הדיין המתין להחלטת הנציב במקום להכריע - וספג ביקורת

הגשת תלונה נגד דיין אינה מקנה לו עילה להפסיק את הטיפול בהליך המתנהל לפניו או להמתין להכרעת נציבות תלונות הציבור על שופטים. כך הבהיר נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, בהחלטה מיום 28.10.26, בעקבות תלונה נגד דיין בבית דין רבני שהודיע כי בכוונתו להמתין לעמדת הנציבות לפני מתן החלטה סופית בתיק.

באותה החלטה מתח הנציב ביקורת גם על עמדת הדיין שלפיה ניתן לאשר בקשות להארכת מועדים ללא קבלת תגובת הצד שכנגד. קולה קבע כי ככלל יש לאפשר לבעל הדין האחר להשמיע את עמדתו לפני מתן ארכה, וכי חריגה מן הכלל מחייבת הצדקה והנמקה. עם זאת, הנציב דחה את טענות המתלוננת שלפיהן הדיין פעל מתוך הטיה או השתהה במכוון בטיפול בתיק.

המחלוקת על אכיפת פסק הדין הרכושי

התלונה הוגשה בידי אישה שניהלה בבית הדין הרבני הליך הנוגע לאכיפת פסק דין רכושי. במסגרת ההליך ביקשה המתלוננת מתן פסיקתא - מסמך שיפוטי שנועד לפרט את הוראות פסק הדין ולאפשר את ביצועו.

לטענתה, הדיין השתהה בטיפול בבקשה ונעתר פעם אחר פעם לבקשות הצד שכנגד להארכת מועדים, מבלי לאפשר לה להציג את עמדתה בעניין. עוד טענה כי לאחר שביקשה למחוק את ההליך, נמנע הדיין מסגירת התיק והותיר את סוגיית הוצאות המשפט ללא הכרעה.

המתלוננת טענה כי התנהלות זו יצרה חוסר ודאות והעניקה יתרון דיוני לצד שכנגד. לדבריה, הצטברות ההחלטות והעיכובים העידה על טיפול בלתי תקין בבקשותיה.

הדיין דחה את הטענות. הוא הסביר כי בשל הזמן שחלף ממועד מתן פסק הדין המקורי, היה מקום לקבל את תגובת הצד שכנגד לבקשה למתן פסיקתא. באשר להארכות שניתנו, ציין כי עורך הדין של הצד שכנגד מונה לייצגו בסמוך לאותה תקופה ונזקק לזמן כדי ללמוד את התיק.

עוד טען כי ההכרעה בבקשות להארכת מועדים מצויה בתחום שיקול דעתו השיפוטי ואינה מחייבת בהכרח קבלת תגובה מוקדמת. לדבריו, גם המתלוננת עצמה התעכבה בהגשת בקשה מסודרת למחיקת ההליך.

הנציב: זכות הטיעון חלה גם על בקשות ארכה

קולה הבחין בין עצם ההחלטות השיפוטיות שנתן הדיין לבין האופן שבו התקבלו.

הנציב קבע כי ההחלטה לבקש את תגובת הצד שכנגד לבקשת הפסיקתא, וכן ההחלטה לאפשר לו לטעון בעניין הוצאות המשפט, הן החלטות שיפוטיות מובהקות. בהתאם לכך, אין הנציבות מוסמכת להתערב בתוכנן.

אולם בכל הנוגע למתן ארכות ללא קבלת תגובת הצד שכנגד, דחה הנציב את עמדתו העקרונית של הדיין.

קולה הבהיר כי שיקול דעתו של דיין בניהול מועדים אינו מבטל את זכות הטיעון של בעלי הדין. ככלל, גם כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד, יש לאפשר לצד האחר להביע את עמדתו לפני מתן ההחלטה.

הנציב הוסיף כי במקרים שבהם קיימת הצדקה לסטות מכלל זה, על הדיין לנמק את החלטתו. משמעות הדברים היא שאין להתייחס לבקשות ארכה כאל עניין טכני בלבד, כאשר ההכרעה בהן עשויה להשפיע על זכויות הצדדים ועל התקדמות ההליך.

הדיין הודיע שימתין להכרעת הנציבות

סוגיה נוספת שהתבררה בעקבות התלונה נגעה להמשך ניהול ההליך לאחר שהוגשה הפנייה לנציבות.

בתגובתו מסר הדיין כי בעקבות הגשת התלונה בכוונתו להמתין לעמדת הנציבות לפני שייתן הכרעה סופית בתיק.

קולה הבהיר כי אין מקום להתנות את המשך הטיפול בתיק בתוצאות בירור התלונה. עצם הגשת תלונה נגד דיין אינה מצדיקה עיכוב במתן החלטה שיפוטית, ועל בית הדין להמשיך לדון ולהכריע בהליך כסדרו.

לקביעה זו חשיבות החורגת מן המקרה הפרטני. בירור תלונה בנציבות הוא הליך ביקורת על התנהלות שיפוטית, ואינו אמור לשמש תחליף לניהול ההליך המקורי או להביא להקפאתו.

מכאן שגם כאשר דיין מבקש לברר את עמדת הנציבות ביחס להתנהלותו, אין בכך כשלעצמו כדי לפטור אותו מן החובה להמשיך למלא את תפקידו השיפוטי.

טענות ההטיה והסחבת נדחו

לצד שתי ההערות העקרוניות, לא מצא הנציב בסיס לטענות החמורות יותר שהעלתה המתלוננת.

קולה קבע כי לא הונחה תשתית המלמדת על השתהות מכוונת או על העדפה פסולה של הצד שכנגד. בין היתר הביא בחשבון את העובדה שחלק מפרק הזמן שבו התנהל ההליך נבע גם מהתנהלות המתלוננת עצמה.

כמו-כן, הנציב לא התערב בהחלטות שעסקו בצורך בקבלת תגובה לבקשת הפסיקתא ובמתן אפשרות לצד שכנגד להתייחס להוצאות המשפט.

בסיכום ההחלטה נקבע כי טענות ההטיה וההשתהות המכוונת נדחו, ואילו בירור התלונה מוצה במתן הערות לדיין בשני עניינים: החובה לשמור על זכות הטיעון בבקשות להארכת מועדים, והאיסור לעכב טיפול שיפוטי בשל הגשת תלונה לנציבות.

ההחלטה אינה קובעת כי התלונה נמצאה מוצדקת ואינה כוללת המלצה לנקיטת צעדים משמעתיים. עם זאת, היא מחדדת את החובה להמשיך בניהול ההליך גם כאשר התנהלות הדיין עצמו עומדת לביקורת הנציבות.