סוף לתלות האמריקנית? ההסכם שעשוי לפתוח לישראל שווקים ביטחוניים חדשים

טראמפ: נתניהו הוא שהציע להפסיק את הסיוע

בראיון לפוקס ניוז אמר טראמפ כי ישראל אינה זקוקה עוד לסיוע השנתי. לדבריו: "נתניהו ואני הגענו להסכם לפני חודשים שאנחנו מפסיקים את התשלומים, והם מסכימים לכך". הנשיא הבהיר כי היחסים בין המדינות יישארו הדוקים וכי ארצות הברית תסייע לישראל אם תזדקק לכך.

טראמפ הדגיש שנתניהו הוא שיזם את המהלך: "הוא העלה את זה. הוא אמר, 'אני חושב שיהיה ראוי שלא נקבל סיוע'". הנשיא הוסיף כי ישראל תוכל להמשיך לרכוש אמצעי לחימה אמריקניים, אלא שהרכישות לא ימומנו עוד באמצעות המענק השנתי.

העיתוי לא היה מקרי. טראמפ בחר להודיע על המהלך ביום בחירות האמצע לקונגרס, והסביר כי הסיוע לישראל הפך לנושא המשמש את יריביו הפוליטיים לתקיפת הרפובליקנים. הפסקת המענקים מאפשרת לו להציג לבוחרים האמריקנים צמצום בהוצאות החוץ, בלי להכריז על פגיעה בברית הביטחונית עם ישראל.



מהתלות במענקים לשותפות בין שתי תעשיות ביטחוניות

המהלך אינו רעיון שנולד בעקבות ראיון טראמפ. משרד הביטחון הודיע ב-5 ביוני 2026 על פתיחת משא-ומתן רשמי עם הממשל האמריקני לגיבוש מסגרת חדשה לשיתוף הפעולה הביטחוני, במקומו של הסכם הסיוע הקיים, שאמור להסתיים בשנת 2028.

בהודעת משרד הביטחון נאמר כי המסגרת החדשה נועדה לחזק את יתרונו הצבאי האיכותי של צה"ל באמצעות הרחבת ההשקעה המשותפת במחקר, בפיתוח ובייצור, ולהוביל בהדרגה למעבר ממערכת יחסים של סיוע לשותפות הדדית מלאה.

בראש הצוות הישראלי הועמד מנכ"ל משרד הביטחון, אמיר ברעם, בתיאום עם שגריר ישראל בארצות הברית, יחיאל לייטר. את הצוות האמריקני מובילים יועץ מחלקת המדינה דניאל הולר ושגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי.

ההבדל בין שתי המתכונות מהותי. כיום מקבלת ישראל מענקים אמריקניים המיועדים בעיקר לרכישת מערכות נשק בארצות הברית. המענקים מפחיתים את הנטל על תקציב המדינה, אך גם מחזקים את התלות בתעשיות האמריקניות, במנגנוני הרכש ובאישורי הממשל בוושינגטון.

במודל החדש מבקשת ישראל להפוך משותפה הרוכשת ציוד באמצעות סיוע לשותפה מלאה יותר בפיתוחו, בייצורו ובמכירתו. מדובר באפשרות להרחבת הפעילות הכלכלית והטכנולוגית הישראלית, לצד שאיפה להפחית את התלות בהחלטות אמריקניות הנוגעות למימון הרכש.

זכויות ייצור ושיווק עשויות להיות שוות מיליארדים

אחת הסוגיות המרכזיות היא הבעלות על הטכנולוגיות שיפותחו במשותף. כיום, פיתוח מערכת נשק באמצעות מימון משותף אינו מעניק בהכרח לכל אחת מן המדינות זכות לייצר אותה באופן עצמאי או למכור אותה למדינות אחרות. לעיתים נדרשים אישורים אמריקניים גם למכירת מערכות שפותחו בישראל, אם משולבים בהן רכיבים או ידע שמקורם בארצות הברית.

שינוי בהסדרי הרישוי עשוי לאפשר לתעשיות הישראליות לקבל זכויות ייצור רחבות יותר, להשתתף בייצור מערכות אמריקניות ולמכור מוצרים שפותחו במשותף בשווקים חדשים. זכויות מסחריות מתאימות עשויות לכלול גם תמלוגים והשתתפות בהכנסות ממכירות עתידיות.

