בית המשפט המחוזי בתל אביב, גזר אמש (יום ג', 13.4.05) עונש שנתיים מאסר בפועל, לאדם בן 70, אשר ביצע מעשים מגונים בנכדתו.
בית המשפט קבע, כי לאור חומרת המעשים ורצון הנכדה, המתלוננת, לשלוח את הסב לבית הסוהר, לא ניתן שלא להטיל עליו מאסר בפועל. נקבע, כי השיקולים לקלות העונש: מצבו הפיזי והנפשי של הנאשם ומשאלת בנו, אבי המתלוננת, שלא לשלוח אותו לבית הסוהר, ישפיעו על משך תקופת המאסר.
הנאשם, יליד 1935, הורשע על-פי הודאתו, שבאה במסגרת הסדר טיעון, שאינו מתייחס לענין העונש, בביצוע מעשים מגונים ומעשה מגונה בכוח בנכדתו, בת ה-10.
בכתב האישום מפורטים מעשיו מעוררי החלחלה של הסב, אשר בוצעו בבית הנכדה והוריה. בשלוש הזדמנויות שונות, בשנים 2003 ו-2004, הסב ליטף את הילדה ברגלה ובחזה, הכניס ידו מתחת לחולצתה, נישק את בטנה, שאל אותה אם היא נהנית, הושיב אותה על ברכיו ובפעם האחרונה הכניס ידו לתחתוניה והחל להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה והזהיר אותה שתשמור את האירוע בסוד.
ביהמ"ש התייחס בגזר הדין לתסקיר הקורבן, ממנו עולה, שכשנה וחצי-שנתיים לפני גילוי המעשים לאמה באוגוסט 2004, חל שינוי קיצוני בהתנהגות הילדה, שהתבטא בהתקפי זעם, חרדות קשות מהליכה לבד, הסתגרות בחדרה והתנתקויות במהלך השיעורים.
לאחר גילוי המעשים נרגעו מעט פחדיה וחרדותיה, אך ישנה אצלה התבגרות פסיכולוגית מוקדמת והיא מבטאת חרדות נטישה חזקות.
מתסקיר הקורבן עולה, שגם משפחתה עברה משבר קשה סביב הפגיעה בה והסבל שלה.
עוד נאמר בתסקיר, כי הילדה מבטאת רצון שהנאשם יקבל עונש שמגיע לו, וכי היא תזדקק להמשך טיפול ולתמיכת משפחתה ואין לדעת כיצד תגיב בגיל ההתבגרות וכשתחל בקשר עם בנים.
עוד התייחס ביהמ"ש, לחוות הדעת הפסיכיאטרית, שהוגשה לגבי הנאשם, בה נטען כי הוא אינו אדם אלים וכי הוא סובל ממחלות פיזיות ותחלואה נפשית קשה, אשר מעלים חשש ממשי שהטלת עונש מאסר עליו עלולה להחריף את מצבו, עד כדי חשש למעשה אובדני מצידו.
ביהמ"ש קבע, בניגוד לחוות הדעת הפסיכיאטרית, כי אמנם המעשים המגונים לא לוו באלימות, אך אין בכך כדי ללמד שהנאשם איננו אלים שכן הוא ניצל את יחסי הקרבה המשפחתית ששררו בינו לבין נכדתו והוריה. עוד נקבע, כי לאור התנהגותו של הנאשם כלפי ילדיו בצעירותם, אין לומר שהוא אינו בעל אישיות אלימה גם אם הוא שומר חוק.
"העונש שיש להטיל על הנאשם במקרה זה צריך לבטא את חומרת מעשיו ואת סלידת החברה הנורמטיבית מהם. גם אם הנאשם מבין את חומרת מעשיו, אינו זקוק להרתעה ואיננו מסוכן מבחינה מינית"
ביהמ"ש שקל לקולת העונש, את מצבו הפיזי והנפשי של הנאשם,
בהודאתו ובחרטתו וכן את משאלת בנו, אבי הילדה, שלא לשלוח אותו לבית הסוהר.
נקבע, כי על הנאשם יוטל עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח, וכי הנסיבות המקלות ישפיעו על משך תקופת המאסר שתיקבע.
בהתאם לקביעה זו, נגזר על הנאשם עונש שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי שלא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים עבירת מין ופיצוי בגובה 30,000 ש"ח.
ביהמ"ש אסר פרסום כל פרט שיכול לזהות את המתלוננת, לרבות פרטיו של הנאשם.
פח 1152/04
ניתן ביום 12.4.05
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
