בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה, כי על המוסד לביטוח לאומי לשלם פיצויים בעבור אי מתן הודעה מוקדמת, לעובדים שפוטרו מחברה שהוצא נגדה צו פירוק.
הפסיקה התקדימית ניתנה בתביעה שהגישו 35 עובדים מחברת קומגייטס, המצויה בהליכי פירוק, נגד כונס הנכסים הרשמי והמוסד לביטוח לאומי. את העובדים ייצגה עו"ד אפרת דויטש ממשרד עורכי הדין יוסיפוף, כהן ושות'.
בחודש מאי 2003 הוצאו כל עובדי קומגייטס לחופשה ללא תשלום על-ידי הנהלת החברה. עקב צעד זה, התייצבו חלק מהעובדים במוסד לביטוח לאומי, כדי לקבל דמי אבטלה. כמה ימים אחר כך, הגישו העובדים בקשת פירוק לחברה, ואכן, בחודש יוני 2003 ניתן הצו. חודשיים לאחר מכן, אישר בית המשפט את בקשתה של המפרקת הזמנית להוציא מכתבי פיטורין לעובדי החברה.
אלשיך: עמדת הביטוח הלאומי נראית תמוהה
בהחלטתה, קובעת השופטת ורדה אלשיך כי "עמדת הביטוח הלאומי, המסרב לכלול רכיב זה בגמלה, נראית על פניה תמוהה ונוגדת את פסיקתם העדכנית של בתי הדין לעבודה - וטוב יעשה המנהל המיוחד, אם יתן על-כך את דעתו בעת שישוב ויכריע בתביעות החוב לפי הקריטריונים שפורטו בהחלטתי זו".
עוד קבעה אלשיך, כי לא ניתן לראות ביום ההוצאה לחופשה כמועד פיטורין. "אין מחלוקת, כי אין עסקינן בצעד מוסכם, אלא בצעד חד-צדדי של החברה, אשר אינו יכול לזכות אותה ביתרון אשר אינו מוקנה לה בדין. זאת, באשר העובדים לא הסכימו בנסיבות המקרה לוותר על זכויותיהם, כולן או חלקן".
בקשת פירוק אינה בהכרח פיטורין או התפטרות העובדים
אלשיך הוסיפה, כי דין דומה חל על הגשת הבקשה לפירוק. "הגשת בקשת פירוק בידי העובדים מהווה אכן אזהרה חמורה למעביד, כי עליו לשלם לאלתר את חובותיו, או להתפרק. לכן, לא ניתן לגרוס כי בכל עת שמוגשת בקשת פירוק, עניין לנו בפיטורין או התפטרות דה-פקטו".
בנושא צו הפירוק הזמני, קבעה השופטת, כי צו פירוק קבוע מהווה צו לפיטורי כל העובדים. לעומת זאת, לגבי צו פירוק זמני, קיימות נסיבות בהן הוא אינו צו לפיטורי כל העובדים, במצב בו חברה מתנגדת לפירוקה ובית המשפט ממנה מפרק זמני בשל חשש להברחת נכסים, זאת בלי להכריע בשאלת חדלות הפירעון בדיון בפירוק הזמני.
ברגע שהוצאו לחל"ת, ידעו העובדים שהעסקתם קרובה לקיצה
השופטת קבעה, כי המועד הנכון לסיום יחסי העבודה הוא חודש יוני, בו ניתן צו הפירוק הזמני, ובהתאם לכך יש לחשב את שכר העבודה ופיצויי הפיטורין המגיעים לעובדים.
במקביל, ציינה השופטת, כי בעת שהוצאו לחופשה ללא תשלום, ידעו העובדים היטב כי סביר להניח שהעסקתם בחברה קרובה לקיצה. "יש לראות ביום 20 במאי 2003 את המועד בו ניתנה לעובדים הודעה מוקדמת על פיטוריהם. בין מועד זה למועד הפיטורין חלפו 23 ימים. אי לכך, מן הראוי לשלם דמי הודעה מוקדמת אך ורק בגין ההפרש בין תקופה זו לבין התקופה הסטטוטורית שנקבעה בדין עבור הודעה מוקדמת".
בש"א 8710/04, במסגרת פש"ר 1554/03 מתן גוטר ואח' נ' עו"ד אתי קורן ואח'
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