האפשרות הזאת מקבלת ביטוי במהלכים הנבחנים בקונגרס. חוק הביטחון האמריקני לשנת 2026 מחייב לבחון את צירופה של ישראל לבסיס התעשייתי-טכנולוגי הביטחוני הלאומי, הכולל את ארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד.

השתלבות במסגרת זו עשויה לסייע לחברות ישראליות להעמיק את השתתפותן במחקר, בפיתוח ובייצור ביטחוני אמריקני. במקביל מקודמות יוזמות חקיקה להרחבת הסכמי הרישוי, הייצור המשותף ושילוב טכנולוגיות ישראליות במערכות הנשק של צבא ארצות הברית.

אין מדובר עדיין בזכויות שכבר ניתנו לישראל, אלא באפשרויות הנבחנות במסגרת הרחבת השותפות. אולם אם יוסרו חסמים וייקבעו מנגנונים מתאימים לחלוקת הכנסות, עשויים להיפתח בפני התעשיות הביטחוניות הישראליות מקורות הכנסה חדשים לאורך שנים.

החשש מאובדן התמיכה הדו-מפלגתית בארה"ב

מאחורי יוזמת נתניהו עומדת גם הערכה מדינית שלפיה ישראל תתקשה לשמר את הסיוע האמריקני במתכונתו הנוכחית לאורך זמן. לפי מידע שפרסם הכתב המדיני עמיחי שטיין, בירושלים העריכו כי אפילו אם ניתן יהיה להשיג את אישור הקונגרס להסכם סיוע נוסף לשנים 2038-2029, המאבק על אישורו עלול להפוך ל"מרחץ דמים" פוליטי ול"אסון יחסי ציבור" עבור ישראל.

החשש לא התמקד רק בהתנגדות מצד המפלגה הדמוקרטית. לפי אותה הערכה, גם בקרב הרפובליקנים הולכת ומתרחבת הביקורת על העברת מענקים כספיים למדינות אחרות, ובכללן ישראל. המשך ההסתמכות על הסיוע עלול לפיכך להחליש את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל ולהפוך אותה לנושא מחלוקת מתמשך במערכת הפוליטית האמריקנית.

ברקע זה גובשה התפיסה של מעבר "מסיוע לשותפות" (From Aid to Partnership). במקום שישראל תוצג כמדינה המקבלת מדי שנה כ-4 מיליארד דולר מכספי משלם המיסים האמריקני, היא מבקשת לבסס מעמד של בעלת ברית המשקיעה לצד ארצות הברית בפיתוח ובייצור של מערכות ביטחוניות מתקדמות.

התפיסה הזאת נועדה לשנות לא רק את מנגנון המימון, אלא גם את הדרך שבה נתפסת ישראל בעיני הציבור ונבחרי הציבור האמריקנים: ממקבלת מענקים לשותפה התורמת לביטחון ארצות הברית, לפיתוח טכנולוגיות ולחיזוק התעשיה הביטחונית שלה.

למעשה, מדובר בניסיון להקדים תרופה לשינוי פוליטי שכבר מתרחש בארצות הברית. במקום להמתין לעימות בקונגרס על חידוש המענקים בשנת 2028, ישראל מבקשת לקבוע מראש מסגרת חדשה שתהיה מקובלת גם על מחוקקים המתנגדים להמשך הסיוע הישיר.

הגישה הזאת קיבלה ביטוי גם במכתב ששלח נתניהו ביוני 2026 לחבר הקונגרס הרפובליקני מרלין סטוצמן, ובו הביע תמיכה במעבר ממערכת יחסים המבוססת על סיוע לשותפות ביטחונית. בכך הבהיר כי אין מדובר ביוזמה אמריקנית שנכפתה על ישראל, אלא בכיוון מדיני שהוא עצמו מבקש לקדם.

