היום לפני 35 שנה, ב-28 באפריל, 1970, שולחת קבוצת תלמידי תיכון העומדים לפני גיוסם לצה"ל מכתב לראש הממשלה, גולדה מאיר ובו הם מסתייגים מכיבוש השטחים, ממלחמת ההתשה, ומהימנעות הממשלה, לטענתם, מנקיטת צעדים שיובילו לסיום הלחימה.
אחרי המכתב ההוא עלו ובאו מכתבים רבים מאותו סוג. היו מכתבים של שמיניסטים, היו של קצינים, שנשלחו לראשי ממשלה ולאישים אחרים.
בשנת 2001 שלחו 62 בני נוער מכתב לראש הממשלה אריאל שרון ובו הודיעו על סירובם של חלקם לשרת בשטחים ושל חלקם האחר לשרת בצה"ל בכלל.
בינואר 2002 חתמו 51 חיילים וקציני מילואים על "מכתב הלוחמים" בו הודיעו על סירובם לשרת בשטחים הכבושים, והקימו את תנועת "אומץ לסרב".
מכתב הטייסים פורסם ב-24 בספטמבר 2003, ועליו חתמו 27 מטייסי חיל האויר (טייסי מילואים וכאלה שכבר היו פטורים משירות מילואים). במכתב כתבו החתומים עליו: "מתנגדים לביצוע פקודות תקיפה בלתי חוקיות ובלתי מוסריות מהסוג שמבצעת מדינת ישראל בשטחים".
בחודש דצמבר 2003 פורסם מכתב לוחמי סיירת מטכ"ל על-ידי 13 לוחמים המשרתים במילואים ובו הודיעו על סירובם לשרת בשטחים הכבושים.
בשנת 2005, נשלח אל ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז, הרמטכ"ל משה בוגי יעלון ושרת החינוך לימור לבנת, מכתב שמיניסטים חדש ובו מצהירים 250 תלמידי י"א וי"ב שלא יתגייסו לצבא, שכן הם מסרבים "לקחת חלק במדיניות הכיבוש והדיכוי".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
