רן כרמי בוזגלו יפצה את אבי בניהו ב-80,000 שקל

הצגת אדם כמי שמלשין ומסגיר חיילי צה"ל לידי האויב בזמן מלחמה מהווה הוצאת לשון הרע חמורה המייחסת לו עבירת בגידה שדינה מיתה או מאסר עולם. רצון לפגוע באופן אישי, הנובע מזעם ומתבטא בסירוב למחוק פרסומים מכפישים, מצדיק את הכפלת הפיצוי. כך קבע (יום ד', 21.10.26) שופט בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אביים ברקאי, בפסק דין שבו קיבל חלקית את תביעת הדיבה של דובר צה"ל לשעבר, תא"ל (מיל') אבי בניהו, נגד פעיל הרשת רן כרמי בוזגלו.

ברקאי חייב את כרמי בוזגלו בתשלום פיצויים בסך 80,000 שקל בגין שלושה פרסומים ברשתות החברתיות (ת"א 41036-02-25), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.2.25. הנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 23,600 שקל. התביעה המקורית הוגשה על סך 492,840 שקל.

הרקע: תג "משיח" באצטדיון הכדורגל והרשומה של בניהו

אירועי הפרשה החלו ב-4.0.25, כאשר תא"ל (מיל') שלמה כהן הגיע לצפות במשחק כדורגל של הפועל באר שבע. ביציע לידו ישבו שני לובשי מדים שענדו על זרועם השמאלית סמל בד המיוחס במקור לארגון חב"ד, שעליו מצויר כתר מלך ותחתיו המילה "משיח". על-פי הנטען, כאשר כהן פנה אליהם והעיר להם, הם תקפו אותו, והאירוע הוליד תלונה במשטרה. כהן צילם את זרועות לובשי המדים, כאשר בתצלום נראה גם פרופיל פניו של אחד מהם, והעביר את התיעוד לבניהו.

למחרת, ב-5.1.25, פרסם בניהו רשומה שבה שיבץ את התמונה ומתח ביקורת על הפיקוד הבכיר בצה"ל ועל המשטרה הצבאית. בניהו כתב בפרסום כי "לצד ההצלחות הצבאיות החשובות, משהו לא טוב קורה בצה"ל והפיקוד הבכיר שבחלקו שאיבד אוטוריטה ב-7 לדצמבר לא מצליח להתמודד. וצבא ללא פקודות ומשמעת לא ישרוד". בניהו תהה בפרסום מדוע התופעה מתרחשת בזמן מלחמה ובניגוד לפקודת הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, ושאל היכן המ"פ, המג"ד, המח"ט, הרס"ר והש"ג שנותנים להם להיכנס.

תגובתו של כרמי בוזגלו לא איחרה לבוא. ב-06.01.25 הוא הפיץ מחדש את הרשומה של בניהו, יחד עם תמונת החיילים שבה נראות פניו של אחד מהם, בשלושה פרסומים שונים: שניים ברשת פייסבוק (בחשבונו הפרטי ובעמוד "רן כרמי בוזגלו ציונות בנחישות") ואחד ברשת X. לשלושת הפרסומים הצמיד כרמי בוזגלו את הכותרת: "יש מצב שהטינופת הלשין (גם) על הלוחם שנעצר בברזיל?" (ברקע הדברים עמד דיווח מאותה עת, ולפיו בית משפט בברזיל הורה לחקור חייל צה"ל ששהה במדינה בחשד לביצוע פשעי מלחמה ברצועת עזה). ב-13.1.25 שלח בניהו מכתב התראה לנתבע, וב-17.1.25 דחה כרמי בוזגלו את הדרישות וסירב להתנצל או לפצותו.

טענות הצדדים: שיימינג מסכן או השמצה בזמן מלחמה

בכתב התביעה טען בניהו, ששירת כ-20 שנים בקבע בצה"ל בשורת תפקידים בכירים, כי הטענה שהסגיר או הלשין על חייל צה"ל לשלטונות ברזיל היא שקרית וכוזבת. בניהו טען כי הפרסומים נועדו להשפילו, להפוך אותו למטרה לשנאה ולבוז ולפגוע בפרנסתו, וכי ניסוח הדברים על דרך העלאת "תהייה" אינו מפחית מחומרתם.

