בית המשפט המחוזי בירושלים גזר (יום ב', 6.12.04) 8 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי על שחר דביר-זליגר, שהורשע בחברות "בארגון טרוריסטי, ששם לו למטרה לבצע פיגועים כנגד ערבים ואשר ביצע בשנים 2001-2002 שורה של פיגועי ירי ומטענים", בהם נהרגו 8 פלשתינים ונפצעו 16.
חבר בארגון שביצע פיגוע ירי והניח מטענים
דביר-זליגר (28), תושב המאחז גבעת עדי עד, נשוי ואב לשלושה, הורשע לפני כ-3 חודשים גם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ובניסיון לקשירת קשר כזה, בכך שבסמוך לחודש ספטמבר 98' קשר קשר עם חברו סלע תור, לבצע פיגועי ירי לעבר כלי-רכב של ערבים, ובכך שניסה לרתום לקשר את חברו חגי אביקר; בהחזקת נשק, בכך שהחזיק רימון זרחן ומאיץ חבלה בתוך ארגז שהטמין באדמה בשנת 1998 ליד מושב זכריה שבאזור בית שמש [ראו קישור].
הוא הורשע גם בסיוע לאחר מעשה לעבירה של רצח, בכך שהלין שניים מהמפגעים שביצעו פיגוע ירי קטלני נגד ערבים באזור חיזמה; בעבירות של עסקה בנשק שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בפשע, בכך שבשנת 2003 קיבל למשמורתו שמונה לבנות חבלה שנגנבו מצה"ל, ומסרן כעבור תקופה למי שהפקידו אותן בידיו - איציק פס ומתי שבו; וכן בעבירה של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, "בהתייחס לארסנל של כלי נשק, תחמושת ואמצעי חבלה, שהוסתרו על-ידי חברי ההתארגנות הטרוריסטית בשתי מערות בעדי-עד".
עם זאת, הוא זוכה מעבירות של התפרצות, גניבה והחזקת נשק שלא כדין, כשנקבע כי לא הוכח שהוא גנב את הנשקים מחיילים שאיבטחו את היישובים בת-עין וכרמל. הוא אף זוכה מעבירה של החזקת בקבוק עם חומר נפץ TNT ומעבירה של אי מניעת פשע, בטענה שידע כביכול שהנשק שהחזיק במערות שימש לביצוע פיגועים בעבר, ושחבריו להתארגנות מבקשים לבצע פיגועים בעתיד.
השופט: מאז מעצרו - חל שינוי משמעותי בגישתו לטרור
במסגרת "המילה האחרונה", הנתונה לנאשם בסוף פרשת הטיעונים לעונש, הביע זליגר "דברי חרטה, שנשמעו כנים ולוו אף בדמע". הוא הסביר לשופט, כי "עבר תהליך של שינוי משמעותי וטוטאלי בתפיסת עולמו עת ניתק עצמו מהחברה שבה גדל ומחבריו, וקשר גורלו עם חסידות ברסלב ותורתה. לדבריו, הוא הגיע לספסל הנאשמים משום השפעתה השלילית של החברה הקיצונית שבה גדל של תלמידי ישיבת קבר יוסף בשכם".
בגזר הדין, כתב השופט יורם נועם כי "מאז מעצרו של הנאשם, חל שינוי משמעותי בגישתו לפעילות הטרוריסטית ולמעשיו בעבר. בעת חקירתו בשב"כ הביע הנאשם נכונות לשתף פעולה עם חוקריו, אך חשש להפליל את עצמו ואת חבריו לארגון, בהיעדר הסדר כולל שיהיה על-דעת כל המעורבים. הוא הבין והפנים את הפסול החמור שבמעשי הארגון, ואת הצורך החיוני והמיידי לסכל ביצוע פעילויות טרוריסטית בעתיד". השופט אף התחשב בכך שזליגר אף הסגיר לחוקריו את האמל"ח של הארגון ומסר להם מידע רב על הפיגועים.
ביהמ"ש: הטרור מבית גם פוגע בתדמיתנו
השופט נועם הוסיף, כי "הטרור מבית הינו טרור לכל דבר ועניין. הוא מכוון להטיל אימה ופחד בקרב אוכלוסיה רחבה, ובענייננו – ערביי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים, באמצעות מעשי הרג וקטל כלפי חפים מפשע. טרור הוא טרור. אין מחילה לטרור ואין כל פשרה עימו".
"לפעילות של ארגון הטרור מבית יש היבטים מחמירים נוספים. בנוסף לפגיעה הרצחנית בקורבנות התמימים ובהטלת האימה על ציבור שלם, חותרת פעילות הארגון תחת הסדר החברתי ואושיות המשטר הדמוקרטי. הפעילות הטרוריסטית מבית אף פוגעת בתדמיתה של המדינה הנלחמת בטרור הפלשתיני המכה בנו חללים... המלחמה בטרור מבית, כמו זו נגד הטרור מבחוץ, מחייבת הטלת ענישה חמורה ומרתיעה".
ת.פ. 216/03 מדינת ישראל נ' שחר דביר-זליגר
