מנדלבליט מודה: נתניהו מעולם לא הוזהר במפורש בחשד לשוחד

"ניסוח פתלתול" באזהרת ראש הממשלה

בהמשך הציג חדד את ההבדל בין נוסח האזהרה שנמסר לנתניהו לבין הנוסח שנמסר לאלוביץ'. בעוד שבאזהרת אלוביץ' הופיעה התייחסות למתן טובת הנאה בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו של עובד ציבור, באזהרת נתניהו הופיע הניסוח של קבלת טובות הנאה בקשר עם תפקידו הציבורי.

ההבדל אינו סמנטי בלבד. בעבירת השוחד נדרש להוכיח קשר בין טובת ההנאה לבין פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור. עבירת מרמה והפרת אמונים עשויה להתקיים גם בנסיבות אחרות, שבהן עובד הציבור פוגע באמון הציבור או בטוהר המידות במסגרת מילוי תפקידו.

מנדלבליט הסכים כי מדובר ב"ניסוח פתלתול". השופט משה בר-עם שאל אותו אם ראוי להשתמש בניסוח כזה דווקא כאשר מדובר בחקירת ראש הממשלה.

מנדלבליט השיב: "רציתי להשאיר לעצמי שיקול דעת בין שוחד להפרת אמונים. הניסוח הזה יותר מתאים להפרת אמונים, אבל אפשר להגיע ממנו גם למקומות אחרים".

חדד שאל אם נכון שבמהלך החקירות נתניהו מעולם לא הוזהר במפורש שהוא חשוד בעבירת שוחד. מנדלבליט אישר זאת. עבירת השוחד הופיעה מאוחר יותר בכתב החשדות שפורסם בשנת 2019, ובהמשך גם בכתב האישום שהוגש נגד נתניהו.

ההבחנה בין נוסח האזהרה לבין העבירה שיוחסה לנאשם בכתב האישום אינה מוכיחה כשלעצמה פגם משפטי. השאלה היא אם החקירה נערכה בגדר האישורים שנדרשו בחוק, אם החשוד הועמד על מהות החשדות נגדו ואם נשמרו זכויותיו. אלה סוגיות שההגנה מבקשת להעמיד להכרעת בית המשפט.

הפיקוח על החוקרים והמסמכים המושחרים

סוגיה נוספת שעלתה בחקירה הייתה היקף הפיקוח שהפעיל מנדלבליט על פעולות המשטרה. חדד ביקש להראות כי האישורים שנתן היועץ המשפטי לממשלה היו מוגבלים לנושאים מסוימים, ולא היו היתר גורף לחקור את ראש הממשלה בכל עבירה שתעלה במהלך החקירה.

מנדלבליט אישר כי הקפיד להגביל את החקירה לנושאים שהובאו לאישורו. לדבריו, חלק מהחוקרים סברו שהמגבלות שהטיל מחמירות מדי, אך זו הייתה בדיוק מטרתו. הוא הסביר כי האחריות לוודא שהחוקרים אינם חורגים מהאישורים שניתנו מוטלת גם על הפרקליטות המלווה את החקירה.

חדד שאל מי ניסח את האזהרה שנמסרה לנתניהו. מנדלבליט השיב שאינו זוכר מי עשה זאת, והעלה אפשרות שהנוסח הוכן בידי הפרקליטות המלווה.

במהלך הדיון חזר חדד גם לתרשומת מפברואר 2018, שבה הופיעה עמדה שלפיה אין מקום לחקירת ראש הממשלה. ההגנה דרשה לחשוף את זהות הדובר שדבריו הושחרו במסמך, וטענה כי מדובר במידע בעל חשיבות לבחינת האישורים שניתנו.

התובעת יהודית תירוש התנגדה לחשיפת המידע, ובית המשפט קיבל את ההתנגדות בשלב זה. חילופי הדברים בין הצדדים התלהטו, וראש ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, ביקשה להנמיך את הטונים.

חדד מעלה טענה למניעים פוליטיים

לקראת המשך הדיון העלה חדד טענה נוספת, החורגת משאלת האישורים לחקירה ונוגעת למניעים שהובילו להגשת כתב האישום נגד נתניהו.

חדד שאל אם מנדלבליט אמר במהלך דיונים פנימיים לתובעת יהודית תירוש כי נתניהו מוביל את ישראל לכיוון של הונגריה ופולין, וכי עליה לבחור בין השתתפות בתיק שיציל את הדמוקרטיה לבין חיים במדינה שתהפוך לדיקטטורה.

הטענה הוצגה במסגרת החקירה הנגדית, ולא כממצא עובדתי שנקבע בבית המשפט. תירוש התנגדה לקו החקירה וטענה כי אין להפוך את הדיון לבחינת עמדותיהם הפוליטיות של אנשי הפרקליטות.

חדד טען כי הדברים רלוונטיים לביסוס טענת ההגנה מן הצדק, שלפיה כתב האישום הוגש משיקולים זרים. לדבריו, ההגנה מבקשת להוכיח שההחלטות בעניינו של נתניהו לא התקבלו רק על יסוד שיקולים ראייתיים ומשפטיים, אלא הושפעו גם משיקולים פוליטיים.

השופט משה בר-עם הבהיר כי במקרה קיצוני שבו תובע מגיש כתב אישום בשל עוינות אישית כלפי נאשם, אין מדובר בעניין שניתן להתעלם ממנו. עם זאת, השופטים ביקשו להבין מהי התשתית העובדתית שעליה מבססת ההגנה את טענותיה.

חדד הודיע כי הוא מוכן להציג הסברים לשופטים גם במעמד צד אחד. השופטים יצאו להתייעצות בשאלת היקף החקירה שיותר בנושא.

תירוש דחתה את הטענה למניעים פוליטיים והדגישה כי ההחלטות בתיק התקבלו משיקולים ענייניים ועל יסוד הראיות. לדבריה, בית המשפט הוא שיבחן בסופו של ההליך את התשתית הראייתית שעליה מבוסס כתב האישום.

נתניהו: "כתב אישום תפור"

• נתניהו הגיב לדברים שעלו בדיון במתקפה חריפה על מערכת התביעה. לדבריו, מדובר בגילויים "מזעזעים ומטלטלים", המוכיחים לטענתו כי ההליך הפלילי נגדו נועד לפגוע בו פוליטית.
  
  ראש הממשלה חזר על טענתו כי מדובר ב"ציד פוליטי", והאשים את גורמי אכיפת החוק בניסיון להשפיע על תוצאות הבחירות. נתניהו כינה את כתב האישום "תפור, שקרי, הזוי", וקרא לציבור להגיע לקלפיות.

הטענות בדבר מניעים פוליטיים, חריגה מסמכות והגשת כתב אישום שלא כדין הן טענות ההגנה ונתניהו, ולא קביעות של בית המשפט.

עדותו של מנדלבליט מותירה במרכז הדיון שתי שאלות נפרדות: מה בדיוק אישר היועץ המשפטי לממשלה לחוקרי המשטרה בתיק 4000, והאם קיים פער בעל משמעות משפטית בין האישורים שניתנו, האזהרות שנמסרו לנתניהו והעבירות שיוחסו לו בסופו של דבר. ההכרעה בשאלות אלה נתונה לבית המשפט.