הסולם החי של הגורילות: שיתוף פעולה נדיר נחשף בספארי ברמת גן

מצלמות האבטחה חשפו כיצד פעלו השתיים

התיעוד המפורט ביותר התגלה בספטמבר 2024. מטפלי הספארי הבחינו בשתי הגורילות אוכלות בשלווה קליפה ועלים מענף גדול, שהיה קודם לכן מחוץ להישג ידן. אנשי הצוות הסתקרנו כיצד הצליחו להשיגו ובדקו את צילומי מצלמות האבטחה.

בסרטון נראית אמליה ניגשת לסלע מתחת לעץ שלטית מקומטת ומטפסת עליו. לישה הצטרפה אליה, התייצבה על ארבע על הסלע ואפשרה לאמליה לטפס על גבה. אמליה הזדקפה, נמתחה כלפי מעלה, אחזה בענף בגובה של כ-ארבעה מטרים וחצי מעל הקרקע ושברה אותו.

השילוב בין גובה הסלע, יציבות גופה של לישה וטווח ההגעה של אמליה אפשר להן להשיג את הענף. מחסום חשמלי שהקיף את גזע העץ מנע מהגורילות לטפס עליו ישירות.

הגורילה התייצבה מיוזמתה כדי לסייע

תיעוד נוסף, מיוני 2025, חשף היבט חשוב במיוחד: לישה התקרבה לאמליה והתמקמה כשגבה מופנה אליה, בתנוחה שאפשרה לאמליה לטפס עליה. לא נצפה שימוש בכוח מצד אמליה או ניסיון להזיז את לישה למקום המתאים. החוקרים סבורים כי התנהגותה של לישה מעידה על השתתפות פעילה ורצונית.

מיכאל לויצקי, שיזם את המחקר והוביל אותו, מסביר: "כשצפיתי לראשונה בתיעוד, היה ברור לי שמדובר במשהו יוצא דופן. מה שמרתק בעיניי הוא שלישה לא שימשה רק כ'מדרגה' עבור אמליה. נראה שהיא השתתפה באופן פעיל ורצוני בפתרון הבעיה, ניגשה מיוזמתה והתמקמה בדיוק במקום הנכון, בלי שאמליה הכווינה אותה פיזית".

לדבריו, זהו ההבדל בין שימוש בבעל חיים אחר כאמצעי להשגת מטרה לבין שיתוף פעולה של ממש, שבו שני הצדדים פועלים יחד. החוקרים מפרשים את ההתנהגות כשיתוף פעולה משום שפעולותיהן של הגורילות היו תלויות זו בזו ונראו מכוונות לאותה מטרה מיידית.

עם זאת, שיתוף הפעולה לא הבטיח חלוקה שווה של המזון. בעקבות האירוע בשנת 2024 נצפו השתיים אוכלות יחד בשלווה, ואילו באירוע שתועד בשנת 2025 אמליה אכלה לבדה את הצמחייה שהושגה. לדברי החוקרים, ההבדל מלמד כי שיתוף פעולה בהשגת משאב וחלוקתו לאחר מכן אינם בהכרח אותו דבר.

שותפות מפתיעה בין אחיות שאינן קרובות במיוחד

ממצא מסקרן נוסף נוגע למערכת היחסים בין שתי הגורילות. אף שהן אחיות למחצה, אמליה ולישה אינן מרבות לשהות יחד בחיי היום-יום. הן ממעטות לטפח זו את פרוותה של זו ואף ישנות בתאי לילה נפרדים. העובדה שהן מסוגלות לשתף פעולה שוב ושוב, למרות היעדר קשר חברתי הדוק, מעוררת שאלות על התנאים הדרושים לעבודת צוות אצל בעלי חיים ועל יכולתם לתאם פעולות גם מחוץ למערכות יחסים קרובות.

יהונתן סמוכה, מנהל מחלקת הקופים בספארי ברמת גן, אומר כי אנשי הספארי נחשפים לאורך השנים להתנהגויות המעידות על יכולות למידה, פתרון בעיות, תקשורת ושיתוף פעולה אצל קופי האדם.

לדבריו: "לכן, שיתוף הפעולה בין אמליה ללישה מרגש אותנו מאוד, אבל לא בהכרח מפתיע. אנחנו מכירים את היכולות שלהן ויודעים עד כמה הן חכמות, סקרניות ומסוגלות ללמוד זו מזו ולפעול יחד".

סמוכה מדגיש כי חשיבות המחקר נעוצה בהענקת תיעוד וניתוח מדעי להתנהגויות שבהן נתקלים המטפלים בעבודתם השוטפת, ובאפשרות להעמיק באמצעותן את הידע על עולמן החברתי ועל יכולותיהן השכליות של הגורילות.

מה אפשר ללמוד מהגורילות על האבולוציה של האדם

החוקרים מדגישים כי מדובר בהתנהגות ספונטנית, שלא נלמדה במסגרת אימון מכוון. עם זאת, המחקר מבוסס על שתי גורילות בלבד ועל שלושה אירועים מתועדים. לכן אי-אפשר לקבוע על סמכו אם השתיים תכננו את פעולותיהן מראש או תקשרו ביניהן באמצעות קולות או מחוות עדינות.

הפרופסור הרשקוביץ מסביר כי התצפיות מציגות יכולת של שתי גורילות למלא תפקידים משלימים כדי לפתור בעיה שאחת מהן אינה יכולה לפתור לבדה. לדבריו, שיתוף הפעולה מעניין במיוחד משום שהוא חוזר על עצמו גם בהיעדר קרבה חברתית רבה, ואף כאשר המזון אינו מתחלק בין השתיים.

הרשקוביץ קושר את הממצאים לשאלות רחבות יותר בחקר האבולוציה של האדם. לדבריו, התצפיות עשויות לתרום להבנת חשיבותן של תמיכה חברתית ויכולת שיתוף פעולה בהתפתחות האדם, גם ללא שפה ותכנון מוקדם.

לויצקי מוסיף כי במשך שנים נחשבו הגורילות פחות מתוחכמות מבחינה שכלית משאר קופי האדם, וכי הצטברות תצפיות מסוג זה עשויה לסייע בהערכה מחודשת ומדויקת יותר של יכולותיהן.

מחקרים עתידיים, שיכללו תיעוד שיטתי והקלטות קול, עשויים לסייע בפענוח הדרך שבה הגורילות מתאמות את פעולותיהן. בינתיים, שלושת האירועים בספארי ברמת גן מספקים עדות מסקרנת ליכולתן של שתי גורילות להיעזר זו בזו ובסביבתן כדי להשיג מטרה משותפת.