כיפת ברזל כדוגמה למודל השותפות

דוגמה מעשית לשיתוף הפעולה התעשייתי היא המיזם המשותף של רפאל הישראלית וריית'און האמריקנית לייצור מיירטי תמיר עבור מערכת כיפת ברזל. במסגרת המיזם הוקם בארקנסו מפעל המייצר מיירטים הן עבור ישראל והן עבור מערכות הגנה אמריקניות.

ב-8 באוקטובר 2026 הודיע משרד הביטחון על מסירת המיירט הראשון שיוצר והורכב במלואו בארצות הברית. המפעל הוקם במסגרת שותפות של שתי החברות ומדגים כיצד פיתוח שמקורו בישראל יכול להשתלב בתשתיות הייצור האמריקניות.

שותפויות כאלה עשויות להבטיח גישה רחבה יותר למערכי ייצור, להגדיל את קיבולת הייצור בתקופות חירום ולפתוח אפשרויות עסקיות חדשות. לצד זאת, הן מחייבות הסדרה מדויקת של הבעלות על הטכנולוגיה, זכויות הייצור ואפשרויות המכירה ללקוחות נוספים.

אם ישראל תצליח להבטיח בהסכמים עתידיים זכויות עצמאיות רחבות יותר, כך עשויה לגדול התמורה הכלכלית והביטחונית שהיא מפיקה מן הטכנולוגיות שפיתחה. מנגד, הסכמים שיעבירו שליטה נרחבת בידע הישראלי לגורמים אמריקניים עלולים ליצור תלות חדשה במקום לצמצם את הקיימת.

פחות מגבלות אמריקניות על הרכש הביטחוני

מעבר לתמורה הכלכלית, אחד היתרונות האפשריים הוא הרחבת חופש הפעולה הישראלי. חוקרים במכון למחקרי ביטחון לאומי ציינו כי הסיוע האמריקני, לצד תרומתו לביטחון ישראל, מעניק לארצות הברית מנוף השפעה על המדיניות הישראלית ומצמצם במידה מסוימת את עצמאותה.

הסיוע הנוכחי מותנה בהסדרי רכש המחייבים שימוש נרחב בכספים לרכישת מוצרים אמריקניים. במקביל, הממשל האמריקני מחזיק בסמכויות פיקוח על העברת טכנולוגיות ביטחוניות ועל יצוא מערכות הכוללות רכיבים אמריקניים.

צמצום התלות במענקים עשוי להעניק לישראל גמישות רבה יותר בבחירת סדרי העדיפות שלה, בהשקעה בייצור מקומי וברכישת אמצעי לחימה ממקורות שונים. אך חשוב להבחין בין החופש להשתמש בכספי המדינה לבין החופש להשתמש בטכנולוגיות אמריקניות: גם רכש במימון ישראלי ממשיך להיות כפוף למגבלות הרישוי והיצוא של ארצות הברית.

לפיכך, ההישג האסטרטגי תלוי לא רק בהפסקת המענקים, אלא גם ביכולת להשיג הקלות ממשיות במגבלות, זכויות ייצור עצמאיות והסדרים שיבטיחו אספקה רצופה של ציוד ביטחוני חיוני.

מודיעין, מחקר ופיתוח כמרכיבי השותפות

למערכת היחסים הביטחונית בין ישראל לארצות הברית יש גם רכיבים שאינם נמדדים בכסף. שיתוף הפעולה המודיעיני, המחקר הטכנולוגי, מערכות ההתרעה וההגנה המשותפות והניסיון המבצעי שנצבר בשתי המדינות מעניקים להן יתרונות החורגים מהיקף הסיוע השנתי.

בהצעת חוק המודיעין האמריקנית לשנת 2027 נכללות הוראות שנועדו להרחיב את שיתוף המידע ואת שיתוף הפעולה המודיעיני עם ישראל. אחת ההוראות המוצעות עוסקת בחובת הנמקה להחלטה מהותית לצמצם את שיתוף המודיעין.

הרחבת שיתוף הפעולה עשויה לחזק את יכולתה של ישראל להתמודד עם איומים אזוריים ולהשתלב במיזמים טכנולוגיים מתקדמים. עם זאת, לא הוצג הסדר שלפיו הפסקת הסיוע הכספי תקנה לישראל זכויות מודיעיניות חדשות. שיתוף המודיעין מתקיים כבר שנים, והרחבתו תחייב הסכמות נפרדות.

