70% מהצעירים מצפים לתואר אקדמי, יותר נשים מגברים

רוב הצעירים בישראל שנולדו בשנת 2004 מצפים לרכוש השכלה אקדמית במהלך חייהם, כאשר שאיפותיהן של נשים להשכלה גבוהה גדולות משל גברים. כך עולה מסקר חדש שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (יום ג', 13.10.26), לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית.

על-פי הסקר, 70.1% מהמשיבים מצפים להשיג לפחות תואר אקדמי. בקרב הנשים מגיע השיעור ל-75%, לעומת 65.4% בקרב הגברים. עם זאת, עד שנת הלימודים תשפ"ה (2024/25), רק 15.4% מבני השנתון כבר הגישו מועמדות ללימודים אקדמיים.

הסקר, הראשון בסדרת פרסומים שמתכננת הלמ"ס על מסלולי ההשכלה והתעסוקה של ילידי 2004, מציג את שאיפותיהם האקדמיות, הישגיהם בתיכון, שיקוליהם בבחירת מקצוע ותחומי הלימוד המועדפים עליהם. מדובר בדור שבשנות לימודיו בתיכון התמודד עם השלכות מגפת הקורונה והלמידה מרחוק, ועם כניסתו לחיים הבוגרים חווה את מלחמת "חרבות ברזל".

לפי ממצאי הסקר, 32.6% מהמשיבים מצפים שתואר ראשון יהיה התעודה הגבוהה ביותר שישיגו במהלך חייהם. עוד 26.9% מצפים להשיג תואר שני, לרבות תואר דוקטור לרפואה, ו-10.6% מצפים להשיג תואר שלישי. מנגד, 12% מצפים להשיג תעודה אחרת שאינה תואר אקדמי או תעודת בגרות, 3% מצפים שתעודת בגרות תהיה התעודה הגבוהה ביותר שלהם, ו-15% אינם מצפים להשיג אף אחת מהתעודות שנמנו בסקר.

השאיפות להשכלה גבוהה קשורות במידה ניכרת להישגים בתיכון. בקרב בעלי תעודת בגרות, 81.1% מצפים להשיג תואר אקדמי, לעומת 53.3% בקרב מי שאינם זכאים לבגרות. הפער ניכר במיוחד בציפיות לתארים מתקדמים: 33.4% מבעלי הבגרות מצפים להשיג תואר שני או תואר דוקטור לרפואה, לעומת 15.3% ממי שאינם זכאים לבגרות.

הפסיכומטרי אינו החסם המרכזי ללימודים אקדמיים

ממצא בולט נוסף נוגע למניעים לבחירה בלימודים אקדמיים. כמעט מחצית מהמשיבים, 49.8%, ציינו שהסיבה המרכזית לרצונם ללמוד היא האפשרות לעסוק בתחום שמעניין אותם. 30% רואים בתואר אקדמי אמצעי להתקדמות כלכלית בשוק העבודה, ואילו 16.7% ציינו את אהבת הלמידה כמניע המרכזי.

בקרב צעירים שטרם החליטו אם להירשם ללימודים אקדמיים או שהצהירו כי אינם מתכוונים להירשם, הסיבה המרכזית להימנעות אינה קשורה לתנאי הקבלה. 53.3% מהם ציינו חוסר עניין כללי במסגרת האקדמית, 20% השיבו שאין להם תוכניות מוגדרות לעתיד ו-11.9% מעדיפים מסלולי לימוד מקצועיים קצרים לקראת תעודה. רק 2.1% ציינו את הבחינה הפסיכומטרית או את תנאי הקבלה כסיבה העיקרית להימנעות מלימודים אקדמיים.

נתוני הרקע של ילידי 2004 מצביעים על פערים בהישגים הלימודיים בין נשים לגברים. 88% מבני השנתון השלימו 12 שנות לימוד ו-62.1% היו זכאים לתעודת בגרות. בקרב הנשים השלימו 91.8% את לימודיהן ו-68.2% היו זכאיות לבגרות, לעומת 84.3% ו-56.3% מהגברים, בהתאמה.

לעומת היתרון של נשים בשיעורי הזכאות לבגרות, הגברים השיגו ציונים גבוהים יותר בבחינה הפסיכומטרית. מבין 16.3% מבני השנתון שניגשו לבחינה עד למועד הבדיקה, הציון הממוצע של הגברים היה 564.5 נקודות, לעומת 528 נקודות בקרב הנשים. הפערים בלטו בחלק הכמותי ובאנגלית, בעוד שבחלק המילולי נרשמו ציונים דומים.

בגרות מדעית וטכנולוגית קשורה לכניסה מוקדמת לאקדמיה

ממצא משמעותי בסקר הוא הקשר בין לימודים מוגברים במקצועות המדע והטכנולוגיה בתיכון לבין הגשת מועמדות ללימודים אקדמיים. 34.4% מבעלי בגרות טכנולוגית מוגברת כבר הגישו מועמדות, לעומת 9.9% בלבד בקרב יתר בני השנתון, כלומר שיעור גבוה פי 3.5. בעלי בגרות טכנולוגית מוגברת מהווים 22.5% מכלל ילידי 2004.

