מחקר בקנדה: כל דולר בתחבורה הציבורית מייצר עד 3.98 דולרים בתפוקה

פער השקעות של 25 מיליארד דולר - והמחיר למשק

ארבע רשויות תחבורה מרכזיות בקנדה זיהו צורכי השקעה של יותר מ-50 מיליארד דולר בעשור הקרוב, שחלק ניכר מהם טרם מומן. בטורונטו נאמדים הצרכים ב-21.3 מיליארד דולר, במונטריאול ב-12.9 מיליארד, במטרופולין ונקובר ב-20 מיליארד ובקלגרי בכ-2 מיליארד דולר.

חלק מההשקעות נדרש לחידוש ציוד ותשתיות קיימות ולא להרחבת השירות. לפי חישובי החוקרים, השקעות חסרות בהיקף של 25 מיליארד דולר עלולות למנוע פעילות כלכלית של 88.4 מיליארד דולר, תוצר של 44.7 מיליארד דולר ותמיכה בכ-203 אלף משרות.

מדובר באומדן של פעילות כלכלית שההשקעות היו עשויות לייצר, ולא בתחזית לאובדן ודאי של תוצר או של משרות קיימות. עם זאת, הדוח מזהיר כי דחיית השקעות עלולה להגדיל את עלויות התחזוקה ולפגוע באמינות השירות.

המצוקה החריפה בעקבות קיצוץ של 5 מיליארד דולר, כ-17%, בקרן התחבורה הציבורית הפדרלית, שתוכננה במקור להיקף של 30 מיליארד דולר בעשר שנים. לפי הדוח, חלקה של הממשלה הפדרלית במימון ההשקעות ההוניות עמד בממוצע על 13% בשנים 2012-2023, ובשנת 2023 ירד ל-9%.

האוטובוסים מתיישנים, הבנייה מתייקרת

מקרה הבוחן של קלגרי ממחיש את השלכות המחסור בהשקעות. בעיר זוהו ציוד ותשתיות בשווי של כ-713 מיליון דולר שכבר עברו את משך חייהם המתוכנן או מתקרבים לסיומו, ובהם קרונות רכבת קלה בשווי של 290 מיליון דולר ואוטובוסים בשווי של 207 מיליון דולר.

רק 86% מנכסי רשות התחבורה בקלגרי נמצאים במצב תחזוקתי תקין, לעומת 88% בשנת 2022. הגיל הממוצע של צי האוטובוסים בקנדה עומד על 10.4 שנים, לעומת 8.2 שנים בארה"ב.

במקביל, עלויות הבנייה בקנדה עלו בכ-40% בין 2019 ל-2025, לעומת עלייה של כ-22% במדד המחירים לצרכן. המשמעות היא שתקציבים שהובטחו בעבר מאפשרים כיום לבצע פחות עבודות, ועיכוב נוסף בהשקעות עלול להגדיל את העלויות.

הוצאות התפעול עולות, ההכנסות נשחקות

המחסור במימון מורגש גם בהפעלת השירותים. בין 2019 ל-2023 עלו הוצאות התפעול של התחבורה הציבורית בקנדה ב-21%, מ-11.7 מיליארד דולר ל-14.2 מיליארד דולר בשנה. באותה תקופה ירדו ההכנסות התפעוליות ב-14%, מ-5 מיליארד דולר ל-4.3 מיליארד דולר.

היחס בין ההוצאות להכנסות עלה מ-2.4 בשנת 2019 ל-3.3 בשנת 2023. הפער מגביר את התלות במימון ציבורי ועלול להוביל לצמצום שירותים, לדחיית השקעות ולהארכת השימוש בציוד ישן.

הדוח מצביע גם על התייקרות של כ-36% בעלויות התחבורה הפרטית מאז 2019. בין 2012 ל-2023 גדלו הוצאות התחבורה הפרטית של משקי הבית בחמישון ההכנסה הנמוך בכ-30%, בעוד שבחמישון העליון הן ירדו בכ-7%. החוקרים מדגישים כי תחבורה ציבורית אמינה ונגישה עשויה להקל על הוצאות משקי הבית ולשפר את הנגישות לתעסוקה ולשירותים חיוניים.