ההפתעה במערכת הביטחון ובמשרד האוצר

לצד היתרונות האפשריים, הכרזת טראמפ עוררה אי-בהירות בקרב הגורמים המקצועיים בישראל. בצה"ל ובמשרד הביטחון הופתעו מהודעת הנשיא על הפסקת הסיוע כבר בסוף 2026, אף שהשיחות על שינוי מתכונת הסיוע מתקיימות זה חודשים.

גורם ביטחוני בכיר מסר כי ההודעה לא הייתה צפויה, ובוודאי שלא בעיתוי שבו נמסרה. לדבריו, מתקיים שיח עם האמריקנים, אך השלכות ההחלטה עדיין לא הועברו לבחינת הדרגים המקצועיים.

גם במשרד האוצר הופתעו מהקדמת המועד. לדברי גורמים במשרד, הם היו מודעים לכוונה העקרונית להביא להפסקת הסיוע, אך לא עודכנו מראש על הפסקתו כבר בסוף השנה. גורם במשרד ציין כי לא הועבר אליו מסמך רשמי מלשכת ראש הממשלה בנושא.

ההפתעה אינה מעידה בהכרח על התנגדות למתווה ארוך הטווח. המחלוקת נוגעת גם ללוח הזמנים, לאופן מימון צורכי הביטחון ולהיעדר פירוט של ההסדרים שיחליפו את המענקים.



באופוזיציה תוקפים: פגיעה בביטחון ובכלכלה

יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט, תקף את התנהלות נתניהו וטען כי מערכת הביטחון למדה על השינוי ביחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית באמצעות התקשורת. "אי אפשר עוד לסמוך עליו וחייבים להחליפו", אמר, ודרש מנתניהו לספק תשובות לציבור עוד הערב.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, הזהיר כי הפסקת הסיוע תפגע בביטחון ישראל ותטיל נטל כלכלי נוסף על הציבור, דווקא בשעה שצה"ל נדרש להשלים מלאי חימושים ולשקם את יכולות ההגנה האווירית. "ראש ממשלה אחראי היה נאבק להגדלת הסיוע האמריקני, לא מחסל אותו", אמר.

יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, הגיב באירוניה: "מחיר התמיכה של טראמפ בנתניהו - 3.8 מיליארד דולר בשנה".

ביקורת האופוזיציה מתמקדת באובדן המימון ובאופן קבלת ההחלטות. מנגד, המתווה שמקדם נתניהו נועד להפחית את התלות האמריקנית ולהרחיב את עצמאותה הביטחונית והכלכלית של ישראל. הצלחתו תלויה בזכויות וביתרונות שיובטחו בהסכם החדש.

המחיר התקציבי והאפשרות לצמצמו

הסיוע האמריקני הקבוע עומד על 3.8 מיליארד דולר בשנה, מהם 3.3 מיליארד דולר למימון רכש ביטחוני ו-500 מיליון דולר לתוכניות משותפות להגנה מפני טילים. לפי מחקר שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי בפברואר 2026, היקף הסיוע שקול לכ-15% מתקציב הביטחון הישראלי.

הפסקה מיידית של המענקים עלולה ליצור פער תקציבי משמעותי, בעיקר לנוכח צורכי ההתעצמות של צה"ל והתחייבויות הרכש הקיימות. עם זאת, החוקרים ציינו שאין הכרח להחליף כל דולר של סיוע בדולר מתקציב המדינה. שינוי מבנה ההצטיידות, התייעלות והרחבת העצמאות התעשייתית עשויים לצמצם חלק מן העלות.

יש להבחין גם בין הכנסות אפשריות של התעשיות הביטחוניות לבין מימון ישיר של תקציב הביטחון. תמלוגים והכנסות ממכירת מערכות יועברו בהתאם להסכמים ולמבנה הבעלות בחברות, ולא בהכרח לקופת המדינה. לכן לא ניתן לקבוע מראש שההסדר החדש יפצה מבחינה תקציבית על מלוא אובדן הסיוע.