הלמ"ס מגדירה בגרות טכנולוגית מוגברת כלימודי מתמטיקה ברמת ארבע או חמש יחידות, לצד לפחות מקצוע נוסף במדע ובטכנולוגיה ברמת חמש יחידות. שיעור בעלי הבגרות הזאת גבוה במיוחד בקרב מי שכבר התקבלו ולומדים מקצועות מדעיים: 95.2% מלומדי הרפואה, 88.8% מלומדי המדעים הפיזיקליים, 81.4% מלומדי ההנדסה והאדריכלות ו-78.9% מלומדי המתמטיקה, הסטטיסטיקה ומדעי המחשב.

לפי הנתונים, 74.6% מהמועמדויות שהוגשו עד שנת הלימודים תשפ"ה הסתיימו בקבלה ובלימודים בפועל. הנשים היו 66% ממגישי המועמדות. בקרב מי שהתקבלו והחלו ללמוד, התחומים הבולטים היו הנדסה ואדריכלות (16.9%), מדעי החברה (16.3%), מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (14.6%) ועסקים ומדעי הניהול (14.3%).

גם בבחירת תחומי הלימוד ניכרים פערים מגדריים. נשים מהוות 90.5% מהמתקבלים והלומדים במקצועות הבריאות, 85.3% בחינוך ו-82% במדעי החברה. לעומת זאת, גברים מהווים 56.4% מהמתקבלים והלומדים במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב. בהנדסה ובאדריכלות נרשמה חלוקה מאוזנת בין נשים לגברים.

יותר צעירים מעוניינים בהנדסה, ברפואה ובאמנות

הסקר בחן גם את תחומי הלימוד שהצעירים מעוניינים ללמוד, והשווה אותם להתפלגות תחומי הלימוד של סטודנטים חדשים לתואר ראשון בשנת הלימודים תשפ"ה. ההשוואה מצביעה על פערים ניכרים בין העדפות משיבי הסקר לבין התפלגות הלימודים בפועל באקדמיה.

כך, 21.3% ממשיבי הסקר ציינו הנדסה ואדריכלות כתחום הלימודים הרצוי להם, לעומת 15.2% מהסטודנטים החדשים לתואר ראשון שלמדו בתחומים אלה. באמנות ובאמנות שימושית עמדו השיעורים על 13.1% לעומת 3% בלבד, וברפואה על 5.4% לעומת 1.2%.

לעומת זאת, בחינוך ובהכשרה להוראה שיעור המעוניינים בקרב משיבי הסקר עמד על 8.4%, בעוד ששיעור הלומדים בתחום בקרב הסטודנטים החדשים היה 19.2%. במדעי החברה נרשמו שיעורים של 12.3% לעומת 17.9%, ובמתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב 6.9% לעומת 9%, בהתאמה.

פער בולט במיוחד נמצא בעיצוב פנים, שאותו ציינו 5.9% ממשיבי הסקר, לעומת 0.2% בלבד מהסטודנטים החדשים. גם ברפואה כללית נרשם שיעור גבוה יותר בקרב משיבי הסקר, 4.9% לעומת 1%, ובפסיכולוגיה 4.7% לעומת 2.9%. מנגד, במשפטים עמד שיעור המשיבים המעוניינים בתחום על 4.8%, לעומת 7.4% מהסטודנטים החדשים, ובמדעי המחשב 5.3% לעומת 6.8%.

בלמ"ס מדגישים כי אין לראות בהשוואה מדד ישיר לפער בין שאיפות לבין לימודים בפועל, משום שמדובר באוכלוסיות שונות. נוסף על כך, תשובות משיבי הסקר משלבות בין לימודים נוכחיים לבין תחומים שהיו רוצים ללמוד. הפערים עשויים לשקף גם תנאי קבלה, מספר המקומות הפנויים במוסדות, שינוי בהעדפות לאורך זמן והבדלים בסיווג תחומי הלימוד.

המשפחה משפיעה על בחירת המקצוע יותר מהרשתות החברתיות

ממצא נוסף נוגע לדרך שבה צעירים נחשפים לתחומי הלימוד שמעניינים אותם. הורים ובני משפחה הם מקור החשיפה השכיח ביותר, עם 35% מהמשיבים. אחריהם האינטרנט והרשתות החברתיות עם 22.8%, וחברים עם 21.6%.

מערכת החינוך משפיעה אף היא על הבחירה, ובמיוחד בקרב בעלי בגרות טכנולוגית מוגברת. 16.8% מבעלי הבגרות הזאת ציינו מורים בתיכון או סדנאות בבית הספר כמקור לחשיפה לתחומי הלימוד, לעומת 13.8% בקרב האחרים. נוסף על כך, 82.5% מבעלי הבגרות הטכנולוגית המוגברת שהשיבו לשאלה העריכו את המידע שקיבלו כמהימן ומפורט במידה רבה או רבה מאוד, לעומת 75% בקרב האחרים.

בלמ"ס מציינים הסתייגות מתודולוגית חשובה: הישגיהם הלימודיים של המשיבים לסקר גבוהים מעט מאלו של כלל ילידי 2004, בין היתר בשיעורי הזכאות לתעודת בגרות. משום כך, ייתכן שהשאיפות והכוונות להשכלה גבוהה שנמדדו בסקר גבוהות מעט מאלו של כלל בני השנתון. בהודעות הבאות מתכננת הלמ"ס להרחיב את בחינת דפוסי הבחירה, הפערים בין קבוצות האוכלוסייה והשיקולים לכניסה להשכלה הגבוהה, תוך השוואה לצעירים במדינות ה-OECD.