מנתח הלב הנודע, פרופ' דני גור, הוא האיש שהתחייב לממן את מודעת הקצינים בעיתון הארץ (25.1.02), שקראה לחיילים לסרב פקודה לכיבוש ולדיכוי פלשתינים, ולהימנע משירות בשטחים שמעבר לקו הירוק.
הרמטכ"ל שאול מופז אמר (יום ו', 1.2.02), כי מאחורי מכתב הקצינים שקראו לסרב פקודה, עומדים גורמים פוליטיים. מופז אמר, כי הוחלט לטפל בקצינים באמצעות מפקדיהם הישירים, ואם יהא צורך - להשעותם מקצונה.
ואולם נודע, כי האיש ש"הצית את הפתיל", ומימן את מודעת הפתיחה בפרשה זו, הוא פרופ' דני גור - הנחשב לאחד הרופאים הבכירים בישראל בתחום של ניתוחי לב, ולאחד מאנשי השמאל המובהקים. הנהגת הקצינים סירבה לגלות מי מממן את המודעות, וטענה כי מדובר באנשים פרטיים, וכי הקצינים סירבו לקבל תמיכה מגופים פוליטיים. כאמור, גור הוא הדמות הפרטית הבכירה העומדת מאחורי קמפיין זה, לפחות לפי מבחן של מימון.
גור נפגש עם שניים מהקצינים המובילים את הקמפיין כנגד השירות בשטחים ובעד הפרת פקודה: יניב איצקוביץ (סגן) ודוד זונשטיין (סגן). הוא אכן התרשם, כי מדובר בקצינים הפועלים מתוך תפיסה אידיאולוגית-מצפונית. לכן הסכים לתת מכספו למימון מודעה זו. גור שמר על פרופיל נמוך בנושא זה, ונמנע מחשיפת חלקו בקמפיין הקצינים.
גור התחייב לתרום שליש מעלות המודעה, אך במקביל הוא הסכים לשלם את העלות המלאה של המודעה - אם לא ישיגו מימון להשלמת שני-השליש. ככל הידוע, הקצינים השיגו מימון נוסף, ובמקביל הצליחו לגייס כספים נוספים למימון המודעות החדשות שפורסמו (יום ו', 1.2.02).
פרופ' גור עצמו נוהג, מפעם לפעם, לפרסם מודעות בעיתון הארץ, ובהן הוא מביע את דיעותיו האישיות בעניינים מדינה וביטחון. הוא נוהג בטקטיקה זו של פרסום מודעות תחת שמו, כיוון שאת דבריו ומסריו עיוותה וסילפה העיתונות פעמים רבות.
פרופ' גור אמר ל"מחלקה ראשונה", כי לדעתו, ראשי הנהגת המדינה "משקרים את הציבור", ואילו "הקצינים האלה הם צדיקים. לכן החלטתי לתמוך בהם", אמר. לדבריו, ראש הממשלה אריאל שרון מוליך שולל, בכך שמחד - הוא דורש שבעה ימי שקט כתנאי לפתיחת מו"מ; אולם מאידך, הוא מורה על פעולות צבאיות בעיצומם של ימי שקט, במטרה לטרפד כניסה למו"מ מדיני.
גור סיפר, כי הוא עצמו היה הראשון שסירב פקודה בצה"ל, ולכן הוא מבין לליבם של הקצינים. ב-1953 הוא היה בקורס קצינים: "גמרנו סידרה מסוימת ב-12 בלילה, בכפר סכנין שבגליל. כל המחלקה התרכזה בחצות. נתנו פקודה להשליך רימונים בתוך הכפר ולירות אש תופת, לתת אטמוספירה של גהינום. לא נתנו הוראה להרוג, ואמרו לא לירות לתוך חלונות הבתים. אני סירבתי. המפקד היה דודו פרלשטיין. אז הוא אמר לי, תירה ראשון. הרמתי את הרובה מעל הראש, ואמרתי - אני לא יורה. הוא שלח אותי למחנה 80, ואמר לי: 'אתה תיכנס לכלא לחצי שנה'. סופו של דבר, לא היה משפט. לימים, הוא סיפר לי שכל הסיפור ההוא זכור לו מצוין, כיוון שהוא חושב שצדקתי ולו היו נקיפות מצפון".
