נכנסתי לניתוח עיניים פשוט לכאורה, אך כאשר הוסרו התחבושות, התעוורתי כמעט לגמרי בעין שמאל. דברים ברוח אלה טוען גבר (52) שהגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נגד בית החולים שיבא.
סיפורו של התובע מתחיל במרס 2004. אז פנה לבית החולים תל השומר (שיבא) נוכח קושי וטישטוש בשדה הראייה. בבית החולים אובחן כסובל מהפרדות רשתית בעין שמאל. בבדיקת הראייה שבוצעה בבית החולים, הייתה ראייתו בעין שמאל טובה ולא אובחנה כל בעיה נוספת בעין.
בבית החולים הוחלט לבצע בעינו של התובע ניתוח לתיקון הפרדות הרשתית, וזאת מבלי שהוחתם על טופס הסכמה לניתוח ועל טופס הסכמה להרדמה, ומבלי שהוסברו לו הסיכונים היכולים לנבוע מן הניתוח. לטענתו, עד ליום זה אין התובע יודע איזה סוג ניתוח יועד עבורו באותו היום. הניתוח האמור בוצע בעינו של התובע וכאשר הוסרה התחבושת מעינו, התחוור לו כי הוא כמעט עיוור ואינו מסוגל לראות בעין שמאל.
התובע טוען כי תיקו הרפואי עבר עריכה מלאה והועבר אליו כשהוא חסר מאוד וערוך בחלקו הגדול. במסמכים חסרים נתונים רבים, ישנן סתירות פנימיות ונראה באופן ברור כי הם עברו "טיפול קוסמטי" תוך השמטת פרטים שעלולים להפליל את בית החולים.
כך לדוגמא, בעוד שבדוחות צוות האחיות לאחר הניתוח מצויין במפורש כי התובע אינו רואה בעינו השמאלית, הרי שלפי דוחות הרופאים המטפלים אין כל בעיה רפואית מיוחדת ולכאורה הניתוח הצליח באופן מלא.
פרופ' יצחק בן-סירה, מומחה למחלות וניתוחי עיניים, ומנהל מחלקת עיניים לשעבר בביה"ח הדסה בירושלים, חיווה דעתו בעניינו של התובע וקבע, כי כי מן הממצאים שבידיו, עולה שרשרת של מעשים ומחדלים רשלניים שנעשו על-ידי צוות בית החולים ובעטיים נגרמו לתובע נזקים קשים.
פרופ' בן-סירה תומך בטענות התובע בקשר לעריכת התיק הרפואי, ומציין בחוות דעתו, כי למרות ניסיונו הרב בקריאת חומר רפואי מבתי חולים שונים בארץ ובעולם, הוא מעולם לא נתקל בתופעה של עריכה מאוחרת של חומר רפואי המוגש במקום חומר רפואי מקורי, כפי שנתקל במקרה דנן. בחוות דעתו קובע פרופ' בן-סירה, כי כתוצאה מן הניתוח הרשלני הוא נותר נכה לצמיתות בעינו השמאלית.
עורכי דינו של התובע, ענת מולסון וטל נבו, טוענים בכתב התביעה, כי כתוצאה מהניתוח השתנו אורח חייו של התובע ואיכותם ללא היכר. הפגיעה הקשה והנזק שנגרם לראייתו של התובע פגעו בכל תחומי חייו.
לפני הניתוח היה התובע גבר בריא אשר ניהל חברת קידוחים לבדיקות קרקע ועבודתו חייבה אותו לנהוג על רכב כבד. כתוצאה מהפגיעה בו בניתוח, לא יכול היה התובע לשוב לנהוג על רכב כבד או לבצע כל עבודה עם מיכשור מכאני הדורשת שימוש בראייה דו-עינית ולפיכך לא יכול היה לשוב לעבודתו. בהיותו מנהל החברה, נאלץ התובע להתחיל בתהליכי מכירה של החברה.
פרופ' יוסף מוסייב שהינו מומחה למחלות עיניים, קבע כי לאור חוסר יכולתו של התובע לעשות שימוש בעינו השמאלית, יש לקבוע כי הוא "איבד את כושר עבודתו במקצועו".
עוד נטען, כי כתוצאה מן הניתוח הרשלני מתקשה התובע לבצע את פעולות היום-יום הפשוטות, כגון נהיגה, קריאה, צפייה בטלוויזיה ובילוי עם חברים. עקב מצבו, מרבה התובע להסתגר בביתו והוא נמנע מלצאת לעבודה. הוא הפך מאדם פעיל, דינמי ובעל פוטנציאל, לשבר כלי התלוי בחסדי הזולת.
טרם הוגש כתב הגנה.
ת.א. 1462/05
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