עם זאת, להסכם המרחיב את יכולת הייצור העצמאית של ישראל ואת שילובה בשוק הביטחוני האמריקני עשויות להיות גם תועלות שאינן כספיות בלבד. יכולת לייצר אמצעי לחימה בזמן משבר, גישה לתשתיות ייצור מתקדמות וצמצום ההסתמכות על מענקים שנתיים עשויים להעניק לישראל יתרון אסטרטגי לטווח ארוך.



ממדינה נתמכת לשותפה - המבחן עוד לפנינו

המהלך שמקדם נתניהו עשוי לשנות את מערכת היחסים הביטחונית בין ישראל לארצות הברית. במקום מדינה המקבלת מענקים לצורך רכישת נשק אמריקני, ישראל מבקשת לבסס מעמד של שותפה טכנולוגית ותעשייתית, המשתתפת בפיתוח ובייצור ונהנית מן הפירות הכלכליים של שיתוף הפעולה.

אלא שהפער בין החזון לבין מימושו עדיין גדול. לשכת ראש הממשלה טרם אישרה את פרטי ההסכמה שעליה הכריז טראמפ, לא פורסמו התחייבויות חדשות בנוגע לזכויות הייצור והמסחר, והגורמים המקצועיים נדרשים לבחון את השלכות הפסקת הסיוע בלוח זמנים קצר בהרבה מזה שעליו דובר עד כה.

לפיכך, המבחן המרכזי לא יהיה עצם הפסקת התשלומים האמריקניים, אלא יכולתה של ישראל להבטיח לעצמה עצמאות ביטחונית רחבה יותר, להשתחרר מחלק ממגבלות הרכש והייצור ולבסס שותפות המייצרת ערך כלכלי וטכנולוגי לאורך שנים.

אם היעדים הללו יושגו, ייתכן שההסכם החדש יעניק לישראל יתרונות החורגים בהרבה מערכו הכספי של המענק השנתי. אם לא, היא תידרש לממן בעצמה הוצאות ביטחוניות ניכרות, בעוד שמגבלות אמריקניות מהותיות יוסיפו לחול עליה.

ההפתעה במערכת הביטחון ובמשרד האוצר

לצד היתרונות האפשריים, הכרזת טראמפ עוררה אי-בהירות בקרב הגורמים המקצועיים בישראל. בצה"ל ובמשרד הביטחון הופתעו מהודעת הנשיא על הפסקת הסיוע כבר בסוף 2026, אף שהשיחות על שינוי מתכונת הסיוע מתקיימות זה חודשים.

גורם ביטחוני בכיר מסר כי ההודעה לא הייתה צפויה, ובוודאי שלא בעיתוי שבו נמסרה. לדבריו, מתקיים שיח עם האמריקנים, אך השלכות ההחלטה עדיין לא הועברו לבחינת הדרגים המקצועיים.

גם במשרד האוצר הופתעו מהקדמת המועד. לדברי גורמים במשרד, הם היו מודעים לכוונה העקרונית להביא להפסקת הסיוע, אך לא עודכנו מראש על הפסקתו כבר בסוף השנה. גורם במשרד ציין כי לא הועבר אליו מסמך רשמי מלשכת ראש הממשלה בנושא.

ההפתעה אינה מעידה בהכרח על התנגדות למתווה ארוך הטווח. המחלוקת נוגעת גם ללוח הזמנים, לאופן מימון צורכי הביטחון ולהיעדר פירוט של ההסדרים שיחליפו את המענקים.



באופוזיציה תוקפים: פגיעה בביטחון ובכלכלה

יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט, תקף את התנהלות נתניהו וטען כי מערכת הביטחון למדה על השינוי ביחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית באמצעות התקשורת. "אי אפשר עוד לסמוך עליו וחייבים להחליפו", אמר, ודרש מנתניהו לספק תשובות לציבור עוד הערב.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, הזהיר כי הפסקת הסיוע תפגע בביטחון ישראל ותטיל נטל כלכלי נוסף על הציבור, דווקא בשעה שצה"ל נדרש להשלים מלאי חימושים ולשקם את יכולות ההגנה האווירית. "ראש ממשלה אחראי היה נאבק להגדלת הסיוע האמריקני, לא מחסל אותו", אמר.