מנגד טען כרמי בוזגלו, לוחם וקצין לשעבר בחטיבת גולני שנפצע באורח אנוש ורשום באתר הגבורה, כי מדובר בתביעת השתקה קנטרנית. הנתבע טען כי תגובתו באה בעקבות "שיימינג" בזוי שעשה בניהו ללוחם מילואים בפנים גלויות, מעשה שיצר עבורו סיכון ביטחוני ומשפטי ממשי בארץ ובחו"ל. עוד טען כרמי בוזגלו כי דבריו נכתבו בציניות, סרקזם והלצה כמקובל ברשתות החברתיות, כי עומדות לו הגנות "אמת בפרסום" ו"תום לב", וכי לבניהו - ששמו נקשר בעבר ב"פרשת הרפז" - אין שם טוב שעלול להיפגע, ומהלכיו מהווים אשם תורם בשיעור של 100%.

הכרעת השופט: הכינוי "טינופת" הוא גידוף, ייחוס ההלשנה הוא דיבה

השופט ברקאי ניתח בפסק דינו את מרכיבי הפרסום והבחין באופן חד בין הכינוי שהוטח בבניהו לבין ייחוס עבירת ההלשנה וההסגרה.

להלן עיקרי קביעותיו של בית המשפט בתיק:

• מעמד הכינוי "טינופת": השופט קבע כי מדובר בכינוי מכוער, אך בנסיבות העניין כמוהו כגידוף שאינו מהווה לשון הרע. זאת, מאחר שהכינוי הוא חלק מאופי דיבורו של הנתבע כאשר הוא מגדף אחרים, ומתוך מדיניות משפטית שנועדה למנוע את הצפת בתי המשפט בתביעות בגין קללות ודברי הבל ברמה ירודה באינטרנט. השופט ציין כי בניהו עצמו הודה בעדותו שלא היה תובע בגין מילה זו בלבד, ואף העיד בהגינותו: "אני פעם כיניתי מישהו בשם טינופת ואני נותן לעצמי ציון נמוך על האירוע הזה. יצא לי בעידנא דריתחא".

• ייחוס הלשנה ובגידה: באשר לשאלה אם בניהו "הלשין (גם) על הלוחם שנעצר בברזיל?", קבע השופט כי מדובר בלשון הרע מובהקת. ברקאי הדגיש כי הפרסום נוסח "בחוכמה רבה, אפילו בעורמה, בדרך שבה לקורא ברור שהתובע הוא אדם שמלשין ומסגיר חיילים". הקורא הסביר מבין כעובדה מוגמרת שבניהו כבר הלשין על לובשי המדים באצטדיון, ונותר רק לברר אם פגע גם בלוחם בברזיל. השופט ציין כי הצגת תא"ל במילואים בעת מלחמה אינטנסיבית כמי שמשתף פעולה עם האויב, מייחסת לו עבירה פלילית של סיוע לאויב במלחמה לפי סעיף 99 לחוק העונשין - עבירה שהעונש בצידה הוא מיתה או מאסר עולם.

• קריסת הגנת "אמת דיברתי": השופט קבע כי הגנתו של כרמי בוזגלו קורסת כבר בתחילת הדיון בה, מאחר שאין שום אמת בפרסומים. ברקאי הצביע על כך שהנתבע מדבר בלשונותיים ושמט בעצמו את הקרקע תחת טענתו לסיכון ביטחוני של החיילים: ראשית, כרמי בוזגלו עצמו מיהר להפיץ ברבים את אותה תמונה בדיוק בשלושה עמודים שונים; שנית, הוכח כי הנתבע נוהג בעצמו לפרסם ברשתות החברתיות תמונות של לוחמים בפנים גלויות עם נשק מהשטח, במסגרת פעילותו המבורכת לתרומת גיטרות וציוד הגברה לפלוגות.

