פעמים נדירות קורה כי ניתן לכאורה להצדיק הגשת תביעת לשון הרע, עוד טרם נתבררו ההליכים בבית המשפט, בטרם הוכח כי הדברים אכן נאמרו או נכתבו וכי הם מהווים דיבה, ולחלופין - בטרם טען הנתבע להגנת תום לב. אך נדמה שהפעם, במקרה שיתואר להלן, אין עוררין על חומרת הדיבה שנטענת בעניינם של שלושת החיילים החטופים, דיבה שפגעה קשות בשמם, בזכרם ובכבודם של שלושה חיילי צה"ל שכבר אינם בין החיים, וכל חטאם היה עובדת הימצאותם במקום ובשעה שמחבלי החיזבאללה החליטו לתקוף אותם במטענים ובטילים.
המדובר בתביעה שהוגשה על-ידי משפחתו של החייל, בני אברהם ז"ל, על סך 3 מיליון ש"ח אשר עוסקת בשמועה זדונית במיוחד שהופצה ברשת האינטרנט, ולפיה שלושת החיילים שנחטפו, עסקו בסחר בסמים בעת שנחטפו, וזו הסיבה - כך על-פי השמועה, להימצאותם של החיילים במקום בו התבצעה החטיפה, ולכשלים הרבים לכאורה שהובילו בסופו של דבר לחטיפתם.
לדברי התובעים המיוצגים על-ידי עוה"ד צפנת שובל וחיים כהן, המדובר בלשון הרע זדונית ושקרית במיוחד, אשר החלה באתרו של העיתונאי רמי יצהר "עניין מרכזי", ימים ספורים לאחר החטיפה ב-7לאוקטובר 2000. המשפחה ממשיכה וטוענת, כי הדברים גרמו לתסיסה והסתה בקרב הציבור, אשר אין ולא היה להם כל בסיס או אחיזה במציאות, וזאת ללא כל בדיקה מוקדמת לעניין אמיתות תוכנם, תוך חזרה על דברים אלו אף בכלי התקשורת השונים, קבל עם ועדה.
לטענת התובעים, החלו הנתבעים, יצהר והאתר שאותו הוא עורך, להפיץ באתר האינטרנט "עניין מרכזי" שמועות בהם טענו כי קיים חשד בצה"ל כי החיילים החטופים נמצאו במקום ללא אישורים, וכי הם עסקו, עובר לחטיפתם, בפעילות פלילית של סחר בלתי חוקי בסמים, והברחתם מלבנון לשטח ישראל. להזכיר, בני אברהם ז"ל, היה זה שפיקד על הכח שיצא ביום החטיפה אל עבר גזרת הר דב.
התובעים ממשיכים וטוענים, כי פרסומים אלו נעשו על דעתם של הנתבעים וללא כל חקירה ו/או בדיקה מוקדמת לעניין אמיתות תוכנם. התובעים מדגישים, כי נכון למועד פרסום "פרשה" זו באתר "עניין מרכזי", לא בוצעה עדיין או התנהלה כל חקירה צבאית או משטרתית בעניין פרסומים אלה, כפי שטענו הנתבעים בשעתו.
לטענתם, הנתבעים לא הפסיקו ולא חזרו בהם מהפרסום השקרי גם לאחר שיצאה הודעה רשמית מאת דובר צה"ל - הדוחה באופן נחרץ פרסומים אלו, תוך ציון כי על-פי כל הבדיקות והתחקירים אשר בוצעו ביחס לאירוע החטיפה, אין בידיהם ממצא, ולו הקטן ביותר, אשר יאשר תוכן האמור בפרסום.
למרות זאת, טוענים התובעים, המשיכו הנתבעים בראשות יצהר, "בשרירות לב ובאטימות מדהימה לעמוד מאחורי תוכן כתבתם הנבזית, תוך שהם מגנים בכלי התקשורת את ההכחשות הגורפות של דובר צה"ל בעניין הנדון".
"במעשיהם", ממשיכים התובעים, "הסיתו הנתבעים את דעת הקהל הציבורית נגד החטופים ומשפחותיהם, תוך ביזוי שמם, טפילת האשמות, הכפשתם, הצגתם ללעג וגרימה ביודעין לירידת ערך חייהם בעיני כל המדינה כולה, אשר כידוע בזה למעשים נאלחים אלו, אשר נטענו כנגדם".
"בכך במילים - התירו הנתבעים את דמם של החיילים והקשו באופן אקוטי על כל מהלך חקירת החטיפה ונסיבותיה, הסיטו את המערכת הצבאית להתעסק בעניינים שוליים מבחינת בחינת העיקר והמהות בנושא חטיפה זו, והסיתו את דעת הקהל הציבורית נגד החיילים החטופים ופועלם במסגרת השירות הצבאי", ממשיכה ומאשימה משפחתו של אברהם ז"ל.
