בית משפט השלום בפתח תקוה, זיכה את צוריאל קריספל, ראש המועצה לשעבר של המועצה המקומית אלעד, מאשמת ביצוע מעשים מגונים בשלוש נשים.
בית המשפט העדיף את עדותו של קריספל על פני עדותן של המתלוננות וקבע, כי לא היו יסודות מגונים במעשיו ובדבריו וכי הללו התפרשו באופן מוטעה על-ידי המתלוננות.
כתב האישום נגד קריספל כלל שלושה אישומים שונים, בגין מעשים מגונים שביצע לכאורה בשלוש נשים, בין השנים 1995 ו- 1998. מהאישום הראשון, זוכה קריספל זיכוי מלא, כיוון שהמתלוננת לא התייצבה בפני בית המשפט. משני האישומים הנוספים הוא זוכה מחמת הספק, לאחר שבית המשפט שמע את עדותו ואת עדות המתלוננות.
המתלוננת שעל דבריה נסמך האישום השני, טענה כי קריספל עיסה את כתפיה בלי הסכמתה ובהזדמנות אחרת הדגים עליה תרגילי קרב מגע, כשהוא בגופיה, הצמידה לגופו ומשך ידה לכיוון איבר מינו. ביהמ"ש זיכה את קריספל וקבע, כי לא שוכנע בכנות טענותיה של המתלוננת ולא באמיתותן.
המתלוננת שעל דבריה נסמך האישום השלישי, טענה כי קריספל נשף בכבדות בעורפה בעת שישבה לצידו והניח ידו על ידה. בהזדמנות אחרת ליטף וחיבק אותה. ובפעם אחרת שדיברו, הוא ביקש שתשב על ברכיו.
באשר למתלוננת השלישית, קבע ביהמ"ש כי היא עצמה לא ראתה בזמן אמת את האירועים כמיניים, שהרי לא אמרה דבר ולא התלוננה בפני איש ונראה כי היתה מגיבה ולא שותקת להטרדה מינית.
השופטת ליה לב-און שדנה בתיק, מתייחסת בפסק דינה לפרשנות השונה שיכולים אנשים לתת לסיטואציות: "תקשורת בין אנשים נוצרת באמצעות מבטים, תנועות, מילים ומגעים וכל אחד מהאמצעים יכול להיעשות בכוונות שונות ולהתפרש בדרכים שונות. השפה שתביא להרשעה בפלילים חייבת להיות ברורה לשני הצדדים לדבר בקול אחד. התקשורת בין הנאשם למתלוננות כללה כל אחד מהאמצעים וכל אחד פירש אחרת".
על קריספל, כותבת השופטת לב-און כי הוא "איש נמרץ, מוחצן, ישיר, אוהב לגעת, בעל שטף דיבור, מישיר מבט, שומר כדרכו על ערכי הכבוד של הזולת" וקובעת, כי הוא לא התכוון במעשיו להגיע לגירוי וסיפוק מיני. "הנאשם לא יצר סביבה מינית ולא ביצע מעשיו במקומות מבודדים. אילו כוונותיו מיניות - לבטח היה מרבה להעז - היו כל קורבנותיו מתייצבים בפניי ומדברים בו סרה", אמרה.
[ת.פ. 001961/02]
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