• התנהלות בחוסר תום לב מוחלט: בית המשפט שלל מכרמי בוזגלו את כלל הגנות תום הלב הקבועות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. נקבע כי הנתבע ידע שהפרסום שקרי, לא נקט אמצעים לבדיקתו, ולא מחק או עידן אותו גם לאחר שהבין את הפגיעה בבניהו. בחקירתו הנגדית הצהיר כרמי בוזגלו כי אינו מסיר את הפרסום מאחר ש"אני מתייצב מאחוריו", הודה כי פעל מתוך "זעם טהור על שמסכנים חיילים שלי", וכינה את בניהו בבית המשפט "שופר של מתנגדי משטר", "איש עסקים ממולח" ו"נזירה תרזה".

הכפלת הפיצוי ודחיית טענת "תביעת השתקה"

בבואו לגזור את סכום הפיצוי, קבע השופט ברקאי כי הפיצוי הבסיסי בגין שלושת הפרסומים, שהופצו ללא הגבלה במרשתת ומהווים "עוולה פועמת", יעמוד על 40,000 שקל. עם זאת, השופט החליט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע ולהכפיל את הסכום ל-80,000 שקל, בשל קיומה של התנהגות זדונית וכוונה של ממש לפגוע. "בענייננו, רצון הנתבע לפגוע באופן אישי בתובע, בער בעצמותיו", כתב השופט, וציין כי גם לאחר ההכפלה עומד הסכום על כשליש בלבד מתקרת הפיצוי הסטטוטורי הבסיסי בגין שלושה פרסומים.

לפני סיום דחה השופט ברקאי את טענתו של כרמי בוזגלו כי מדובר ב"תביעת השתקה", וקבע כי התבחינים שנקבעו לכך בפסיקה אינם מתקיימים. השופט הפך את הקערה על פיה וחתם בקביעה עקרונית: "אדרבה, דווקא סדרת הפרסומים של הנתבע, בשלושה פרסומים ובשתי רשתות חברתיות - עלולה להשתיק ולהרחיק שיח חופשי בארצנו. בהחלט אפשר ואדם סביר אשר נחשף להשתלחות הנתבע בתובע בשלושה פרסומים ובשתי רשתות חברתיות - אדם כזה יסכור את פיו וינצור את לשונו, פן יהפוך למרמס על-ידי הנתבע".

בניהו: "סוף צדק להודות - היזהרו על המקלדת"

בעקבות מתן פסק הדין הגיב בניהו להכרעה ומסר: "סוף צדק להודות. לפני כשנתיים וחצי, בעיצומה של המלחמה פרסם פעיל הימין הקיצוני רן כרמי בוזגלו ידיעה ברשתות בה כינה אותי 'טינופת' והאשים אותי בהסגרת חיילי צה"ל לחקירה בברזיל. כן. ממש כך. אותי. דובר צה"ל לשעבר".

בניהו ציין בתגובתו כי לאחר שכרמי בוזגלו סירב להתנצל, הוא נאלץ להגיש נגדו תביעת לשון הרע, והזכיר את החלטת השופט ברקאי לדחות את טענת הנתבע בדבר "תביעת השתקה", לחייבו בדין ולפסוק פיצויים והוצאות משפט. "אני מודה לעורכי הדין שלי איל רוזובסקי ותומר פוקס ממשרד 'מיתר' ולעו"ד ציון אמיר שעשו עבודה מצוינת. היזהרו על המקלדת", חתם בניהו.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית משפט השלום בתל אביב-יפו
ההליך: ת"א 41036-02-25 בניהו נ' כרמי בוזגלו
שופט: אביים ברקאי
תובע: אבי בניהו (באמצעות עוה"ד איל רוזובסקי, תומר פוקס וציון אמיר)
נתבע: רן כרמי בוזגלו (באמצעות עו"ד איתמר ברקאי)
תאריך מתן פסק הדין: 21.10.26