוששות, ובסוף אפריל הגיעה הספיקה ל-7.6 מטרים מעוקבים לשנייה, כ-94% מהממוצע לאותו מועד. אולם ההתאוששות המאוחרת לא הצליחה לפצות על המחסור שנצבר בתחילת העונה.

במעיין הבניאס נמדדה בסוף אפריל ספיקה של 2.7 מטרים מעוקבים לשנייה, כ-90% מהממוצע הרב-שנתי. במעיינות התנינים עמדה הספיקה על 0.64 מטרים מעוקבים לשנייה, כ-80% מהממוצע. הנתונים מדגישים כי גם כאשר ספיקת המעיינות מתקרבת לרמה הרגילה בסוף החורף, נפח המים שהצטבר לאורך העונה עלול להישאר נמוך מאוד.

בדרום נשברו שיאי שיטפונות

בעוד שבצפון הארץ נרשמו מחסור במים והתאוששות איטית של מקורות הנחלים, בדרום התפתחה תמונה הפוכה. עונת הגשמים האחרונה התאפיינה בריבוי יוצא דופן של אירועי גשם עוצמתיים ושיטפונות. בכמה נחלים נמדדו ספיקות שלא נרשמו בעבר, ובאגני הניקוז של לכיש, שקמה ובשור נרשמו זרימות גבוהות במיוחד.

האירוע הבולט התרחש ב-27 באפריל 2026, כאשר מערכת גשם עזה פקדה את מדבר יהודה ואת צפון-מזרח הנגב. במוקד האירוע ירדו יותר מ-50 מילימטרים של גשם, רובם בתוך כשעה וחצי בלבד. לפי הערכת השירות המטאורולוגי, עוצמות הגשם במוקד האירוע היו כה חריגות, עד שתקופת החזרה הסטטיסטית שלהן נאמדה בכמאה שנה ואף יותר.

בעקבות הגשם התפתחו שיטפונות בנחלים רבים. בנחל צאלים נמדדה ספיקת שיא של 570 מטרים מעוקבים לשנייה - הגבוהה ביותר שנמדדה בנחל מאז תחילת המדידות. מפלס המים בנחל עלה בכארבעה מטרים בתוך כחצי שעה בלבד מתחילת האירוע. תקופת החזרה של הספיקה החריגה נאמדת ביותר מ-50 שנה.

גם בנחלים אחרים נקבעו שיאים. בנחל האלה, בתחנת גן יבנה, נמדדה ספיקה של 198 מטרים מעוקבים לשנייה, ובנחל שקמה, בתחנת ברור חיל, נמדדה ספיקה של 179 מטרים מעוקבים לשנייה. בנחל האלה, בתחנת תל צפית, הגיעה הספיקה ל-77 מטרים מעוקבים לשנייה.

המשמעות של "תקופת חזרה" אינה שאירוע כזה מתרחש בהכרח פעם אחת בלבד בכל 50 או 100 שנה. זהו אומדן סטטיסטי לנדירותו של אירוע בעוצמה מסוימת. גם אירועים נדירים יכולים להתרחש בהפרשי זמן קצרים.

ים המלח ירד ב-18 סנטימטרים בלבד

נתון יוצא דופן נוסף נרשם בים המלח. מתחילת השנה ההידרולוגית ועד תחילת מאי 2026 ירד מפלסו ב-18 סנטימטרים בלבד, לעומת ירידה של 63 סנטימטרים בתקופה המקבילה אשתקד. מדובר בהאטה של כ-71% בקצב ירידת המפלס באותה תקופה, ובירידה העונתית המתונה ביותר מאז חורף 2019/20.

בתחילת מאי עמד מפלס ים המלח על 440.79 מטרים מתחת לפני הים. עם זאת, ההאטה בירידה בתקופת הגשמים אינה מעידה כי מגמת התכווצותו ארוכת השנים של ים המלח נבלמה. הנתון מתייחס לעונה מסוימת ואינו משקף בהכרח את השינוי לאורך שנה שלמה.