אנשי העסקים דוד גאון ויואל הרצוג (בנו של נסים גאון וחתנו, בהתאמה) מבקשים מבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהליך נדיר, לזמן לעדות את שופט בית הדין הארצי לעבודה, שמואל צור. נזכיר, כי גאון והרצוג היו דירקטורים בבנק צפון אמריקה וחוייבו בפסק הדין המפורסם לשלם למדינה סכומי עתק.
גאון, אשר הגיש תביעה להצהיר כי אינו חייב עוד דבר למדינת ישראל על-פי פסק הדין האמור, טוען כי השופט צור, אשר שימש בזמנו ככונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל, חתם על הסכם פשרה עם ג'ו נקש, אשר אף הוא שימש כדירקטור בבנק צפון אמריקה, מתוך שיקולים זרים ובחוסר סבירות קיצונית.
צור חתם על הפשרה כדי להסיט את הביקורת נגדו
בבקשה שהוגשה באמצעות עו"ד מיכאל שחור ממשרד עו"ד שנער, שחור, ויסברגר, נטען כי השופט צור חתם על הסכם הפשרה על-מנת להסיט ממנו את חיצי הביקורת הציבורית שהופנו נגדו בשל מהלכיו בפרשת בנק צפון אמריקה.
צור התפשר עם נקש בסכום נמוך של 4 מיליון דולר, שלגביהם נקש אישית התחייב, ועוד 6 מיליון דולר שחברות בשליטת האחים נקש התחייבו לשלם, אף כי היה ברור שלנקש היו כספים הניתנים לתפיסה בהיקף עצום, ואף כי השופט צור ידע כי נקש היה חייב מלכתחילה כ-8 מיליון דולר לבנק, עוד לפני התמוטטותו, סכום שלא פרע מעולם - להבדיל מגאון והרצוג.
גאון: צור הסתיר מביהמ"ש פרטים לגבי הפשרה
גאון טוען, כי צור הסתיר מבית המשפט שדן בפירוק את העובדה כי במסגרת הפשרה שוחררה מכל חבות חברה בשליטת האחים נקש, שהיתה נתבעת בתיק המפורסם. גאון טוען, כי בכך הופלה לרעה ביחס לנקש.
לדבריו, שיקוליו של צור בחותמו על ההסכם עם נקש נועדו להסיט את האש ממהלכיו בתיק הפירוק של בנק צפון אמריקה, שזכו לביקורת ציבורית קשה ולתביעות אישיות בהן נקט נקש נגדו.
גאון והרצוג מדגישים בבקשה, כי "עדותו של כבוד השופט צור אינה קשורה כלל ועיקר לתפקידו השיפוטי וכל כולה עניינה באירועים אשר אירעו זמן רב לפני מינויו לכהונה ובמסגרת תפקידו ככונס הנכסים הרשמי בתפקידו הוא, ובתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ".
השופטת נורית אחיטוב קבעה את התיק לדיון הוכחות לחודש פברואר 2005.
האפשרות לזמן שופט לעדות
בחודש מרס השנה, קבע בית המשפט העליון (רע"א 3202/03), בהחלטה תקדימית, את הכללים לזימונו של שופט לעדות [ראו קישור]. הכללים התבססו על ההסדר שהתגבש בבתי הדין לעבודה לגבי 'מומחה-יועץ רפואי', שחוות דעתו הרפואית הוגשה כראיה לבית הדין.
בין היתר, קבע השופט טירקל כי שופט לא ייחקר כעד על דוכן העדים על דבר הקשור בתפקידו השיפוטי. בית המשפט הדן בהליך שבו מתבקשת העדתו של שופט על דבר שאינו קשור בתפקידו השיפוטי, יחליט לפי החומר שלפניו ועל-פי טיעוני בעלי הדין אם להעיד את השופט.
עוד נקבע, כי מרגע שהוחלט להעיד את השופט, יגיש בעל הדין המבקש להעידו, לבית המשפט ולבעל הדין שכנגד, את השאלות שהוא מבקש להציג לשופט ובית המשפט יחליט אילו שאלות יוצגו. השופט ישיב על השאלות בכתב. בקשה לקיים דיון נוסף בהלכה זו - נדחתה.
הרקע לפרשה: התמוטטות בנק צפון אמריקה
הרקע לתביעה האמורה, הוא הפרשה שהסעירה את המדינה בשנת 1986, אז התגלה כי בנק צפון אמריקה נוהל למעשה על-ידי חבורה של רמאים, שביצעו בבנק עיסקאות פיקטיביות במיליוני דולרים, ורוקנו אותו מנכסיו. מעבר לכמה כתבי אישום שהוגשו בפרשה, הגיש הכנ"ר, באמצעות עו"ד יוסי שגב, תביעה אזרחית נגד 11 הדירקטורים של הבנק, ובהם דוד גאון, יואל הרצוג, יוסף (ג'ו) נקש, ארווין זוסמן ושמואל ברזל.
הכנ"ר טען, כי הנתבעים לא מילאו כיאות את תפקידם, וכי ברשלנותם איפשרו את מעשי המעילה. טענתם העיקרית של הדירקטורים, לעומת זאת, היתה כי אין להטיל עליהם אחריות, מאמר ושימשו כדירקטורים חיצוניים (דח"צים) או משום שנעדרו תכופות מישיבות הדירקטוריון.
בפסק הדין החשוב, שהטיל על הדירקטורים את חובת הפיקוח על הנעשה בחברה, וקנס אותם ב-160 מיליון דולר (!), שם בית המשפט סוף לתופעה בה שימש הדירקטוריון כמועדון חברים וכיבודים. הדירקטורים עירערו על פסק הדין לבית המשפט העליון, אולם הוא נדחה (ע"א 1989/94). בינתיים, הגיע הכונס להסדר עם חלק מהדירקטורים, עליו קבלו בעבר גאון והרצוג [ראו קישורים].
גאון והרצוג השיבו חובותיהם לבנק לפני פירוקו
בניגוד לדירקטורים אחרים, גאון והרצוג השיבו את כל חובותיהם לבנק לפני פירוקו, ולא הוטלה עליהם אחריות אלא רשלנות. בשנת 1995 נעשה עימם הסכם פשרה ובו התחייבו לשלם סכום של 15 מיליון דולר וסכום נוסף של 10 מיליון דולר כשמצבם הכלכלי ישתפר. בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו, בעקבות הסכסוך עם רוסיה, שילמו השניים רק 2 מיליון דולר לבנק ולא עמדו בהסכם הפשרה. נסים גאון ערב להסכם הפשרה (דהיינו, למקסימום של 25 מיליון דולר).
קבוצת גאון נקלעה לקשיים כלכליים כבדים באמצע שנות ה-90', עקב חוב של מאות מיליוני דולרים שממשלת רוסיה מסרבת לפרוע, על-אף קיומם של פסקי דין נגדה.
במהלך השנים התפשר בנק צפון אמריקה עם כל החייבים, למעט עם אלו שהשאירו ערעורם בעליון.
התביעה המוגשת עתה, עניינה בהסכם הפשרה שעשה הכנ"ר עם ג'ו נקש, בו נתנו הצדדים הפטרים מוחלטים זה לזה. תוצאות ההפטר, לטענת עו"ד שחור, הם לטובת גאון והרצוג, לאור הדין החל על הפטר לאחד מהחייבים יחד, ועל-כן לטענת גאון, הסכם נקש פטר את התובעים מחיובם, כשנקש כבר שילם את מלוא חובו על-פי הסכם הפשרה.
ת.א. 2423/01 דוד גאון ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, עו"ד שלמה שחר
