מה קורה במוחם של ילדים כשהם רואים ג'אנק פוד

ילדים שצרכו יותר מזון אולטרה-מעובד הראו תגובה חזקה יותר לתמונות של מאכלים באזור במוח המשתתף בתהליכי תגמול ומוטיבציה. כך עולה ממחקר קטן של אוניברסיטת דרום קליפורניה, שפורסם בכתב העת JAMA Network Open.

החוקרים מצאו גם כי תגובה מוחית חזקה יותר בתחילת המחקר הייתה קשורה לעלייה במדד מסת הגוף ובשיעור השומן לאחר כשנה. הממצאים מציעים כיוון אפשרי להבנת הקשר בין הרגלי אכילה להתפתחות השמנה, אך אינם מוכיחים שהמזון שינה את פעילות המוח או גרם לעלייה בשומן.

תמונות מזון בזמן סריקת מוח

במחקר השתתפו 46 ילדים בגילים שבע עד עשר, שכולם היו במשקל תקין בתחילתו. הילדים עברו דימות מוחי תפקודי בזמן שצפו בתמונות של מאכלים מעוררי תיאבון, ובהם עוגיות וצ'יפס, לצד תמונות שאינן של מזון.

במקביל נאסף מידע על התזונה ונמדדו משקל הילדים והרכב גופם. כל 46 הילדים השלימו גם את בדיקות המעקב. הסריקות נערכו לאחר ארוחה, כדי לצמצם את השפעת הרעב המיידי על התגובה לתמונות.

הקשר נמצא באזור מסוים במוח

צריכה גבוהה יותר של מזון אולטרה-מעובד הייתה קשורה לתגובה חזקה יותר בסטריאטום הגבי, אזור המעורב בין היתר בתגמול, במוטיבציה ובהרגלים. אין מדובר בממצא המעיד על פעילות מוגברת של המוח כולו.

תגובה חזקה יותר באזור הזה הייתה קשורה לעלייה במדד מסת הגוף ובשיעור השומן במהלך המעקב. עם זאת, מדידת תגובה לתמונות אינה מוכיחה התמכרות למזון, אובדן שליטה באכילה או נזק מוחי.

הסוכר המוסף משנה את התמונה

בניתוח נוסף התאמו החוקרים את התוצאות גם לצריכת סוכר מוסף. לאחר ההתאמה הזאת, הקשר בין מזון אולטרה-מעובד לתגובת הסטריאטום הגבי נחלש וכבר לא היה מובהק סטטיסטית.

הממצא מגביל את האפשרות לייחס את ההבדל לפעולת העיבוד עצמה. הוא גם אינו מוכיח שהסוכר לבדו מסביר את התוצאות, אלא מדגיש את הקושי להפריד בין מאפייני המזונות במחקר תצפיתי קטן.