גם אור חלש בחדר השינה: מחקר חדש מצא קשר לשינויים בשריר הלב

גם תאורה חלשה בחדר השינה עשויה להיות מלווה בשינויים עדינים במבנה הלב ובאופן פעולתו. כך עולה ממחקר רחב שהתבסס על מדידות אור אישיות ועל הדמיות תהודה מגנטית של הלב בקרב משתתפי מאגר UK Biobank הבריטי.

חוקרים מאוניברסיטת טוליין ניתחו בתחילה נתונים של 11,071 משתתפים שענדו במשך שבעה ימים מכשיר ובו חיישן אור. כשלוש שנים לאחר המדידה עברו המשתתפים MRI של הלב, שאפשר לחוקרים לבחון את גודל מדורי הלב, עובי הדפנות ומדדים עדינים של התכווצות שריר הלב.

התוצאה המרכזית הייתה קשר מדורג: ככל שהמשתתפים נחשפו במשך זמן רב יותר לאור בלילה, כך נטו חלק ממדדי המבנה והתפקוד של הלב להיות פחות טובים. ההבדלים היו קטנים ברמת האדם הבודד, אך הופיעו בעקביות בכמה חלקים של הלב.

גם שלושה לוקס נחשבו חשיפה

החוקרים התמקדו בחשיפה לעוצמת אור גבוהה משלושה לוקס במהלך חמש השעות שבהן כל משתתף היה בדרך כלל הכי פחות פעיל. מדובר ברמת תאורה נמוכה: אור חלש החודר מחלון, נורת לילה או מקורות תאורה ביתיים מסוימים עשויים להגיע אליה.

עם זאת, שלושה לוקס אינם "סף סכנה" רפואי מוכח. זהו הסף האנליטי שבו השתמשו החוקרים כדי לכמת את משך החשיפה, בין היתר משום שרמות אור נמוכות עשויות להשפיע אצל אנשים מסוימים על המערכת הצירקדית ועל הפרשת המלטונין.

המדידה שילבה את עוצמת האור, מועד החשיפה ומשכה. עובדי משמרות לילה הוצאו מהניתוח, כדי לצמצם את האפשרות שהקשרים נבעו בעיקר מעבודה בשעות שבהן רוב האנשים ישנים.

שריר לב עבה יותר והתכווצות חלשה יותר

אצל המשתתפים בעלי החשיפה הגבוהה ביותר, בהשוואה לאלה שכמעט לא נחשפו לאור בלילה, מסת החדר השמאלי ביחס לגובה הייתה גדולה ב-2.4%. עובי הדופן הממוצע היה גדול ב-1.5%, ואילו מדד המתאר את יכולת ההתכווצות של שריר הלב היה נמוך ב-1.9%.

נמצאו גם שינויים במדדים רגישים של התכווצות שריר הלב, לצד הבדלים בחדר הימני ובעלייה השמאלית. התמונה הכוללת מתאימה לשינוי עדין ולא בהכרח למחלת לב קלינית שכבר גורמת לתסמינים.

לדברי החוקרים, חשיבות ההדמיה היא בכך שהיא עשויה להציע חוליה ביולוגית בין החשיפה הלילית לבין מחלות לב. מחקרים קודמים כבר מצאו קשרים סטטיסטיים בין אור בלילה לתחלואה, אך המחקר הנוכחי הראה גם הבדלים ממשיים במבנה ובתפקוד הלב.