הפרקליטה גלאט-ברקוביץ' הורשעה בעסקת טיעון בתיק סיריל קירין

יצאה בזול: הפרקליטה המדליפה עו"ד ליאורה גלאט ברקוביץ' הורשעה במסגרת עסקת טיעון בהפרת חובה בעניין ההדלפה בתיק סיריל קרן. במסגרת עסקת הטיעון נמחקו אישומי המירמה והפרת האמונים ובסיכומו של עניין בהחלט ניתן לומר כי גלאט ברקוביץ' יצאה בזול מהעניין וזאת בלשון המעטה. גלאט ברקוביץ' צפוייה לקבל מאסר על תנאי בתוספת קנס כספי של 10,000 ש"ח.

כזכור בדצמבר 2003 הוגש כתב אישום חמור במיוחד נגד "הפרקליטה המדליפה" לבית משפט השלום בתל אביב. גלאט-ברקוביץ' הואשמה כי הדליפה את מסמך חיקור הדין בארה"ב, בפרשת 'שרון-סיריל קרן', לעיתונאי 'הארץ' ברוך קרא. סעיפי האישום היו: גילוי בהפרת חובה, מירמה והפרת אמונים. העונש המירבי הקבוע בחוק, בגין עבירות אלה, הינו 3 שנות מאסר.

בכתב האישום, שהוגש על-ידי עו"ד סילביה פריימן, פרקליטת מחוז הצפון ועו"ד יעל כוכבי, סגנית בכירה והממונה על עניינים פליליים בפרקליטות מחוז הצפון, נאמר כי באוקטובר 2001 הורה היועץ המשפטי לממשלה על פתיחת החקירה בפרשת 'סיריל קרן'.

במרס 2002, בשל מורכבותה של החקירה, במסגרתה נחקר מדוע העביר סיריל קרן 1.5 מיליון דולר לחשבונו של גלעד שרון, הוחלט על מינויה של גלאט-ברקוביץ' כפרקליטה מלווה. גלאט-ברקוביץ' עבדה רוב השנים בפרקליטות מחוז תל אביב, אולם בתקופה זו היא עבדה בפרקליטות מחוז המרכז, ונשאה את התואר: "סגנית בכירה א' וממונה בפרקליטות מחוז המרכז".

עם מינוייה כפרקליטה מלווה, קיבלה גלאט ברקוביץ' לידיה את כל חומר החקירה שנאסף עד לרגע הצטרפותה, והחל משלב זה היתה מעורבת באופן מלא בהליכי קבלת ההחלטות בחקירה ובניהולה". במהלך החקירה, היא אף התלוותה לחיקור דין שנערך בארה"ב.

"החקירה נוהלה באופן דיסקרטי ופרטי החקירה נחשפו למספר מצומצם מאוד של אנשים במשטרת ישראל ובמשרד המשפטים, במסגרת תפקידם", נאמר בכתב האישום.

"חשיפת הפרטים נועדה להכפיש את שמו של ראש הממשלה"

ביום 5.1.03, זמן קצר לפני המועד שנקבע לבחירות לכנסת (28.1.03), החליטה גלאט ברקוביץ', ממניעים אישיים, לחשוף בפני הציבור את פרטי החקירה. "חשיפת הפרטים נועדה להכפיש את שמו של ראש הממשלה ולנסות להשפיע על בחירתו המושכלת של ציבור הבוחרים" נאמר בכתב האישום. לשם כך, היא יזמה קשר עם עיתונאי 'הארץ', ברוך קרא. ביום 5.1.03 נפגשה עימו בבית החולים איכילוב בתל אביב. במהלך הפגישה העבירה לידיו חלק מהעמודים הרלוונטיים (1, 5 ו-6, וכן חלק מעמוד 7) והתירה לו לפרסם את תוכנם.

בעמודים הנ"ל הופיעה סקירה של מהות החשדות המתבררים כנגד ראש הממשלה, וכן פרטים בדבר ההודעות והראיות שנאספו בחקירה עד אותו שלב. בנוסף, הופיע על-גבי הדפים שצולמו ניתוח של הראיות שנאספו, כפי שנמסר לעורך הבקשה מפי צוות החקירה, וכן המניע לחיקור הדין המתבקש, וכיוון החקירה המסתמן של סיריל קרן. כמו כן, מסרה גלאט ברקוביץ' לעיתונאי צילום מכתב שכתבה לפרקליטת המדינה ביום 12.11.02, הנוגע לחיקור הדין בארה"ב.

בהמשך נוצר קשר עם קרא כאשר הוא יוצר עימה קשר טלפוני מספר פעמים. בשיחות הטלפון ביקש וקיבל קרא הבהרות. ושמע מפיה, כי חומר החקירה מעלה חשד לביצוע עבירות של שוחד ומירמה והפרת אמונים על-ידי ראש הממשלה.

רגע לפני הבחירות, ברוך קרא מפרסם את המסמך בעיתון

ביום 7.1.03 פרסם ברוך קרא כתבה בעיתון 'הארץ', וחשף את המידע שהובא לידיעתו. באותו יום, התראיין בתוכנית 'משעל חם' בטלוויזיה, והציג את העמוד הראשון מהבקשה, שנמסר לו מגלאט-ברקוביץ'. בימים שלאחר מכן, פרסם קרא גילויים נוספים מהמידע שמסרה לו הפרקליטה. גלאט-ברקוביץ הואשמה, כי "בפועל הביאו מעשיה של הנאשמת לפגיעה בהליכי החקירה".

