נדחתה תביעה ייצוגית על הפליה בגיל - התובע ישלם 40,000 שקל

התנהלותו של מבקש שהגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסך 2.5 מיליון שקל ללא פנייה מוקדמת, תוך גרירת דירקטורים להליך כאמצעי לחץ ואי-צירוף מפיקת האירוע שסירבה למכור לו כרטיס, מחייבת הטלת הוצאות משפט סבירות. כך קבעה (21.10.26) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רחל ערקובי. השופטת אישרה את הסתלקותו של התובע צבי פיריץ מבקשת האישור שהגיש נגד חברת איוונטר טכנולוגיות והדירקטורים אליהו אוזן ולירון כרמל (ת"צ 19936-12-22), דחתה את תביעתו האישית וחייבה אותו בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל.

פיריץ, שהיה בן 57 במועדים הרלוונטיים, ביקש לרכוש כרטיס למסיבה ששווקה באמצעות הפלטפורמה של איוונטר טכנולוגיות. לטענתו, מנגנון הרכישה של החברה מעביר את פרטי הלקוח למפיק האירוע במטרה לדחות לקוחות שאינם עומדים בתנאיו. בדף האירוע נכתב באותיות קטנות כי ההזמנות מאושרות ידנית לפי שיקול דעת ההפקה. פיריץ טען כי סורב לרכישת הכרטיס בנימוק שהמסיבה מיועדת לבני 25-35, וכי הגבלה זו מהווה הפליה אסורה בניגוד לחוק. אשר לדירקטורים אוזן וכרמל, טען המבקש כי לפי סעיף 8 לחוק איסור הפליה, הנטל מוטל עליהם להוכיח שפעלו למניעת ההפליה.

טענות להגנת פלטפורמת המסחר

המשיבים טענו מנגד כי איוונטר משמשת כפלטפורמת מסחר בלבד ואינה אחראית לתוכן הפרסומים ולהפקות של צדדים שלישיים שמכרו או סירבו למכור את הכרטיס. לטענתם, לא הוצג כל הסבר או מנגנון לחישוב אומדן התביעה בסך 2.5 מיליון שקל, והמבקש אף לא הצביע על נזק שנגרם לו ולא ביצע פנייה מוקדמת לחברה או לרשות הרגולטורית. הנתבעים הוסיפו כי אירוע בודד של סירוב למכור כרטיס למסיבה המיועדת לחתך גילאים מסוים אינו מבסס הפליה על-רקע גיל, וכי שרבוב שמם של שני הדירקטורים נועד ליצור לחץ בלתי הוגן.

בעקבות פסק דין שניתן במאי 2026 על-ידי השופטת הדס גרוסמן בתיק דומה (ת"צ 24565-04-23 אילי רון נ' הייפ ניהול לקוחות), שבו הפנתה השופטת ערקובי את תשומת לב הצדדים, ביקש פיריץ להסתלק מההליך ללא צו להוצאות. המבקש טען כי בעת הגשת התביעה הסתמך על הלכה קודמת (עניין ליברמן נ' המרכז הרפורמי לדת ולמדינה), וכי רק בקדם המשפט הראשון הוצגה הגרסה שלפיה איוונטר אינה מעורבת בתכנים ובקביעת הקריטריונים. עוד ציין כי בקשת סילוק על הסף שהגישה החברה נדחתה בעבר ללא הוצאות, וכי תביעתו נועדה לתכלית ערכית וראויה. מנגד, המשיבים עמדו על פסיקת הוצאות ריאליות בגין ניהול הליך סרק במשך שלוש שנים וחצי, תוך סירוב למחוק את הדירקטורים חרף המלצת שני מותבים שדנו בתיק.

איזון תמריצים והרתעת תובעים

השופטת ערקובי אישרה את ההסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, בקובעה כי סיכויי ההצלחה של ההליך הם מהנמוכים ולא צפויה לצמוח ממנו תועלת לחברי הקבוצה, ככל שזו קיימת. השופטת ציינה כי מדובר באירוע בודד שבו ביקש המבקש לרכוש כרטיס למסיבה המיועדת לטווח גילאים שבו אינו מצוי, וספק אם קיימים אנשים נוספים במצבו המהווים קבוצה גדולה. מאחר שמדובר בהסתלקות שאינה מתוגמלת, נקבע כי אין חשש להעשרת המבקש על חשבון הקבוצה, ואין צורך בפרסום הודעה לאיתור תובע חלופי או במשלוח הודעה ליועצת המשפטית לממשלה.

בסוגיית ההוצאות הפנתה השופטת ערקובי לפסק דינה של שופטת בית המשפט העליון, רות רונן, מאפריל 2026 (ע"א 22239-04-25 בעניין רנו נ' שלומי גנות). באותו פסק דין קבעה השופטת רונן כי לנוכח ריבוי הליכי הסרק הייצוגיים בשנים האחרונות, הגיעה העת לשקול במהלך הדרגתי וזהיר פסיקת הוצאות בשיעורים משמעותיים יותר נגד מבקשי אישור. זאת, גם במקרים שבהם מוטב היה אילו הבקשה לא הייתה מוגשת מלכתחילה או נמחקת בשלב מוקדם, במטרה לאזן את מערך התמריצים ולמנוע מצב שבו ההליך נתפס כבעל פוטנציאל רווח ללא סיכון ממשי.

השופטת ערקובי פירטה שורה של פגמים בהתנהלות המבקש המצדיקים חיוב בהוצאות משפט:

• היעדר פנייה מוקדמת: הגשת התובענה ללא בדיקה מקדימה, שלו הייתה נעשית הייתה חושפת מיד את טענת החברה כי אינה אחראית לתוכן הפרסומים של מפיקי האירועים.

• צירוף דירקטורים ככלי לחץ: הותרת שני דירקטורים כנתבעים אישיים ללא טעם ממשי, אף שאיוונטר היא חברה כלכלית שהונפקה בבורסה ואין חשש ליכולת הפירעון שלה, ותוך סירוב להמלצת שני שופטים למחוק אותם מההליך.

• היעדר תשתית לסכום התביעה: העמדת התובענה על סך של מעל 2.5 מיליון שקל בגין אירוע בודד של אדם מעל גיל 50 שביקש להיכנס למסיבת צעירים, ללא פירוט עובדתי לאומדן הנזק או לגודל הקבוצה.

• אי-צירוף מפיקת האירוע: הימנעות מצירוף ההפקה כמשיבה בהליך, אף שהמבקש ידע כי פרטי הרוכשים מועברים אליה וכי הסירוב למכירת הכרטיס נעשה לפי שיקול דעתה הבלעדי.

"התנהלות המבקש בענייננו מדגישה את החירות הרבה הניטלת על-ידי המבקשים בתובענות ייצוגיות דווקא בשל אי-פסיקת ההוצאות", קבעה השופטת ערקובי. היא הוסיפה כי תובע בהליך אזרחי רגיל שהיה מגיש תביעה בסך 2.5 מיליון שקל היה מחויב בהוצאות הנגזרות משיעור תביעתו, והעמידה את סכום ההוצאות הכולל לכלל המשיבים על 40,000 שקל בהתחשב בהנחיית בית המשפט העליון לשינוי מתון והדרגתי של ההלכה.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
הליך: ת"צ 19936-12-22
שופט: השופטת רחל ערקובי
צדדים: המבקש: צבי פיריץ (ע"י ב"כ עו"ד חגי קלעי); המשיבים: איוונטר טכנולוגיות בע"מ, אליהו אוזן ולירון כרמל (ע"י ב"כ עו"ד גיא אופיר)