בית משפט השלום בירושלים חייב (יום ב', 8.11.04) את המקומון הירושלמי "כל העיר" ואת העורך יוסי כהן, לשלם פיצויים בסך 30 אלף ש"ח והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, לאייל חדד, חייל משוחרר מהנח"ל החרדי, אותו השמיץ בפרסום תמונתו בקונוטציה שלילית.

בחודש ינואר 2001 פרסם המקומון, הידוע בנטיותיו השמאליות, כתבת-שער תחת הכותרת "כהנא חי בצה"ל", בה נטען כי הצבא מגייס תומכי תנועת כהנא לשורות הנח"ל החרדי. בכותרת המשנה נאמר: "השב"כ אסר על גיוס פעילי 'כך' ליחידות קרביות. למרות האיסור, הם משרתים בנח"ל החרדי, יחידה מבצעית לכל דבר. משרד הביטחון מעודד את התופעה. קרובי משפחה של כהנא בולטים ביחידה בתפקידי פיקוד וקצונה. השבוע נצפו החיילים בהפגנות הימין וגם למג"ד שלהם יש שלד בארון".

תמונת השער: התובע במדים

התמונה המרכזית בכתבה, שהשתרעה על שני עמודים שלמים בעיתון וכללה תמונות נוספות, בבחינת המחשה לדברים שתוארו בכתבה, היתה תמונתו של חדד, שהיה אז חייל בנח"ל החרדי, כשהוא במדים.

התמונה צולמה כשבוע לפני פרסום הכתבה, בלוויה של בני הזוג בנימין וטליה כהנא ז"ל, שנרצחו בפיגוע ירי שביצעו מחבלים. חדד טען בתביעתו, כי כאשר חזר לחופשת שבת, החליט ללכת עם חברו לבית כנסת סמוך, ממנו יצא מסע הלוויה, כדי לחלוק כבוד להרוגי הפיגוע, מבלי שאף ידעו במי מדובר. כאשר הגיעו למקום בו החל מסע הלוויה, נודע להם כי הנרצחים הם זאב כהנא ורעייתו טליה. בעת הלוויה, אף נודע לחדד כי טליה כהנא ז"ל היתה אחותו של חברו לפלוגה.

בהיותו של התובע באולם בית הכנסת, הוא צולם מבלי שהרגיש או ידע על-כך, ככל הנראה, על-ידי צלם מטעם העיתון. התמונה פורסמה בשער העיתון, כאשר מתחתיה הכיתוב: "כהניסטים במדים, חיילי הנח"ל החרדי בישיבת הרעיון היהודי, לקראת הלווית בני-הזוג כהנא".

התובע: איני קרוב בדעותיו ל"כך"

חדד טען בתביעה, כי אינו מקורב לעמדותיהן של תנועות הימין הקיצוני הבלתי-חוקיות ומעולם לא נמנה עם חבריהן. לדבריו, במשך כחודשיים לאחר הפרסום, הוא נתקל בתגובות תמיהה ופליאה מצד מכרים רבים על היותו "כהניסט", מה שגרם לו לסבל ועגמת נפש רבה. הוא דרש את הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק בלא הוכחת נזק, בסך 50 אלף ש"ח, וכן פיצוי בסך 30 אלף ש"ח בגין הנזק אותו הוכיח.

העיתון ועורכו טענו מנגד, כי אין בכתבה כמו שהיא, משום לשון הרע על התובע, מאחר שלא נאמר בה שכל חיילי הנח"ל החרדי באשר הם, הינם פעילים של "כך" או "כהנא חי", אלא דובר על התופעה, כשלעצמה, של שירות פעילי תנועות ימין קיצוניות בצה"ל. עוד טענו, כי בפרסום לא נכתב דבר וחצי דבר על התובע, לא נטען לקשר כלשהו בינו ובין תנועת "כך", כך שלא ניתן להבין מצילום ספונטני של מספר חיילים, כי התובע, באופן ספציפי, הינו כהניסט.

התובע לא היה שותף להסדר פשרה בתביעות קטנות

בפני בית המשפט עמדה סוגיה נוספת. הנתבעים טענו, כי חדד ושניים מחבריו כבר דרשו מהם בעבר פיצוי בין הצילום והפרסום האמור, כאשר אחד מהשלושה מונה לייצג את השניים האחרים. לטענת העיתון, הוא אף הגיש נגדם תביעה בהליך של תביעות קטנות, שם הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו ישלם העיתון 2,600 ש"ח וכן התנצלות, בתמורה לסילוק התביעה, ואלה אכן נעשו.

סגן נשיא בית המשפט, השופט שמעון פיינברג, נאלץ להכריע בשתי שאלות מקדמיות, בטרם ידון בתביעה הנוכחית. הראשונה היא, האם ידע התובע על פתיחת ההליך בשמו בתביעה הקטנה על-ידי הצד השלישי? השנייה, האם התובע היה מיוצג בפועל על-ידי הצד השלישי בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק הדין?

נוכח העדויות והראיות שהוצגו בפניו, הסיק השופט פיינברג כי חדד ידע על פתיחת ההליך בתביעות קטנות, אולם הוא לא יוצג בפועל בהסדר הפשרה האמור. לכן, הוא קבע, אין כאן "מעשה בית דין" מבחינתו של חדד, והוא אינו מנוע מהגשת התביעה הנוכחית.

