ח"כ יצחק מרדכי הורשע בבית המשפט השלום בירושלים, בשתי פרשיות בגין הוגש כתב האישום. בפרשה השלישית - המתייחסת למתלוננת שחוללה את הפרשה (פקידתו במשרד התחבורה), זוכה מרדכי.
מרדכי הורשע בעבירה של מעשה מגונה בכוח, שהתיישנותה הוא עד 10 שנים. זו הפעם הראשונה שבה מורשע איש ציבור כה בכיר בעבירת מין כל כך חמורה.
בית המשפט קבע בהכרעת הדין, כי על-אף גירסת מרדכי, לפיה יסודו של כתב האישום הוא בעלילה פוליטית שנרקמה נגדו, לא הובא בסיס ראייתי.
בית המשפט כתב בהכרעת הדין, כי גירסת הנאשם לא היתה אחידה, ועל כן הוא בחר להאמין לשתי המתלוננות האחרות ולהרשיע את מרדכי. לגבי המתלוננת השלישית, נמנע בית המשפט מהרשעת מרדכי בשל חוסר אמינותה של זו.
באשר למתלוננת השניה כתבו השופטים בהכרעת הדין, כי מרדכי כיוון את הפגישה עימה לביתו במוצא, למרות הצעתה להיפגש עימו במלון בירושלים. בביתו, קובעים השופטים, עשה בה מרדכי מעשה מגונה, ללא כל הכנה מוקדמת.
השופטים - יעקב צבן (אב בית-הדין), רפאל כרמל, ורבקה פלדמן, כתבו פסק דין ארוך ומנומק בפרשה. הם ביססו את ההרשעה על האמון שנתנו בשתי המתלוננות האחרות, שבאו והעידו ונטלו חלק בבירור הפרשה, מבלי שהיה להן עניין אישי להביא זאת בפני בית המשפט. במיוחד האמינו השופטים למתלוננת ששימשה מזכירתו של מרדכי בעת היותו מפקד פיקוד צפון. השופטים התרשמו מאמינותה, ומאי רצונה לפגוע במרדכי.
מרדכי אמר בצאתו מאולם בית המשפט כמה משפטים בלבד, בטרם נמחץ על-ידי המון העיתונאים והאורחים שצבאו על-בית המשפט. מרדכי אמר, כי מהאישום העיקרי והמרכזי שהתניע את כל התהליך, בית המשפט זיכה אותו. הוא הודיע על כוונתו ולמצות את כל ההליכים המשפטיים וכי הוא יאבק להוכחת חפותו "עד כלות נשמתי".
מיד עם הכרעת הדין התראיינו מס' חברי כנסת בנושא. ח"כ זהבה גלאון, שסייעה וליוותה את המתלוננת הראשונה ממשרד התחבורה שחוללה את הפרשה, אמרה כי מגיע למתלוננת זו את כל הקרדיט על ההרשעה - למרות שבית המשפט נמנע מהרשעת מרדכי בעניינה. ח"כ גלאון אמרה עוד, כי מתלוננת זו היא שסללה את הדרך לנשים רבות, כדי שיוכלו להגן על גופן ועל כבודן.
ח"כ נחמה רונן אמרה, כי בעקבות ההרשעה צריך מרדכי להתפטר לאלתר מהכנסת. ואכן, מרדכי הקדים תרופה למכה, והודיע על השעיית חברותו מהכנסת.
