ח"כ חמי דורון הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק המבקשת לגבות עדות סיוע מילד לילד אחר באמצעות חוקרי ילדים שונים (ילד נחשב למי שהוא מתחת לגיל 14).
לפי החוק, עדותם של ילדים שונה מעדות רגילה, משום שהיא נגבית על-ידי חוקר ילדים, ולא בבית-המשפט. לדעת מגיש הצעת החוק, עצם היותה של העדות אמצעית, ולא בלתי-אמצעית, מחייב ראיית הסיוע.
לטענת המציע, מחקרים רבים מראים כי כאשר חוקר ילדים חוקר ילד, יש מספר גורמים היכולים להטות את עדותו של הילד, כך שתתאים לתמונת המצב או להטיות מסוימות אשר קיימות אצל החוקר. נמצא כי קיימת נטייה אצל ילדים לרצות את האדם החוקר אותם, וכן הם נתונים יותר להשפעה על עמדותיהם ועל פרשנות של עובדות.
מציע החוק מוסיף, כי חוקרי ילדים עלולים להיות מושפעים מהטיה המכונה "הטיית האישוש" בקבלת החלטות אנושיות: ברגע שאדם מגיע עם השערה מוקדמת, קל לו יותר לאששה מאשר להפריכה, למרות שמעולם לא הוכחה כנכונה. הטיית האישוש מתרחשת באופן כמעט אוטומטי אצל אדם אשר שומע עדות א' ולאחר מכן אמור לקבל לה חיזוק מעדות ב'. כאשר מדובר בעדויות ילדים, שבהן איסוף המידע היא מלאכה קשה ביותר, ודורשת מעורבות של החוקר באופן אקטיבי בדרך כלל, עלולה הטייה זו להיות בעלת השלכות משמעותיות על גביית העדות.
לדעת חמי דורון, בפרשה המפורסמת בארה"ב (State v. Michaels (624 A.2d 1372) (N.J. 1994), שבה זוכתה גננת לאחר שהורשעה בערכאה ראשונה בהתעללות בילדים, באו לידי ביטוי הטיות רבות הקיימות אצל חוקרי נוער ואצל ילדים הנחקרים על-ידי חוקרי נוער. פרשת Michaels לימדה כי יש לנקוט זהירות רבה בכל הנוגע לחקירת ילדים על-ידי חוקר ילדים.
לפיכך, הצעת החוק קובעת כי כאשר עדות אחת של ילד משמשת כסיוע לעדות אחרת של ילד, חייבות העדויות השונות להגבות על-ידי חוקרי ילדים שונים.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
