"בעת זו ראוי לפעול לקירוב לבבות ולפיוס לאומי. מוסכם כי שני הערעורים יתקבלו במובן זה ששתי התביעות תידחנה ללא צו להוצאות". כך נאמר בהסכם הפשרה עליו חתמו השבוע עורכי הדין יראון פסטינגר ויוסי ארנון, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים.
תחילתה של הסאגה ביריבות ארוכה בין שני עורכי הדין. ארנון הוא יו"ר הוועדה לשלטון החוק וזכויות האזרח של לשכת עורכי הדין, ואילו פסטינגר הוא חבר הוועד המרכזי שלה. בשנת 2002 הגיש ארנון תביעת דיבה נגד פסטינגר, בה טען שהאחרון הציג אותו כאיש מוג-לב, חסר עמוד שידרה, במסגרת "מסע צלב" שמנהל נגדו פסטינגר, בעוד הוא עו"ד ותיק ומוכר, אזרח נאמן אשר שירת כמג"ד בצה"ל - והכל ממניעים פוליטיים. בין היתר, אמר פסטינגר על ארנון כי הוא וראש הלשכה, ד"ר שלמה כהן, "הם צמד תאומים סיאמיים הנאמנים להשקפת עולם רדיקלית אנטי-ציונית, ברוח 'מדינת כל אזרחיה' של ח"כ עזמי בשארה".
שני הצדדים מגישים תביעות דיבה
פסטינגר לא נותר מאחור והגיש תביעה נגדית, בה טען כי בישיבת הוועד המרכזי של הלשכה הטיח בו עו"ד ארנון את הדברים הבאים: "הדברים של פסטינגר הם רשעות ופרנואידיות", "אני מציע להעניש אותו, בואו נמנה את יראון... זה עונש שמגיע להם", "שקרן. לא אמרת את זה ברדיו?! שקרן!".
בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעתו של ארנון וקיבל חלקית את תביעתו של פסטינגר. השופט נעם סולברג פסק כי ארנון יפצה את פסטינגר בסך של 33,000 ש"ח. הפיצוי הנמוך יחסית נומק בכך ש"למקרא פרוטוקולים מישיבות הוועד המרכזי, עולה כי מעת לעת סוערות הרוחות וכי לא כל חברי הוועד המרכזי שוקלים את מילותיהם בפלס. מחמת חילופי מהלומות מילוליות, יורד קרנה של המילה הנאמרת".
השלום: ארנון הוא לכל הפחות "לא ציוני"
תביעתו של ארנון נדחתה, בנימוק שפסטינגר רשאי היה להביע את דעתו בתום-לב על התנהגותו של ארנון בקשר לעניין ציבורי, וכן גם על אופיו, מעשיו או דעותיו, ככל שנתגלו באותה התנהגות, ובלבד שדבריו אלה הסתמכו על עובדות נכונות.
"לא בחדווה הנני ניגש לבחון את השקפת-העולם של עו"ד י' ארנון האם הוא 'ציוני', אם לאו, ואולי 'אנטי ציוני'", כתב השופט נעם סולברג בהחלטתו. "דיינו, כשופטים, בַּקושי לדון במעשיהם של בני-אדם; קשה כפליים, פּולשני ומביך, לפשפש בדעותיהם. אך מִשכַּשלו ניסיונות גישור ופישור, בתוככי בית המשפט ומחוצה לו, אין מנוס מן החדירה לפניי ולפנים, ככל הדרוש לצורך ההכרעה במחלוקת".
"רשאי עו"ד י' ארנון להצהיר על עצמו 'אני ציוני'. יתכן כי לפי דעתו כך הוא, ולא לי לקבוע אם הדבר נכון, אם לאו. כיוצא בזה, יתכן גם שלפי השקפה מקצועית אקדמית כזו או אחרת, ראוי לסווג את עו"ד י' ארנון כציוני. אלא שאת הצהרתו של עו"ד י' ארנון, כי הוא ציוני, על-פי 'ההגדרה המקובלת', אינני מקבל".
עם זאת, נמנע השופט סולברג מלהכריע בשאלה אם ארנון הוא 'אנטי ציוני'. "האם השקפת עולמו היא אנטי-ציונית? אני מסופּק בדבר הזה, ומוטב יישאר בצריך עיון... כידוע, הגנת אמת הפירסום 'לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוּכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש'. בנסיבות העניין, בהצטבר כל הדעות והמעשים הנ"ל המיוחסים לו, דומני כי עו"ד י' ארנון איננו מרוחק כּיברת דרך ארוכה, מלהיות אנטי-ציוני".
שני הצדדים מערערים והמלחמה נמשכת
ארנון ערער לבית המשפט המחוזי על ההחלטה לדחות את תביעתו. פסטינגר ערער מנגד וביקש לקבל את תביעתו במלואה (היא נדחתה ביחס לאמירות מסויימות; נ.ש.) וכן לפסוק לו פיצוי גבוה יותר.
הצדדים הגישו לבית המשפט מסמכים שונים, שעסקו בין היתר בשאלה האם יוסי ארנון אכן היה מג"ד בצה"ל או "סתם" קצין בדרגת רב-סרן וכו'. פסטינגר אף הגיש לבית המשפט תצהיר של דובר הלשכה לשעבר וכן בדיקת פוליגרף בה יצא דובר אמת, המוכיחים לכאורה את תביעתו. בינתיים הוגשה תלונה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה ששיגר עו"ד אריה צ'רטוק, בבקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד יוסי ארנון בגין עדות שקר במשפט. גם ראש הלשכה, ד"ר שלמה כהן, לא טמן ידו בצלחת, וביקש מבית המשפט למחוק מפסק הדין של השופט סולברג את כל "ההתייחסויות הפוגעניות" כלפיו.
הפיצוי בוטל, אך ארנון נשאר "לא ציוני"
בהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים לפשרה, כאמור, לפיה שתי התביעות בבית משפט השלום נדחות. השופטים משה גל, צבי זילברטל ואורית אפעל-גבאי, נתנו תוקף של פסק דין לפשרה. הפשרה, למעשה, מבטלת את הפיצויים שנקבעו לפסטינגר, אך מותירה מנגד את הקביעה כי דבריו לא היו דיבה וכי עו"ד ארנון הוא לכל הפחות "לא ציוני" ואולי אף "אנטי ציוני".
את יראון פסטינגר ייצג עו"ד פנחס מרינסקי. יוסי ארנון יוצג על-ידי עורכי הדין אמנון זכרוני ויוסי צור.
[ע"א 5695/04]
