|
|
|
|
ח"כ איתן, נתייעץ עם רבנים
|
|
|
|
|
ח"כ אלון, נשלם בקשיש
|
|
|
|
|
מבחינת המשפט הבינלאומי לאזרחי ישראל קיימת זכות ההתיישבות והקמת ביתם בשטחי יהודה ושומרון ובאופן שרירותי נאסר על הממשלה לגרשם, אחרת הדבר ייחשב לפשע נגד האנושות.
כך לדברי פרופ' אליאב שוחטמן דיקן מכללת "שערי משפט" שהשתתף היום בדיון ראשון של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בנושא גיבוש חוק פינוי-פיצוי לקריאה שנייה ושלישית.
פרופ' שוחטמן מוסיף ואומר, כי גם על-פי המשפט הישראלי, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגביל זכותה של ממשלה לעקור תושבים ממקום מושבם, מתוקף היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. לדבריו, החוק הישראלי תואם לאמנה הבינלאומית האוסרת גירוש.
עניין זה עמד בראש המחלוקת בדיון שהתקיים (יום א', 14.11.04) בוועדת החוקה. בדיון השתתפו חברי כנסת, פרופסורים מהימין והשמאל, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מלכיאל (מייק) בלס, וגורמים משפטנים אחרים.
יש לציין כי גם פרופ' רות לפידות אשר סברה כי המשפט הבינלאומי מאשר להוציא אדם מביתו וכי המדינה רשאית לפגוע בזכות האדם על ביתו, אוסר זאת אם הדבר נעשה באופן שרירותי.
לדברי המשנה ליועמ"ש, עו"ד בלס, הממשלה יכולה להחליט לגבי שטח שהוא מחוץ לגבולות המדינה ולהורות לתושביה לחזור לתחומי מדינת ישראל. "הנושא נבדק גם לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יכולים להיות צרכי ציבור חשובים שיביאו את המדינה להחליט שאדם לא יוכל להישאר בביתו, גם אם זה ביתו ורכושו", כך לדבריו.
בדעה אחת היו מאוחדים כולם, העובדה ששטחי גוש קטיף, יהודה ושומרון אינם שטח כבוש, שהרי גם מצרים וירדן ויתרו על ההחזקה [מלבד העובדה שלישראל היתה זכות על השטח מלכתחילה על-פי הסכם וייצמן-פייסל, הצהרת בלפור, הסכמי סאן רמו וכתב המנדט]. שנית, גם אם לצורך הדיון מישהו מתייחס לשטחים אלה ככבושים, הרי, כמצוין לעיל, החוק הבינלאומי לא אוסר על אזרח להתיישב בשטח כזה, אלא אוסר על הממשלה לגרש חלקים מהאוכלוסיה האזרחית שלה מאותו שטח [כך על-פי סעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית מ-49].
לאור פרשנויות אלו אמר ח"כ בני אלון מהאיחוד הלאומי, כי הכל נובע מהחלטת ממשלת ישראל שלא לספח שטחים אלה (גוש קטיף ויו"ש). לדבריו, אילו הממשלה היתה עושה זאת כפי שעשתה לגבי שטחי ירושלים ב-48', הרי שהיום לא היינו עומדים בפני סוג המחלוקת שנשמעה היום בוועדה. עוד הוא אמר, כי כתושב בית אל, הוא יכול להציע לשלם בקשיש [שוחד] למוחמד דחלאן להישאר בשטח.
לדבריו, "זכות ההתיישבות קיימת. ישראל נהגה אחרת בירושלים באמצעות צו סיפוח גורם משפטי בינלאומי. יציאה מהשטחים כעת [שטחי יו"ש], עשויה לעורר גורמים בינלאומיים אשר יטענו כפי שישראל נסוגה משטחים אלה, עליה לנהוג כן גם לגבי ירושלים... הרי זהו מהלך מגעיל, לא ציוני ולא אנושי, שמחת כל אויבינו, עדיף לשלם בקשיש לדחלאן, לקנות את השטח ולא להיות חלק מהחלטות שרירותיות של ממשלת ישראל".
יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן, ציין בתום הדיון כי אין לו דעה לכאן או לכאן באשר לסמכות העומדת לישראל בנושא זה. הדבר, כך לדבריו מחייב את המשך הדיון גם בהיבט הדתי. "אנו עדיין מתלבטים לגבי החלטת הממשלה והכנסת, לאוטונומיה שיש לכל אדם שאינו מעוניין להיעקר מביתו ומקום מולדתו. זוהי שאלה לא פשוטה. צריך לגייס כוחות נוספים לדון בסוגייה, אולי רבנים ופילוסופים שיתנו רקע נוסף".
חוק פינוי-פיצוי מכיל 89 עמודים ורובו עוסק בפיצויים האמורים להינתן למפונים מגוש קטיף וצפון השומרון. הכנסת פיצלה את הדיון על חוק זה לשתי ועדות - ועדת החוקה וועדת הכספים. סעיפי החוק הנוגעים להבטיו החוקתיים ידונו בוועדת החוקה, בראשות ח"כ מיכאל איתן. בסיום עבודת הוועדה, ביום ה-30 לדצמבר יועבר המשך הדיון בסעיפי החוק לוועדת הכספים, בראשות ח"כ אברהם הירשזון, אשר תדון בסעיפים הנוגעים לעניינים תקציביים-כלכליים.
