חברת 'BDI - ביזנס דאטה ישראל', המרכזת מאגר מידע עסקי בנוגע למצבן של חברות במשק, מפרסמת עלינו נתונים לא נכונים שיש בהם משום הוצאת לשון הרע. כך טוענת 'שלמה חביב - חברה לעבודות עפר צנרת מים וביוב וניקוז (1991) בע"מ', בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בחיפה.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד יריב שפרונג ממשרד דורון טיקוצקי עמיר מזרחי, נטען כי חברת שלמה חביב עובדת במשך שנים בפרוייקטים משותפים בעיקר עם משרד הביטחון, אך גם עם משרדי ממשלה אחרים, כגון משרד השיכון, מע"צ, סולל בונה, עיריות ורשויות שונות. במסגרת עבודתה, עוסקת החברה בהנחת צנרת מים, צנרת ביוב וניקוז, הרכבת משאבות וטורבינות ועוד. החברה מתקינה תשתיות של צנרת שנרכשת מספקים, דהיינו, החברה נותנת שירות הן של התקנה והן של אביזרים.
BDI היא חברה המרכזת מאגר מידע עסקי בנוגע למצבן של חברות במשק, וחברות רבות בשוק פונות אליה ומשתמשות בשירותי המידע שלה בטרם הן נכנסות לפעילות עסקית עם חברות אחרות בשוק. בתביעה נטען, כי "הלכה למעשה גורמים רבים מסתמכים על המידע אשר מתקבל מהנתבעת 'בצורה עיוורת' על-מנת לכלכל את צעדיהם, ומשתמשות במידע ככלי לניהול משא-ומתן עם החברות עליהן פורסם המידע".
התובעת: BDI פרסמה שאנו חייבים 290 אלף ש"ח במשך 480 יום!
לטענת התובעת, במהלך חודש אוקטובר 2003 או בסמוך לכך, פרסמה BDI באתר האינטרנט שלה "כאילו חברת שלמה חביב מצויה בפיגור בתשלום כלפי ספק אביזרים אשר סיפק לה שירות, במשך 480 יום (קרי כשנה וארבעה חודשים!) בסכום של 290,000 ש"ח".
"פרסום זה", טוענת התובעת, "הינו מוטעה ומופרך, וכל אשר ניתן לומר הוא להד"ם" (לא היו דברים מעולם).
"מייד לאחר הפרסום", נטען, "ובטרם הגיע דבר פרסומו לאוזני התובעת, החלו ספקים רבים אשר קודם לרגע פרסום המידע ניהלו עסקים באופן גמיש ותדיר עם התובעת, להערים קשיים על מתן שירותים לתובעת. ספקים שונים הפסיקו לתת הצעות מחיר למכרזים/עבודות שונות, ואחרים החלו להתחמק מלנהל עסקים עם התובעת. כתוצאה מכך, נאלצה התובעת לוותר על עבודות שונות, ואף הפסידה כסף רב בשל המחירים הגבוהים שנאלצה לשלם. בנוסף, נאלצה התובעת להתחיל להעמיד ביטחונות שקודם לכן לא נדרשה להם, לספקים שונים".
עוד נטען, כי לפני הפרסום, "היתה ידועה התובעת כחברה אמינה העומדת בכל התחייבויותיה לספקים ובעלת מוסר תשלומים דייקן ואמין, מה שאיפשר לה לעבוד עם ספקים רבים ללא ביטחונות כלשהם, בהסתמך על ה'אמון העיוור' שניתן בה". ואולם, "פרסום זה הפך את תדמיתה של התובעת מקצה אל קצה".
BDI סירבה לגלות מניין קיבלה את המידע המוטעה
מייד לאחר שהגיע המידע אל התובעת, היא פנתה ל-BDI והעמידה אותה על טעותה באשר לפרסום. היא אף דרשה שתאמר לה מי מסר לה את המידע השגוי וכן לאיזה ספק "לכאורה" היא חייבת כסף, אולם BDI סירבה למסור לתובעת כל מידע באשר למקורות שסיפקו לה את המידע האמור. עם זאת, BDI הסירה את המידע השגוי.
התובעת טוענת, כי BDI התרשלה, כאשר לא נהגה באופן סביר ונכון כפי שחברה סבירה המספקת שירותי מידע היתה נוהגת באותן נסיבות, לא פיקחה כראוי - אם בכלל - על פרסום המידע, לא הנהיגה הוראות וכללים מתאימים לצורך פיקוח על אמיתות המידע המפורסם ולא הנהיגה כללים והוראות לבחינת מקורות המידע שלה.
לטענת התובעת, BDI לא טרחה לאמת את המידע מולה או מול כל גורם אחר אשר יוכל לאשררו, אלא מיהרה לפרסם את המידע בלי לתת את הדעת להשלכות הצפויות מכך על התובעת וכי בעשותה כן התרשלה וגרמה לה נזק.
הפרסום יצר "כדור שלג עסקי"
התובעת טוענת, כי מלבד הפגיעה במוניטין שלה, הפרסום יצר "כדור שלג עסקי" שפגע בה, בין היתר משום שספקים רבים דרשו ממנה לספק ערבויות וגם במכרזים אליהם ניגשה היא נדרשה להגיש הצעות גבוהות יותר, מה שאיין את אפשרותה לזכות בהם.
לכן, דורשת התובעת פיצוי סטטוטורי בלא הוכחת נזק בסך 50 אלף ש"ח וכן פיצוי סטטוטורי בסך 100 אלף ש"ח מכוח חוק עוולות מסחריות. בנוסף, התובעת מעריכה את העלויות הישירות שנגרמו לה בגין עלויות המימון, עלויות הוצאות ערבויות, עלויות אשראי וכד', בסכום של 100,000 ש"ח, וזאת לצרכי אגרה בלבד.
טרם הוגש כתב הגנה.
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