השופט: "תמונה אחת שווה אלף מילים"

לגופו של עניין קבע השופט, כי "לאחר קריאת הכתבה ועיון בתצלומים שליוו אותה, הגעתי למסקנה כי הכתבה גרמה לפגיעה בשמו הטוב של התובע... אופן הצגת התצלום כחלק בלתי נפרד מהכתבה, הקשרו, הכתובית שהוצגה כהסבר לתצלום, הנושאת מסר קשה של השתייכות החיילים המוצגים בתמונה לתנועות 'כהניסטיות', עושים את שלהם ביצירת מצג אצל הקורא כי התובע משתייך לאותן תנועות בלתי חוקיות".

"הנה כי כן, תמונה אחת שווה אלף מילים. בלי אומר ודברים, הוּצאה דיבתו של התובע, רעה. פרסום התמונה, ומתחתיה כיתוב האמור ותקציר הכתבה, אליה מתייחס התצלום, יש בו כדי לשים זרקור דווקא על התובע, ולהדגיש את חלקו במסכת המפורטת בכותרת הכתבה. תמונה - כמו כותרת - היא דבר המושך את העין, ומדגיש את חלקו של המצולם בעניינים נשוא הכתבה. זוהי לשון הרע משתמעת".

השופט מותח ביקורת חריפה על העיתון ועורכו

השופט מתח ביקורת חריפה על העיתון ועורכו, ש"גייסו להגנתם כמעט את כל ההגנות הקבועות בחוק כפוטרות אותם מאחריות לפרסום לשון הרע בעניינו של התובע". בית המשפט קבע, כי מאחר שזהותו ועמדותיו הפוליטיות של חדד לא היו ידועות לעיתון, ברור שאין הם יכולים לטעון להגנת "אמת דיברתי".

"עם זאת, ובמלוא תעוזתם ממשיכים הנתבעים לדבוק בטענתם כי פורסמה אמת ביחס ל'תופעה' של שירות פעילי 'כך' ו'כהנא חי', בשורות הנח"ל החרדי בכלל, ולא ביחס לחיילים ספציפיים המופיעים בתצלומים המלווים את הכתבה בפרט". השופט דחה טענה זו בזעם, וקבע כי עליהם היה לבסס את הגנתם "אמת דיברתי" ביחס לתובע ולא ביחס ל"תופעה".

כן נקבע, כי הגנת תום-הלב לא תעמוד לעיתון, משום שלא נקט אמצעים סבירים לפני הפרסום כדי לעמוד על אמיתותו. עוד ציין השופט, כי "הופתע" לשמוע שהנתבעים טוענים שאינם אחראים בנזיקין, משום שמדובר ב"מעשה של מה בכך", וקבע כי חומרתה של התופעה המתוארת בכתבה אינה מתיישבת עם טענה זו.

"התיוג כ'כהניסט' מטיל אות קלון שלא יימחק בקלות"

ביחס לגובה הפיצוי, ציין השופט כי לא ניתן לתבוע במקביל פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק וכן פיצוי בעד נזק שהוכח. מאחר שנטען לנזק לא ממוני, הלך השופט בדרך זו וקבע כי מדובר בפרסום חמור. "השימוש במינוח 'כהניסט' כלפי אדם לא רק שמעניקה לו תדמית שלילית, אלא היא אף מטילה עליו אות קלון אשר לא יימחק בקלות".

השופט הוסיף, כי הפרסום הסנסציוני והמשמיץ "נועד לעורר סנסציה בקרב קוראי העיתון ולגרור אותם לקריאת הכתבה".

עוד שיקול באשר לגובה הפיצוי היה התנהגות הצדדים. השופט קבע, כי "יש לתת משקל 'לחומרא' לסירוב הנתבעים להודות במהלך המשפט באחריותם לפרסום לשון הרע ביחס לתובע", וכן לעובדה שאימצו בכתב ההגנה בצורה לקונית את כל ההגנות האפשריות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, על-אף שרובן מופרכות. עם זאת, שקל השופט גם את העובדה שהתובע מסר "עדות רוויה סתירות והתפתלויות בבחינת תרתי דסתרי, אשר כל מטרתה להסתיר את גילוי האמת בבית המשפט".

השופט הציע לצדדים פשרה - אך נמלך בדעתו

בתום הדיון בתביעה, הציע השופט לצדדים הצעת פשרה, לפיה ישולם לתובע פיצוי בשיעור של 18,000 ש"ח, כשיעור גבול הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות. השופט ציין, כי "ההצעה גם ביטאה את אכזבתי מהתובע, בכך שבחר בעדותו לנסות לטשטש את חלקו במהלכים שקדמו להגשת התביעה הקטנה ושאירעו במהלך בירור אותה תביעה".

ואולם, "לאחר ששקלתי את עמדתי לקראת כתיבת פסק-הדין, אני סבור שיש לתת משקל רב יותר לשיקולים לחומרא מבחינתם של הנתבעים, לרבות ההאשמה החמורה שהפרסום הטיח בתובע, הפרסום הסנסציוני, התפוצה הרחבה של העיתון והתנהגות הנתבעים במהלך המשפט".

לפיכך, חוייבו העיתון והעורך לפצות את חדד בסך של 30 אלף ש"ח וכן בתשלום הוצאות המשפט שלו בסך 10,000 ש"ח נוספים.

ת.א. 6775/02 אייל חדד נ' יוסף כהן ואח'