בית משפט השלום בראשון לציון דחה (27.12.04) את בקשת משטרת מרחב איילון, לקבל לידיה פרוטוקול דיון שהתקיים בחטיבת השיווק של חברת חשמל, וזאת במסגרת חקירת נסיבות מותה הטראגי של הילדה נדיה דימיטרוב, שהתחשמלה למוות לפני כ-10 חודשים בבת ים.
במסגרת החקירה האמורה, קיבלה המשטרה צו לתפיסת מסמכים במשרדי חברת החשמל. אנשי יחידת נוער איילון הגיעו למשרדים וביקשו לקבל את פרוטוקול הדיון של אנשי חברת חשמל עם יועצים משפטיים, לגבי חקירת ראשי החברה בנושא מותם המצער של נערים ונערות, אשר טיפסו על עמודי חשמל והתחשמלו למוות.
נזכיר, כי סמוך לשעה 17:00 ב-28 בפברואר השנה, טיפסה נדיה דימיטרוב, ילדה כבת 10, על עמוד מתח גבוה ברחוב הקוממיות, ליד הקאנטרי קלאב בבת ים. כשהגיעה לראש העמוד התחשמלה ונפלה. צוות מד"א שהגיע למקום פינה את הילדה לבית החולים וולפסון בחולון, שם מתה נדיה מפצעיה. כפי שפרסמנו כאן השבוע, בפרשה זו נחקרו גם מנכ"ל חברת החשמל, ד"ר יעקב רזון, וסמנכ"ל החברה לשיווק וקשרי לקוחות, ליאור זרנקין.
המשטרה: בכירי החברה הסכימו למסור את הפרוטוקול
אנשי החברה סירבו למסור את המסמך למשטרה, בנימוק שמדובר במסמך שהוכן לצורך משפט ספציפי או לצורך משפטיים פליליים (או אזרחיים) עתידים וככזה, כפוף הוא לחיסיון. באמצעות עו"ד אילן סופר, שותף במשרד ש. הורוביץ ושות', טענה החברה כי "מדובר במסמך שהוכן בקשר להליכים משפטיים קיימים וצפויים, הנהנה מחסיון עו"ד-לקוח", וכי "מדובר בזכות שקנויה לכל אדם להתייעץ באופן פתוח עם עורכי דין, גם כאשר מדובר בחברה גדולה וחשובה כמו חברת החשמל".
המשטרה, שיוצגה בדיון על-ידי עו"ד רבקה לזר ורס"מ ליאור סלומון, טענה מנגד כי אנשי החברה שנחקרו בנושא זה הביעו את הסכמתם למסור את הפרוטוקול לידי אנשי המשטרה, וכפועל יוצא מהסכמה זו, זכאית המשטרה לקבלו לידיה.
השופט הרן פיינשטיין דחה את טענת המשטרה, כאילו בכירי החברה הסכימו לוותר על החיסיון. "איני מסכים עם גישה זו של אנשי המשטרה, מכיוון שקראתי את פרוטוקול החקירות של אנשי חברת החשמל, ומתוכם ברור כי הנכונות שהובעה על-ידם הובעה על-ידי מי שאינו משפטן וכמי שמשיח לפי תומו".
השופט נעזר במבחן "הטרדן המתערב"
"אין בפרוטוקול כל התייחסות לנושא החסיון, לא מפי הנחקרים ואף לא מפי החוקרים", הוא הוסיף. "על-פי הכלל הידוע של 'הטרדן המתערב' הבה נדמיין את אותן חקירות של אנשי המשטרה, במהלכן נשאלים הנחקרים האם הם מוכנים לוותר על זכות החסיון של המסמכים והאם הם מבקשים לקבל ייעוץ משפטי לפני מתן תשובה לשאלה זו. כלום יש למאן-דהוא ספק, כי הנחקרים היו עונים, ובצדק, 'אנו נפעל על-פי ייעוץ משפטי'? כלומר, 'אם היועצים יורו לנו לטעון חסיון, כך נטען'".
כדי להבין את הדרך בה הגיע השופט למסקנתו נסביר, כי "מבחן הטרדן המתערב", הוגדר על-ידי בית המשפט העליון כ"'רוח רפאים', המוזמנת להופיע בפני בית המשפט כדי להשיב על השאלה, מה היתה תשובת הצדדים לו נשאלו על-ידיה בדבר כוונתם בעניין השנוי במחלוקת". יש לציין, כי בסופו של דבר אותו "טרדן מתערב" הוא לא אחר מאשר השופט עצמו, וכך יוצא שהמבחן של "הטרדן המתערב" נהפך למבחנו הסובייקטיבי של כל שופט ושופט.
מכל מקום, השופט הסיק כי "הנכונות של אנשי חברת החשמל לחשוף את הפרטיכל ניתנה על-רקע בלתי משפטי לגמרי, ועצם התנגדות החברה לחשיפת המסמכים, לאחר קבלת ייעוץ משפטי, היא הנותנת כי הוויתור הנטען לאו-ויתור הוא".
הסכימו לגלות מסקנות אך לא דיונים
מעבר לכך, הוסיף השופט פיינשטיין, אנשי חברת החשמל גילו לחוקרי המשטרה את המסקנות האופרטיביות שהתקבלו על-ידי אנשי החברה לאחר אותו דיון. "אנשי המשטרה רואים בהתנדבות זו של חברת החשמל בבחינת חשיפת טפח המזכה בחשיפת הטפחיים", הוא ציין, וקבע ש"אין הטפח דומה לטפחיים" משום ש"אף פרט מהדיון ומהפרוטוקול הקשור לו, לא נחשף. נחשפו המסקנות בלבד".
"לו נטען על-ידי המשטרה כי רק חלק מן המסקנות נחשף, היו זכאים לקבל את מלוא המסקנות, אך כאשר כל המסקנות נחשפו, אין לערבב בין המגעים והדיונים הפנימיים שבין המבקשת לבין פרקליטיה, מצד אחד, לבין המסקנות האופרטיביות, מצד שני, שהן מעצם טיבן גלויות ובאות לידי ביטוי מוחשי בשטח".
ב"ש 8497/04 חברת החשמל לישראל נ' משטרת מרחב איילון
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