יו"ר מפלגת ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, הגיב באירוניה: "מחיר התמיכה של טראמפ בנתניהו - 3.8 מיליארד דולר בשנה".

ביקורת האופוזיציה מתמקדת באובדן המימון ובאופן קבלת ההחלטות. מנגד, המתווה שמקדם נתניהו נועד להפחית את התלות האמריקנית ולהרחיב את עצמאותה הביטחונית והכלכלית של ישראל. הצלחתו תלויה בזכויות וביתרונות שיובטחו בהסכם החדש.

המחיר התקציבי והאפשרות לצמצמו

הסיוע האמריקני הקבוע עומד על 3.8 מיליארד דולר בשנה, מהם 3.3 מיליארד דולר למימון רכש ביטחוני ו-500 מיליון דולר לתוכניות משותפות להגנה מפני טילים. לפי מחקר שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי בפברואר 2026, היקף הסיוע שקול לכ-15% מתקציב הביטחון הישראלי.

הפסקה מיידית של המענקים עלולה ליצור פער תקציבי משמעותי, בעיקר לנוכח צורכי ההתעצמות של צה"ל והתחייבויות הרכש הקיימות. עם זאת, החוקרים ציינו שאין הכרח להחליף כל דולר של סיוע בדולר מתקציב המדינה. שינוי מבנה ההצטיידות, התייעלות והרחבת העצמאות התעשייתית עשויים לצמצם חלק מן העלות.

יש להבחין גם בין הכנסות אפשריות של התעשיות הביטחוניות לבין מימון ישיר של תקציב הביטחון. תמלוגים והכנסות ממכירת מערכות יועברו בהתאם להסכמים ולמבנה הבעלות בחברות, ולא בהכרח לקופת המדינה. לכן לא ניתן לקבוע מראש שההסדר החדש יפצה מבחינה תקציבית על מלוא אובדן הסיוע.

עם זאת, להסכם המרחיב את יכולת הייצור העצמאית של ישראל ואת שילובה בשוק הביטחוני האמריקני עשויות להיות גם תועלות שאינן כספיות בלבד. יכולת לייצר אמצעי לחימה בזמן משבר, גישה לתשתיות ייצור מתקדמות וצמצום ההסתמכות על מענקים שנתיים עשויים להעניק לישראל יתרון אסטרטגי לטווח ארוך.



ממדינה נתמכת לשותפה - המבחן עוד לפנינו

המהלך שמקדם נתניהו עשוי לשנות את מערכת היחסים הביטחונית בין ישראל לארצות הברית. במקום מדינה המקבלת מענקים לצורך רכישת נשק אמריקני, ישראל מבקשת לבסס מעמד של שותפה טכנולוגית ותעשייתית, המשתתפת בפיתוח ובייצור ונהנית מן הפירות הכלכליים של שיתוף הפעולה.

אלא שהפער בין החזון לבין מימושו עדיין גדול. לשכת ראש הממשלה טרם אישרה את פרטי ההסכמה שעליה הכריז טראמפ, לא פורסמו התחייבויות חדשות בנוגע לזכויות הייצור והמסחר, והגורמים המקצועיים נדרשים לבחון את השלכות הפסקת הסיוע בלוח זמנים קצר בהרבה מזה שעליו דובר עד כה.

לפיכך, המבחן המרכזי לא יהיה עצם הפסקת התשלומים האמריקניים, אלא יכולתה של ישראל להבטיח לעצמה עצמאות ביטחונית רחבה יותר, להשתחרר מחלק ממגבלות הרכש והייצור ולבסס שותפות המייצרת ערך כלכלי וטכנולוגי לאורך שנים.

אם היעדים הללו יושגו, ייתכן שההסכם החדש יעניק לישראל יתרונות החורגים בהרבה מערכו הכספי של המענק השנתי. אם לא, היא תידרש לממן בעצמה הוצאות ביטחוניות ניכרות, בעוד שמגבלות אמריקניות מהותיות יוסיפו לחול עליה.