בכך, ממשיכה המשפחה, נרמס שמם הטוב של החיילים ז"ל, ברגל גסה, הוכפש שמם במזיד ונגרם נזק אדיר וכאב לב נורא למשפחותיהם אשר נאלצו, נוסף למאבק שבו עסקו בניסיון לברר מה עלה בגורל ילדיהם, אף לעסוק בניקוי שמם הטוב מדברי הלעז שהוטחו בהם ללא רחם ולהגן על שמם הטוב בפני כלל ציבור ישראל.
ביחס ליצהר, באופן ספציפי, מאשימה אותו משפחתו של אברהם כי "במעשיו, השפיל הנתבע בעיני הבריות את החיילים החטופים כולם ובני משפחותיהם, ואת התובע 1 ומשפחתו בפרט. ושמם ללעג ולבוז בשל המעשים הקשים שייחס להם. ובכך פגע בערכם כחיילים, כבני אדם, בערך חייהם ובחובת הצלתם".
לטענתם, יצהר אף הגדיל לעשות ולא רק שהתעלם במופגן מהודעת דובר צה"ל ששללה מכל וכל את השמועה, "אלא אף רמז במכוון כי נראה שסיוע לחיילים החטופים, ושחרור אסירים ביטחוניים במסגרת מו"מ לצורך הצלתם, אינו עניין ראוי שכן מדובר בחיילים שאולי עברו על החוק, בפעילותם הרשלנית".
זאת ועוד, לנתבעים היו הזדמנויות רבות במסגרת הפרסומים והראיונות שנתנו לאמצעי התקשורת לנסות ולהקטין את הנזק, להכחיש את הפרסום, ולהבהיר כי אין כל ממש בכך. ואולם, במקום זאת, על-מנת להגדיל את העניין בנושא ולפרסם עצמם ואת דברי הבלע, נקטו בשיטה מתוחכמת של 'העלאת שאלות ומתן תשובות', אשר אך יצרו חדשות גדולים יותר ועמימות מידע.
לטענת המשפחה, מן האמור לעיל עולה, כי בפרסום הנדון עבר, לכאורה, יצהר עבירה של פרסום לשון הרע, לפי סעיף 6 - 11 לחוק איסור לשון הרע ונראה כי לכאורה לא תעמודנה ליצהר ההגנות הקבועות בחוק, ובכלל זה אלו הקבועות בסעיפים 15(2) ו- 16(ב)(2) לחוק, שכן טרם הפרסום לא ננקטו מן הסתם אמצעים סבירים על-ידי העיתונאי כדי להיווכח האם הפרסום אמת, כדרישת סעיף 16 (ב)(2) לחוק.
התובעים ממשיכים וטוענים, כי הפרסום גרם להם ועדיין גורם נזק עצום שלא יתואר במילים, והם לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר יטוהר כליל שם בנם החטוף, בני אברהם ז"ל.
לטענתם, הפרסום השלילי אשר יצרו הנתבעים, לא רק שפגע בתובעים ובשמם הטוב, ביזה, השפיל, טפל האשמות והכפיש את שמם בקרב הציבור כולו, אלא אף פגע בדעת הקהל הציבורית כפי שהתייחסה לנושא החטיפה וחובת הצלתם של החטופים בעקבות פרסום פרשה זו, ופגע באופן תיפקודה של המערכת הצבאית בעת ניהול החקירה בעניין הנדון.
עוד מציינים התובעים, כי מקנן אצלם חשש כבד ביותר "שאילו לא היה נעשה פרסום זה, אולי ניתן היה להציל את החטופים שכן הפרסום מנע ממערכת הביטחון לפעול ביעילות ובנחישות שבה פועלת המערכת ושבה פעלה לאחר מכן, במיוחד כאשר מדובר בעניין רגיש כחטיפת חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית".
לא למותר לציין, ממשיכים התובעים, כי בתאריך 15.10.00, היום בו "עמדו דברי נתבעים כחרב מלובנת בלב המשפחות", לקה בליבו חיים אברהם, אביו של החייל החטוף בני אברהם ז"ל, והובהל על-ידי משפחתו בלווית קצין הקישור, צביקה הורוביץ למרפאת מטכ"ל בקריה בתל-אביב, ומשם אל בית החולים איכילוב בתל-אביב.
לטענתם, מאותו יום ארור בו פרסמו הנתבעים את דבריהם שלוחי הרסן, לקה חיים אברהם בליבו מספר פעמים נוספות ואף הוכר רשמית על-ידי המוסד לביטוח לאומי כחולה לב.
לאור כל האמור לעיל, ונימוקים רבים נוספים המפרטים את הנזק אותו חוותה המשפחה בעקבות הכתם שנוטל על בנה, דורשת היא כאמור כי ביהמ"ש יקבע שהנתבעים, בראשות רמי יצהר, הוציאו לשון הרע, ובהתאם לזאת יפסוק לה פיצויים, חסרי תקדים בסך 3,000,000 ש"ח.
