שוטרי מרחב מוריה בירושלים הפרו צו להצגת מסמכים שהוציא בית המשפט, כאשר פתחו מעטפה סגורה וצפו בקלטת שנטען, כי חל עליה חיסיון עיתונאי, וזאת בטרם הוכרעה טענת החיסיון. כך קבע (ה', 28.10.04) בית משפט השלום בירושלים.
עם זאת, קבע בית המשפט כי על הקלטת עצמה לא חל חיסיון של מקורות עיתונאיים, והתיר את השימוש בה כראיה.
מדובר בקלטת וידאו של "חדשות הוט" בכבלים בה נראה קטין כבן 16, אוהד קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, כשהוא מאיים בפנים מוסוות על חייו של שחקן הקבוצה איברהים נדאלה, על-רקע היותו מוסלמי.
משטרת מחוז ירושלים החרימה את קלטת השידור מהכתבת של "חדשות הוט", ולמרות שפניו של הקטין טושטשו, הצליחה המשטרה לזהותו והוא נעצר. הוא הודה במעשים המיוחסים לו והובא בפני השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, שהאריכה את מעצרו ביממה.
"חדשות הוט" ביקשו מבית המשפט להשיב את הקלטת לידיהם, בנימוק שחל עליה חיסיון מקור עיתונאי, ומשום כך אין לעשות בה שימוש בדיון על הארכת המעצר. בדיון שנערך ביום ג' הסתבר, כי בניגוד לצו האמור, המשטרה צפתה בקלטת וזאת למרות שהיה ידוע לה, כי ביחס לקלטת נטענה טענת חיסיון ולמרות שהקלטת נמסרה למשטרה במעטפה סגורה, כקבוע בצו.
"חדשות הוט" טענה עוד, באמצעות עו"ד מיכל ארלוזורוב ממשרד שמרון, מלכו, פרסקי ושות', כי העובדה שהמשטרה צפתה בקלטת בניגוד לצו, עלולה לשבש את עבודת התקשורת ולמנוע ממקורות מידע מלהתראיין. לדבריה, הטענה קיבלה משנה תוקף נוכח העובדה שהאוהד הנ"ל נעצר הבוקר, לפי טענת המשטרה, בהתבסס על מקורות מודיעין אחרים שנמסרו למשטרה, ואשר אינם קשורים לקלטת. "חדשות הוט" עמדה על-כך שהקלטת תוחזר לידיה.
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן כתבה בהחלטתה מאמש, כי "עוד בטרם התקיים דיון בבקשה בבית המשפט, צפה צוות החקירה בקלטת המהווה את חומר הגלם של הכתבה ששודרה. הצפייה בקלטת נעשתה בניגוד לצו בית המשפט כפי שהופיעו על-גבי צו התפיסה, ואף שטענת החסיון היתה ידועה למשטרה באותה עת".
השופטת לא חסכה את שבט ביקורתה מהמשטרה, והוסיפה כי "יש לתת את הדעת להתנהגות החוקרים או הגורם בפרקליטות שהתיר להם לצפות בקלטת, בהתחשב בכך שהמבקשת (חדשות HOT) מילאה אחר צו בית המשפט, ומסרה לידיהם את הקלטת ואילו הם הפרו את הצו וצפו בה וכי יש בכך כדי לעורר ספקות בדבר אפשרות להפקדת חומר חסוי בידיה של המשטרה".
למרות דברים אלה, דחתה השופטת את טענת החיסיון העיתונאי, והתירה את השימוש בקלטת כ"חומר חקירה ותמיכה ותוספת ראייתית לחומר חקירה אחר שבידי המשטרה", לאחר שקבעה כי האינטרס הציבורי גובר כאן על הצורך בחיסיון עיתונאי וכן משום שמעצרו של האוהד לא התבסס על הקלטת, אלא על חומר חקירה אחר שהוצג לפניה.
מעבר לכך, קבעה השופטת, המרואיין במקרה זה איננו משמש מקור מידע, משום שתוך כדי הראיון הוא מאיים ברצח. השופטת מתחה ביקורת גם על הכתבת, ס' כ': "למרבה הצער, במקום להפסיק את הראיון מייד עם תחילת השמעת דברי איום והסתה, הכתבת אשר ערכה את הראיון, נתנה במה לדברים, ובשאלותיה לדובר אף עודדה אותו להמשיך בדברי הסתה ואיומים".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
