מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי החוב הממשלתי הכולל הגיע בתום שנת 2004 ל-539 מיליארדי ש"ח - עלייה ריאלית של 2.3% לעומת סוף שנת 2003, המשקפת עליה ריאלית בשיעור דומה בחוב הפנימי ובחוב החיצוני.
שוויו במט"ח של החוב החיצוני עלה ב-2004 בכ-5% בשל גיוסי ההון גבוהים של הממשלה בחו"ל - במסגרת הסדרי הערבויות מארה"ב והנפקת אג"ח בשוקי ההון בחו"ל. אולם, הייסוף שחל בשער החליפין של השקל מול הדולר בסוף 2004 מיתן את עליית יתרת שוויו בשקלים של החוב החיצוני.
ב-2004 ירד יחס החוב בתוצר ל-102%, לאחר מגמת העלייה בשנים האחרונות - משיעור של 88% בשנת 2000 עד ל-104% בשנת 2003 - שהתרחשה בעיקר הודות לעליה החדה בתוצר הנומינלי. מרבית הירידה הזו משקפת צמצום במשקל החוב הפנימי בתוצר, לראשונה מאז שנת 2001, על רקע ירידה בצרכי המימון המקומי של הממשלה - בשל הצמצום בגירעון הממשלתי והגידול בגיוס ההון שלה בחו"ל בשנתיים האחרונות - בעיקר, במסגרת הערבויות.
על אף ירידה זו, נטל החוב בתוצר עדיין גבוה מהממוצע במדינות המפותחות 77% - (OECD) מהממוצע במדינות האיחוד האירופי - 78% - ומאחד התנאים המרכזיים שנקבעו באמנת היציבות והצמיחה האירופית (אמנת "מאסטריכט") עד 60% או תוואי ירידה ברור לקראת שיעור זה.
במחלקה המוניטרית בבנק ישראל מציינים, כי על הממשלה להמשיך בתהליך הצמצום הרב-שנתי של הגירעון הממשלתי, תוך שמירה על שיעורי אינפלציה נמוכים, כדי להביא לצמצום נטל החוב בתוצר לשיעורים המקובלים בעולם. הדבר יתרום להמשך הירידה בתשואות לטווחים השונים, לפיתוח שוק האג"ח הפרטיות ולשיפור בדירוג האשראי של המשק - ולכן גם להוזלת עלות המימון עבור הממשלה והסקטור העסקי. ראוי לציין בהקשר זה, כי נטל החוב בתוצר הוא אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיניי המשקיעים המקומיים והזרים וככל שזה נמוך יותר, כך נתפס המשק בעיניהם כיציב יותר.
בשנת 2004 היו הטווחים הממוצעים לפדיון של החוב הכולל ושל החוב הפנימי קצרים יחסית: 6.8 ו-5.3 שנים, בהתאמה - בדומה לשנים האחרונות. על הממשלה להנפיק חוב לטווח ארוך יותר, כמקובל בעולם, שהוא גם פחות חשוף לסיכון, במיוחד לאור השיפור בתנאי הרקע המאקרו-כלכליים ב-2004, שהתבטאו בירידה בתשואות האג"ח, ביציבות מחירים ועוד.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי על הממשלה לשנות את אופן ניהול החוב בצורה עקבית עם השתלבותו של שוק ההון המקומי בשוקי ההון בעולם. לפיכך, על הממשלה להגדיל את חלקו הלא-צמוד של החוב ולהאריך את הטווח לפדיון שלו. במקביל, עליה להנפיק חוב צמוד למדד רק לטווחים ארוכים - לאור הרפורמה בקרנות הפנסיה - ולחדול מלהנפיק חוב בריבית משתנה, כפי שהחליטה בעבר לגבי החוב הצמוד למדד והחוב הצמוד לדולר - בריבית משתנה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
