במאהל מחוסרי הדיור בקריית הממשלה בבאר שבע לא מופתעים מדו"ח העוני. יו"ר התנועה לחיים בכבוד, חיים בר-יעקב, המוביל את המאבק אומר כי 1.4 מיליון עניים (על פי דוח העוני ל-2003) הם תוצר ישיר של מדיניות חברתית, ובפרט מדיניות השיכון.

"התנאים לקבלת דיור ציבורי הוחמרו שוב ושוב, ובמקביל קוצץ בשיעור חד הסיוע בשכר הדירה. עשרות אלפי אנשים שפוטרו אינם עומדים בתשלומי משכנתא או שכר דירה, ונזרקו לרחוב. המאהל שלנו הוא כיום האלטרנטיבה היחידה שמוצעת לחסרי הדיור בבאר שבע ובנגב כולו".

בר-יעקב הודיע כי פעילי המאהל ישתמשו היום בדו"ח העוני ובספר תקציב השיכון כבחומרי בעירה להסקת המאהל: "אנחנו מבעירים כאן את ספר התקציב כדי לסמן לציפי ליבני, 'שרת השיכון ברחוב', שאין בספר זה כל בשורה, ולכן אין בו כל תועלת.

"אם אין בו פתרונות לדיור, לפחות יהיו בו פתרונות לחימום למחוסרי דיור. אנחנו מבעירים את דו"ח העוני, כי אם לא מפיקים ממנו לקחים, אין בו כל שימוש".

בר-יעקב מספר: "אנחנו מציינים היום שבעה חודשים למאהל: למרות עשרות פניות למשרד השיכון, מלבד הבטחות לא קיבלנו כל פתרון.

"53 משפחות שאת שמותיהן מסרנו למשרד ביוני לא זכו למענה של ממש, למעט בודדות. עשרות משפחות נוספו אלינו מאז, והן משוועות לפתרון. ישראל הופכת לחברה של פליטים ללא קורת גג: אנחנו מופקרים 7 חודשים בשמש ובגשם, אבל האטימות חוגגת. דבר לא מזיז לליבני: ליבני היא 'שרת השיכון ברחוב' לעשרות אזרחים שאיבדו את ביתם בשנה האחרונה, וצפויים עוד רבים כמוהם".

בר-יעקב תוקף את מחדלי משרד השיכון: "ישראל הופכת חברה של הומלסים, ומשרד השיכון מסתתר מאחורי קריטריונים ופרוצדורות. במקום דירות הם מחלקים תור לועדות. כשהתחלנו במאבק לפני שבעה חודשים גילינו שיש בבאר שבע 97 דירות עמידר פנויות, שאינן מנוצלות בתואנה שאין תקציב לשפצן. עשרות משפחות חיות ברחוב בגלל מחדל בירוקרטי".

לדברי בר-יעקב ואנשי התנועה לחיים בכבוד, העוני פוגע באנשים עובדים: "במאהל אנחנו מגדלים דור חדש למצוקה: המצוקה כוללת אזרחים עובדים רבים, או כאלה שעבדו עד לאחרונה, ואיבדו את מקור פרנסתם. מאז שאני זוכר את עצמי, עבדתי קשה במשרות מלאות.

"15 שנים עבדתי גם כעצמאי. והנה, בזכות מדיניות האטימות מצאתי עצמי במאהל מחוסרי הדיור. גם בשנת 1990 הנהגתי מחוסרי דיור, אלא שאז עבדתי ונאבקתי על גודל המשכנתא, ואילו בשוק העבודה האכזרי של היום אני מתקשה למצוא מקום עבודה, ולכן אני נאלץ להיאבק על דיור סוציאלי.

"זהו מעגל אכזרי: אדם ללא קורת גג נדחק לשולי החברה, מאבד את הכבוד ואת הביטחון, מתקשה למצוא עבודה, ונדחק להיות נסמך על שולחן המדינה. בניגוד להצהרות של נתניהו, מדיניותו דוחקת את המוחלשים לרחוב, לתלות, ולאבדן כל קשר לשוק העבודה. הם נקברים יותר עמוק בבור העוני".

בר-יעקב מציג את מאהל המחאה בו דרות משפחות על ילדיהן כנתיב חדש של מאבק חברתי: "בלב קריית הממשלה, במרכז המדרחוב המהודר של באר-שבע, מול היכל המשפט, הקמנו את היכל הצדק: "חממה חברתית" כמענה יצירתי לשלטון מדכא. וכאלטרנטיבה לפסיביות שהממשלה מנסה לגזור עלינו. חוסר הברירה הוא הכוח המניע אותנו, וניאבק באטימות עד שהמדיניות תשתנה".

אחת הפעילות במאהל היא סווטלנה אינדוך, גרושה ואם חד-הורית בשנות הארבעים לחייה: "במשך שנים שילמתי מדי חודש משכנתא. ביתי עברה תאונת דרכים ונגרמה לה נכות. שמרתי עליה ופוטרתי ממקום העבודה.

"נכנסתי לחובות של 15 אלף שקלים, התקשיתי לשלם והבנק למשכנתאות מיהר לפנות אותי לרחוב. עכשיו קשה להחזיר את הגלגל לאחור. אני חיה כאן עם שני ילדים: בן בגיל 11, ובת נכה בת 12.

"שני הבנים הגדולים שלי מגיעים לסופשבוע למאהל - בן בצבא ובת בפנימיה צבאית. לפעמים הם נעלמים לבתים של חברים. זה הכבוד שהמדינה מעניקה לאזרחים שמשרתים אותה. אני לא מתביישת להיות חסרת דיור: עבדתי למחייתי כל חיי. ליבני צריכה להתבייש שזו קורת הגג שניתנת לאזרחים, לתפארת מדינת ישראל".