אירן מאיצה את ייצור הטילים ונערכת למלחמות ממושכות נגד ישראל

אירן נכנסת לשלב חדש ואינטנסיבי של בניין כוח צבאי, שבמרכזו עומד המאמץ לשקם ולהרחיב את מערך הטילים הבליסטיים שלה. המשמעות מבחינת ישראל ברורה: טהרן איננה מסתפקת בשיקום הנזקים שנגרמו לה במערכות הקודמות, אלא בונה כוח צבאי שיאפשר לה להתמודד עם מלחמות נוספות ותכופות יותר. כך מנתח (יום א', 18.10.26) החוקר הבכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש ענף אירן בחטיבת המחקר באמ"ן, דני סיטרינוביץ.

סיטרינוביץ מצביע בניתוח שפרסם על שינוי עמוק בתפיסה הצבאית האירנית, בעקבות מינויו של מהרדאד אח'לאקי, בעל ניסיון משמעותי בייצור טילים המונעים בדלק מוצק, לתפקיד שר ההגנה. הוא קובע כי "הבחירה באח'לאקי איננה מקרית. היא משקפת את הכיוון האסטרטגי שאליו צועדת טהרן: הרחבה משמעותית של מערך הטילים, האצת קצב הייצור וחיזוק היכולת לנהל מערכות צבאיות ממושכות". מהלך זה משתלב ישירות עם איחוד מפקדת ח'אתם אלאנביאא' והמטה הכללי של הכוחות המזוינים בפיקודו של עלי עבדאללהי, המשלים תמונה רחבה של היערכות מחודשת.

השינוי בתפיסה האסטרטגית של טהרן

לדברי סיטרינוביץ, המשטר בטהרן מפנים שהעימותים הצבאיים אינם עוד אירועים חריגים, אלא מציאות אסטרטגית המחייבת היערכות קבועה תוך צמצום התלות בגורמים חיצוניים. הכל נעשה עוד בטרם נבחן אתגר הגרעין האירני, מתוך הבנה שהטילים מהווים מרכיב מרכזי ביכולת ההרתעה והתגובה מול ישראל וארה"ב.

להלן עיקרי המהלכים שמובילה אירן במסגרת האסטרטגיה החדשה:

• האצת בניין הכוח: הרחבה מסיבית של מערך הטילים הבליסטיים, הגברת קצב הייצור הסדרתי והפקת לקחים מהמערכות הצבאיות האחרונות.

• חיזוק יכולות א-סימטריות: ביסוס מענה צבאי המותאם למערכות התשה ממושכות ותכופות מול עליונות טכנולוגית של היריב.

• עצמאות בייצור הביטחוני: צמצום התלות האירנית בגורמים חיצוניים והבטחת יכולת שיקום מהירה של תשתיות שייפגעו בעימותים עתידיים.

כישלון מדיניות "כיסוח הדשא" הישראלית

המציאות המתהווה מציבה אתגר אסטרטגי משמעותי בפני מערכת הביטחון הישראלית. המערכות האחרונות מול אירן המחישו כי גם תקיפות נרחבות וחוזרות, שגרמו נזק כבד לתשתיות הייצור ולמערך הטילים, אינן מסוגלות לשלול מטהרן את היכולת לשקם את המערך ולחדש את הייצור. סיטרינוביץ מדגיש כי למרות המחיר הכבד שאירן שילמה, היא אינה מתכוונת לעצור וחוזרת לשקם את יכולותיה.

ישראל שילמה אף היא מחיר אדיר במערכות הללו, עובדה המעלה סימני שאלה כבדים לגבי היכולת להמשיך לנהל מדיניות של "כיסוח הדשא" מול בניין הכוח האירני, כשכל סבב לחימה נוסף כרוך במחירים ביטחוניים, כלכליים ואזרחיים כבדים. הפער בין ההישגים המבצעיים של ישראל לבין התוצאה האסטרטית הולך ומתחדד. צה"ל יכול לפגוע בתשתיות, להשמיד משגרים ולעכב את קצב הייצור, אך עד כה לא הוכח שביכולתו למנוע מאירן לשקם את יכולותיה לאורך זמן.

סיטרינוביץ מציב בסיכום דבריו דילמה נוקבת בפני מקבלי ההחלטות: "השאלה שישראל חייבת לשאול את עצמה היא לא רק כיצד לפגוע שוב במערך הטילים האירני, אלא מהי האסטרטגיה שתאפשר לה להתמודד עם איום שמתחדש גם לאחר פגיעה קשה, מבלי להיגרר למעגל אינסופי של מלחמות יקרות שאינן משנות באופן יסודי את המציאות האסטרטגית". הוא חותם באזהרה כי "אם לאחר כל מערכה אירן מצליחה לשקם את יכולותיה, בעוד ישראל נדרשת לשלם שוב ושוב מחיר כבד כדי לפגוע בהן, חובה לשאול האם אנחנו באמת משנים את המציאות הביטחונית או רק דוחים את המערכה הבאה".