בית המשפט העליון: מסרון לבן זוג אינו מחייב העברת זכויות בדירה

מסרון ששלח גבר לבת זוגו אינו מקים חובה אכיפה להעביר לה זכויות בדירה ללא תמורה, כאשר השולח חזר בו מההתחייבות ובת הזוג לא הוכיחה כי שינתה את מצבה בהסתמך עליה. כך קבע בית המשפט העליון (יום ד', 4.11.26), בקבלו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

השופטת יעל וילנר הפכה את קביעות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי (בעמ"ש 74795-05-25) מיום 20.1.26, אשר פסקו כי מסרון ששלח המבקש למשיבה ביום 8.5.2020 מהווה התחייבות מחייבת להעברת זכויות בנכס. השופט דוד מינץ והשופטת גילה כנפי-שטייניץ הצטרפו לפסק הדין (בע"מ 63337-02-26).

תחולת חוק המתנה וחזרה מהתחייבות

וילנר קבעה כי ההתחייבות הכלולה במסרון להעברת זכויות בדירה ללא תמורה נשלטת על-ידי סעיף חמש לחוק המתנה משנת 1968. החוק מעניק לנותן המתנה את הזכות לחזור בו מהתחייבותו, כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על אותה התחייבות.

בית המשפט העליון הבהיר כי נטל ההוכחה להראות שינוי מצב בהסתמך על ההתחייבות מוטל במלואו על מבקש המתנה, בהתאם להלכת פילובסקי נגד זיטלני (ע"א 495/80). במקרה הנדון נקבע כי בת הזוג לא עמדה בנטל זה. וילנר פסקה כי נותן המתנה אינו מחויב למסור הודעה מפורשת על חזרתו מההתחייבות, וכי בנסיבות העניין יש לראות בגבר כמי שחזר בו מההתחייבות כדין.

דרישת הכתב וגמירות הדעת

פסק הדין התייחס לתכלית דרישת הכתב הקבועה בחוק המתנה, בדומה לדרישת הכתב בעסקות מקרקעין. וילנר ציינה כי דרישת הכתב נועדה להבטיח את רצינות כוונותיו של המתחייב ואת גמירות דעתו המלאה להעביר את זכויותיו הקנייניות ללא תמורה.

בית המשפט הדגיש כי מסרון אקראי מתקשה למלא אחר תנאים מהותיים אלו בנסיבות העניין. הערעור התקבל ובוטלה קביעת בית המשפט המחוזי שחייבה את העברת הזכויות בדירה מכוח המסרון.

פרטי ההליך המשפטי

ערכאה: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
הליך: בע"מ 63337-02-26
שופטים: השופט דוד מינץ, השופטת יעל וילנר, השופטת גילה כנפי-שטייניץ
צדדים: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אורית דרור הראל) נ' פלונית (ע"י ב"כ עו"ד גיל בר-זהר)