הטעתה את החוקרים וניסתה להעליל על עובדים בכירים במשרד המשפטים

עוד נטען בכתב האישום, כי לאחר שהחלה חקירת הדלפת המסמך, על-ידי הצוות המיוחד שמינה היועץ המשפטי לממשלה, לשם כך, נפגשה גלאט-ברקוביץ' עם צוות החוקרים, ומסרה להם מסמך, אותו כתבה מיוזמתה, ובו כתבה כי אין לה כל מעורבות בהדלפה, ואף ציינה מספר כיווני חקירה אחרים למציאת המדליף, וזאת בכוונה להטעות את צוות החקירה.

הדבר המדהים ביותר היה שכאשר גלאט ברקוביץ' נחקרה באופן רשמי, היא ניסתה להעליל, מיוזמתה, את האחריות להדלפה על אחרים, ובכך שברה אפילו 'קוד מוסרי' בסיסי: "בשלבים מאוחרים יותר, נחקרה הנאשמת באופן רשמי. בחקירתה העלתה מיוזמתה מספר שמות של מדליפים פוטנציאליים, לרבות אנשים בכירים במשרד המשפטים", נאמר בכתב האישום.

"במעשים המפורטים לעיל, מסרה הנאשמת, שהינה עובדת ציבור, ללא סמכות כדין, מידע פנימי מחקירה רגישה וסודית, שהגיע אליה בתוקף תפקידה כפרקליטה מלווה בחקירה, לאדם שהינו עיתונאי, שלא היה מוסמך לקבלו. כמו כן, הפרה הנאשמת את האמון שניתן בה, כפרקליטה בכירה בשירות המדינה, ופגעה בציבור, ובאמון שהוא רוחש למערכת השלטונית".

מי זה נשר?

אחת השאלות המעניינות שעלתה במהלך משפטה של גלאט ברקוביץ' הייתה השאלה מי זה "נשר" אותו מקור שסייע למשטרה לחשוף את ההדלפה ואת העובדה שהיא המדליפה. בעבר פרסמו כלי תקשורת שונים, כי אותו "נשר" אינו אלא כתב חדשות ערוץ 2, משה נוסבאום, אולם הוא הכחיש זאת נמרצות.

בין היתר בניסיון לגלות את המקור, סניגוריה של הפרקליטה, עורכי הדין יהושע רזניק וז'ק חן, הגישו עתירה לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות. השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, חתם על תעודת חיסיון "מטעמי אינטרס ציבורי חשוב", בה נאמר כי כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהותו של המקור המכונה בחומר החקירה בתיק זה "נשר", לרבות תכנו של מסמך המצוי במעטפה, הינו חסוי.

בנימוקי החיסיון ציין השר, כי גילוי מידע זה או מסירתו, יש בהם כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, באשר הם עשויים "לפגוע בשיתוף פעולה של הציבור עם גורמי חקירה".

הסניגורים טענו כי "הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, עדיף מן העניין, אם קיים בכלל בנסיבות התיק דנן, שלא לגלותה", ולכן על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 45 האמור ולהורות על הסרת החיסיון.

בעתירה, ציטטו עורכי הדין רזניק וחן תרשומת שערך ראש מח"ש לשעבר ומי שהיה חבר בצוות החקירה שמונה לחקור את ההדלפה, ערן שנדר, שנפגש עם המקור "נשר". על-פי התרשומת, שנדר פנה ל"נשר" מיוזמתו, ולאחר שנפגש עימו קיבל רשות לצלם ממנו את מסמך חיקור הדין. "נשר" אמר לשנדר, כי "זה המסמך או צילומו שפורסם בתקשורת". מכאן הסיקו הפרקליטים, כי ככל הנראה "נשר" היה איש תקשורת. אולם ספק רב אם הציבור ידע אי פעם מי היה אותו "נשר" מסתורי.

נזכיר כי דרישתה של הפרקליטה בעבר להעביר את ההליך לפסים מנהליים במקום ההליכים הפליליים נדחתה על הסף על-ידי מזוז, אשר קבע כי לא היה לבקשה כל צידוק וכי לא היה כל שינוי בנסיבות שיאפשר מעבר שכזה.

מי הדליף נגד המדליפה?

דרישה מעניינת ואירונית נוספת שעלתה במשפטה של גלאט ברקוביץ' רק לאחרונה, מצד הסניגורים שלה הייתה לחקור מי מדליף כנגדה מתוך פרטי הסדר הטיעון במשפטה, פרטים שפורסמו בעיתון ידיעות אחרונות. בעקבות הפרסום, שיגר סניגורה של גלאט-ברקוביץ', עו"ד יהושע רזניק, ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, מכתב נזעם בו הוא קובל על ההדלפה. "נדהמתי לקרוא את פרטי המו"מ להסדר טיעון בין מרשתי לנציגי התביעה", כתב רזניק. "נדהמתי שבעתיים לקרוא את פרטי ההסדר בעניין תשלום גמלתה. נושא זה הוא בוודאי עניינה הפרטי ולא יכול להיות נחלת הכלל:". אכן האירוניה בהתגלמותה.

ת.פ. 10106/03 מדינת ישראל נ' ליאורה גלאט-ברקוביץ'