קובי פרץ מערער על דחיית תביעת הדיבה נגד רביב דרוקר

סיווג גורף של מונולוג טלוויזיוני כסאטירה מוגנת אינו מעניק חסינות לקריאה מעשית להחרים את פרנסתו של אדם מזוהה ולייחוס עבריינות בלשון הווה. כך טוען הזמר קובי פרץ בערעור שהגיש (4.11.26) לבית המשפט המחוזי בת"א על פסק דינו של שופט בית משפט השלום בבת ים יאיר חסדיאל, אשר דחה את תביעת הדיבה בסך 200,000 שקלים שהגיש לפני כשלוש שנים נגד העיתונאי רביב דרוקר וחייב אותו בהוצאות בסך 20,000 שקלים.

בתביעה המקורית טען פרץ כי בסוף חודש יולי 2023 פרסם ברשת אינסטגרם תגובה אמוציונלית מתוך זעזוע והזדהות עמוקה, בעקבות סרטון שתיעד מפגין מנפץ שמשה אחורית של רכב שבו ישבו אישה ושלושת ילדיה המפוחדים. פרץ ציין כי מחק את תגובתו עוד באותו היום ופרסם הבהרה.

לדברי פרץ, בערבו של אותו יום פתח דרוקר את תוכנית האקטואליה בהנחייתו "אזור בחירה" בערוץ 13 במונולוג שעסק בו, כשתמונתו מופיעה ברקע לצד הכיתוב "סורי בלהט הרגע". בכתב התביעה נטען כי דרוקר תיאר את האירוע באופן מגמתי, המליץ להחרים את כל הופעותיו של פרץ, קרא לכל מקום עבודה שלא להזמין אותו לשום מקום, וכינה אותו במילים: "עבריין מורשע ומעלים מס, נמושה, פחדן ואפס".

"האהבה שהורעפה על מירי מסיקה"

דרוקר חתם את המונולוג בהתנצלות צינית על דבריו שנאמרו כביכול בלהט הרגע, ואמר: "אח שלנו אתה קובי, אוהבים אותך, ואני מאחל לך שתקבל עכשיו את כל האהבה שהורעפה לא מזמן על מירי מסיקה". פרץ ציין כי הזמרת מירי מסיקה ספגה שלושה חודשים קודם לכן קריאות חרם, גידופים קשים, נאצות ואיומים ברשתות החברתיות, בעקבות ביקורת שהשמיעה על ראש הממשלה בנימין נתניהו. חסדיאל דחה את התביעה וקבע כי מדובר בסאטירה מוגנת.

בערעור, שהוגש באמצעות עורכי הדין שי אליאס וענבר בר, טוען פרץ כי חסדיאל סיווג את הפרסום כולו כסאטירה מוגנת מבלי לבחון את רכיביו הקונקרטיים: קריאה מעשית לחרם על פרנסתו של אדם מזוהה, איחול כן שיזכה ליחס שקיבלה אמנית אחרת שהציבור נקרא להחרים את הופעותיה, וייחוס עבריינות בלשון הווה. לטענתו, במסקנה זו נפלו טעויות משפטיות והיא מתעלמת מעדותו בבית המשפט.

"מסגרת סאטירית אינה הופכת כל משפט למטאפורה"

פרץ טוען בערעור כי פסק הדין של בית משפט השלום אינו נשען על ממצאי מהימנות אלא על צפייה בהקלטת השידור בלבד. לטענתו, רכיבים מרכזיים בפרסום וראיות מהותיות לא נדונו כלל בפסק הדין, ובעניינים אלה אין קביעה שיפוטית שעליה ניתן להישען.

בערעור מודגש כי בית משפט השלום קבע שהמסגרת של המונולוג "נועלת" את תפיסתו כסאטירה, ומכאן הסיק שכל מה שנאמר בתוכה מוגן. פרץ טוען כי זוהי בדיוק הבחינה הגורפת שנפסלה בפסיקה, שכן מסגרת סאטירית אינה הופכת כל משפט בתוכה למטאפורה, והשאלה המכרעת היא מה הבין הצופה הסביר מכל רכיב. לשיטתו, תווית הסאטירה אינה משנה את מהות דבריו של דרוקר שנאמרו בשעות צפיית השיא (פריים טיים), שבמסגרתם בחר בסנקציה שתכאיב לו ביותר - קריאה להחרים אותו ולא להזמינו לשום מקום.

פרץ מבקש מבית המשפט המחוזי לקבוע כי אין סימטריה בין תגובתו שנמחקה לבין הפרסום הטלוויזיוני של דרוקר. לטענתו, לדרוקר לא עומדת אף לא אחת מהגנות תום הלב שבחוק איסור לשון הרע, ופסק הדין של ערכאת השלום נומק בתמציתיות מבלי להתמודד עם טענות הליבה שהעלה.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית המשפט המחוזי בת"א
הליך: ע"א 14301-11-26
צדדים: המערער קובי פרץ (ע"י עוה"ד שי אליאס וענבר בר) נגד המשיב רביב דרוקר