וינטר: "אשתי אמרה לי - אם אתה הולך לפוליטיקה תחיה לבד"

אחד הקטעים האישיים בסרט מתעד שיחה שבה וינטר מספר על ההתלבטות המשפחתית שליוותה את ההחלטה. לדבריו, רעייתו הזהירה אותו מפני המחיר שתשלם המשפחה אם ייכנס לפוליטיקה. וינטר מספר כי הבהיר לה שהחלטה כזאת תתקבל במשותף, וכי המלחמה והמציאות במדינה הן שגרמו לו לבחון ברצינות את האפשרות.

בשיחה אחרת הוא מודה כי אינו בטוח שהפוליטיקה היא מקומו, או שמא הוא נענה לציפיות שאחרים תולים בו: "אני עדיין שואל את עצמי, זה באמת שלי או שאני נסחף לתוך איזו דמות שאנשים אחרים מציירים לי".

המצלמות מתעדות גם את חששותיהם של בני משפחתו. בשיחה עם הוריו עולה השאלה כיצד יתמודד עם מאבקי הכוח והעימותים הפוליטיים, לאחר שנים שבהן נאלצה המשפחה להתמודד עם היעדרויותיו הממושכות במסגרת שירותו הצבאי.

וינטר עצמו מבהיר בסרט כי כניסה לפוליטיקה אינה מטרה בפני עצמה. הוא מספר כי אינו חושש מכישלון או מחזרה לחיים שמחוץ לעשייה הציבורית, ומדגיש כי אינו מעוניין בתפקיד מובטח תמורת ויתור על התמודדות עצמאית.

ההצעות מהליכוד והשיחות עם יוסף חדאד

אחד הקטעים הפוליטיים בסרט מתעד שיחה בין וינטר ליוסף חדאד, מספר שתיים ברשימת עמך ישראל, שבה עולות הצעות שקיבלו השניים להשתלב בליכוד. לפי הדברים המוצגים בסרט, וינטר מספר על הצעה לכהן כשר הביטחון, בעוד חדאד מתייחס לאפשרות שישמש שר ההסברה. הדברים מובאים מפי המשתתפים בשיחה, ולא הוצג אישור מטעם הליכוד להצעות המתוארות.

באותה שיחה דנים השניים גם ביחסו של הליכוד להקמת המפלגה החדשה ובאפשרות שהיא תמשוך מצביעים ממפלגות הימין הקיימות. וינטר מתאר את החשש מפני מעבר מצביעים למפלגתו ואת הלחצים הנלווים לכך.

הסרט מתעד גם את הליך גיבוש הרשימה, לרבות מפגשים עם מועמדים שבהם סוכם על התמודדות משותפת. בהמשך נראית ההיערכות להשקת המפלגה והמפגש שקיימו חבריה יממה לפני ההכרזה הרשמית.

השחזור בבארי והמפגש עם סיגל קראוניק

חלק משמעותי נוסף בסרט מוקדש לביקור בקיבוץ בארי ולמפגש בין וינטר לסיגל קראוניק, חברת מפלגתו ובתו של אריק קראוניק ז"ל, רבש"ץ הקיבוץ שנהרג בקרבות 7 באוקטובר.

השניים חוזרים למקומות שבהם התנהלו הקרבות ומדברים על נסיבות נפילתו של קראוניק ועל המאמצים לאתר את גופתו. בשיחה מספרת סיגל כי במשך כשבועיים לא ידעה המשפחה היכן נמצאת גופת אביה, עד שהמידע שמסר וינטר סייע לאתרה.

הביקור משלב זיכרונות אישיים מהלחימה עם דיון על עתיד יישובי הגבול ועל תפיסת הביטחון של וינטר. הוא מדגיש את חשיבות ההתיישבות לביטחון המדינה ומציג את התנגדותו להמשך המדיניות שהייתה נהוגה כלפי רצועת עזה קודם למלחמה.

גיוס חרדים: שלושה מהלכים לשינוי המצב

נושא מרכזי בסרט הוא תוכניתו של וינטר לשילוב חרדים בצה"ל. בתיעוד ממפגשים שקיים עם פעילים ועם גורמים מהציבור החרדי, הוא מציג שלושה מרכיבים שלדעתו נחוצים להרחבת הגיוס: הקמת יחידות צבאיות המתאימות לאורח החיים החרדי, בניית אמון בין הצבא לציבור החרדי והקמת גוף אזרחי שיסייע למתגייסים להתמודד עם הקשיים הכרוכים בשירות.

וינטר, המזכיר את ניסיונו בהקמת פלוגת עומר החרדית בחטיבת גבעתי, טוען כי קיימים צעירים חרדים המעוניינים לשרת, אך הצבא טרם השכיל לבנות עבורם מסגרת מתאימה ולרכוש את אמונם.

"יש כאן משבר אמון משני הצדדים, ואם אפשר לתקן אותו אז שווה להקדיש לזה זמן", הוא אומר. לצד זאת, הוא מדגיש את הצורך בפיקוח על מסגרות הלימוד התורניות ובהבחנה בין תלמידי ישיבות הלומדים בפועל לבין מי שאינם לומדים.

מסע אל העבר המשפחתי

לצד התיעוד הפוליטי משולבים בסרט קטעים ממסע שורשים שערך וינטר עם בני משפחתו באירופה, לרגל הגיעו של אביו לגבורות. המשפחה מבקרת בין היתר ברומניה ובהונגריה, במקומות שבהם חיו בני המשפחה לפני השואה.

במהלך המסע מספר וינטר על סבתו ששרדה את אושוויץ, על בני המשפחה שנרצחו ועל השתיקה שאפיינה במשך שנים את העיסוק בשואה בבית הוריו. הוא מתאר כיצד הביקור חיזק את תחושת השליחות הלאומית שלו ואת החלטתו להיכנס לחיים הציבוריים.

"אתה פתאום מבין שמה שיש לנו זה נס", הוא אומר במהלך המסע, ומסביר כי חזר ממנו עם תחושה ברורה יותר באשר לדרך שבה הוא מבקש לפעול.

לקראת סיום הסרט נראים וינטר וחברי מפלגתו בהכנות האחרונות לקראת אירוע ההשקה. מי שעד לא מכבר פיקד על יחידות צבאיות נדרש כעת להתמודד עם מציאות אחרת לחלוטין, הכוללת עימותים פוליטיים, מאבקי כוח וחשיפה ציבורית ומשפחתית.

בדבריו האחרונים לפני ההכרזה מבהיר וינטר כי הוא מודע לאפשרות שהמהלך ייכשל, אך מבחינתו עצם הניסיון חשוב: "ואם זה לא יצליח, אני אלך הביתה זקוף קומה, ואשלים עם זה שניסיתי".