כלבים גדולים חיים בדרך כלל פחות שנים מכלבים קטנים, ומחקר חדש מציע הסבר מולקולרי אפשרי לפער המוכר. צוות בהובלת חוקרים מאוניברסיטת המדינה של אריזונה מצא כי גודל הגוף מלווה בהבדלים בקצב השינויים בסימונים הכימיים שעל הדנ"א, ובייחוד באזורים המכילים מקטעים גנטיים המסוגלים להשתכפל ולהשתלב במקומות אחרים בחומר התורשתי.
הבקרה על "הגנים הקופצים" משתנה
החוקרים התמקדו במתילציה - הוספת קבוצות כימיות לדנ"א, המשפיעות על פעילותו בלי לשנות את הרצף שלו. סימונים אלה משתנים עם הגיל ומשמשים גם לחקר הזדקנות ביולוגית.
אחד מתפקידיהם הוא לסייע בריסון מקטעים גנטיים ניידים, המכונים לעיתים "גנים קופצים". משפחה של מקטעים כאלה, הנקראת LINE1, מסוגלת להעתיק את עצמה ולהשתלב במקומות נוספים בגנום. פעילות בלתי מבוקרת שלהם עלולה לפגוע ביציבות החומר התורשתי.
לפי הודעת האוניברסיטה, ביותר מ-40% מהאזורים הקשורים ל-LINE1 נמצאה ירידה במתילציה עם ההזדקנות. בגזעים ענקיים, קצב האובדן השנתי של המתילציה באזורים אלה היה גבוה בכ-35% בממוצע לעומת גזעים קטנים. הנתון מתייחס לשינוי כימי מסוים בדנ"א, ואינו אומר שכלבים ענקיים מזדקנים בכל מובן מהר יותר ב-35%.
גם המין משפיע על דפוסי ההזדקנות
הצוות מצא הזדקנות מולקולרית מהירה יותר גם בזכרים לעומת נקבות, אך ההבדלים הקשורים למין ולגודל הגוף לא התרכזו באותם אזורים. השינויים הקשורים למין בלטו בכרומוזום X, ואילו אלה הקשורים לגודל הגוף בלטו במקטעים הגנטיים הניידים.
באמצעות דפוסי המתילציה פותח גם "שעון ביולוגי", שהעריך את גיל הכלבים בשגיאה טיפוסית של כשנה וסיפק מידע על הסיכון לתמותה. זהו כלי מחקרי להערכת הזדקנות, ולא תחזית ודאית לתוחלת חייו של כלב מסוים.
|
|
|
|
|
|
|
מה הכלבים יכולים ללמד על בני אדם
כלבים מאפשרים לחקור הבדלים גדולים בתוחלת החיים בתוך אותו מין ביולוגי. נוסף על כך, כלבי בית חולקים עם בעליהם סביבת מגורים וחשיפות סביבתיות, ולכן הם עשויים לסייע בחקר מנגנוני הזדקנות שיש להם משמעות גם לבני אדם.
עם זאת, אין להסיק מהמחקר שגודל הגוף משפיע באותה דרך על תוחלת החיים האנושית. האפשרות שמנגנוני הבקרה שנבדקו ישמשו בעתיד לפיתוח טיפולים דורשת מחקר נוסף.
הסבר אפשרי, לא הוכחת סיבתיות
המחקר אינו מוכיח שאובדן המתילציה גורם לתוחלת החיים הקצרה של כלבים גדולים. ייתכן שהוא תוצאה של תהליכי הזדקנות אחרים או חלק ממנגנון רחב יותר. גם היחלשות הסימונים אינה מוכיחה כשלעצמה שהמקטעים הניידים נעשו פעילים יותר וגרמו בפועל לנזק.
לכן הממצאים אינם מספקים כיום טיפול להארכת חיי כלבים. תרומתם היא בזיהוי דפוס מולקולרי שעשוי להסביר חלק מההבדלים בהזדקנות ולכוון ניסויים עתידיים. בין מובילי העבודה בלייז מרינר ובריאנה מקוי, והחוקר הבכיר הוא פרופ' נואה סניידר-מקלר.
|
|
המחקר פורסם (8.10.26) בכתב העת Science. הוא התבסס על 1,640 מיפויים של דפוסי הסימון הכימי בדנ"א, שנאספו מ-894 כלבים במסגרת מיזם לחקר הזדקנות כלבים. הנתונים שולבו במידע גנטי ובפרטים על גיל הכלבים, גודלם ומינם.
עיתונאי וראש מערכת החדשות. חשבון ב-X
; פייסבוק
| תאריך: |
17/10/2026
|
|
|
עודכן: |
17/10/2026
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
התנהלותו של נתניהו מוכיחה שהו...
