בג"צ: בית המעצר החדש ייבנה כמתוכנן באיזור הר הצופים

בג"צ דחה (9.5.05) עתירה שהגיש מלון היאט-ריג'נסי ירושלים, בה הלין על הכוונה להקים בשטח הנמצא בקרבת המלון, מבנה, שישמש כמטה מחוז וכבית מעצר של משטרת ישראל. נקבע, כי רשויות התכנון ושר הפנים שקלו את מלוא השיקולים לפני שאישרו את תכנית המתאר לבית המעצר, ומשכך, אין בסמכות בג"צ להתערב בהחלטתם.

במרכז העתירה תכנית מתאר 6313 שהוגשה על-ידי הרשות לפיתוח ירושלים, ואשר מייעדת שטח של כ-28 דונם, הנמצאים מצפון לשטח בו ממוקם המטה הארצי של משטרת ישראל, לצורך הקמת מטה מחוז ובית מעצר. מטרתה העיקרית של התכנית, הינה להעביר את בית המעצר מ"מגרש הרוסים", בו הוחזקו עצורים בתנאים מחפירים, לאיזור קריית הממשלה והר הצופים, הנמצא, כאמור, בקירבת תחנת המשטרה, ולמורת רוחו של מלון היאט, גם בקירבת המלון.

לאחר השתלשלויות רבות, פורסמה באפריל 2003 החלטתו של שר הפנים דאז, אברהם פורז, לאשר את תכנית המתאר.

מלון היאט ועותרים נוספים, המתנגדים להקמת בית המעצר באיזור הר הצופים, פנו לבג"צ וקבלו על אישור התכנית. בג"צ סקר את מלוא השיקולים שהונחו בפניו, והחליט לדחות את העתירה ולאפשר את בניית בית המעצר כמפורט בתכנית המתאר שאושרה.

השיקולים נגד בניית בית המעצר באיזור הר הצופים

לתכנית המתאר קמו מתנגדים רבים. אחת מהם היא, מנהלת מינהל התכנון במשרד הפנים, דינה רצ'בסקי, שהביעה חשש שבניית בית המעצר עשויה לגרום להחלשת אזור קריית הממשלה ומלון היאט ולדחייתם מלהיות חלק אטרקטיבי של העיר המערבית. גם משרד התיירות הביע התנגדות נחרצת לתכנית וטען, כי להקמת בית המעצר עלולות להיות השפעות סביבתיות שליליות העומדות בסתירה לאופי האזור בכלל ולשימושים תיירותיים בפרט. שר התיירות המנוח, רחבעם זאבי ז"ל, הציג בפני בג"צ את עמדת משרדו, לפיה העברת בית המעצר למתחם החדש תיפגע במלון ובמשקיעים.

פרופ' אדם מזור, אדריכל ומתכנן ערים, כתב עבור המלון חוות- דעת לגבי ההיבטים התכנוניים והאורבניים של הקמת בית המעצר. לדעתו, קיים אינטרס לאומי ועירוני בטיפול זהיר באזור הרגיש של אגן העיר העתיקה, המהווה נקודת מפגש של אוכלוסיות ותרבויות. הקמת בית המעצר, לדעת פרופ' מזור, פוגעת בתדמיתה של העיר ירושלים בשל שהיא יוצרת "חומה" החוסמת את הנוף ומכוננת סמל שלילי בשערי הכניסה לעיר.

השיקולים בעד בניית בית המעצר באיזור הר הצופים

בעיקר תמכו בתכנית מוסדות התכנון, אשר אישרו אותה. בין היתרונות שהועלו בחוות-דעת שהוגשה לביהמ"ש: מבחינה תפעולית, המיקום אופטימלי. הוא משולב במטה המחוז של המשטרה, ובכך תוגשם יעילות תפקודית מרבית ושילוב תשתיות ומשאבים. כמו-כן, הגישה למקום נוחה, המגרש מתאים בגודלו, הוא זמין ומבטיח תנאים נאותים לעצורים. מבחינה עירונית, בית המעצר אינו חלק משכונת מגורים, אלא משולב ומוטמע באופן מלא בקריית הממשלה. בכך יש כדי למתן את הדימוי השלילי. גם מבחינה חברתית, המתחם המיועד מרכזי ונגיש, ובד-בבד איננו ממוקם בתוככי שכונת מגורים.
בפרק הסיכום וההמלצות של חוות הדעת נאמר, כי התנאים בבית המעצר הקיים במגרש הרוסים הינם מביישים. האינטרס הציבורי מחייב מציאת מקום חלופי לבית המעצר.

החלטת בג"צ: אין להתערב בהחלטת רשויות התכנון

החלטת בג"צ נפתחה בכך, שביהמ"ש מתערב בהחלטות רשויות התכנון רק מקום שנפל בהן פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. נקבע, כי באיזון שערכו רשויות התכנון בין השיקולים הרלבנטיים, לפני שהחליטו לאשר את בניית בית המעצר באיזור קריית הממשלה, לא נפל פגם של חוסר סבירות קיצוני, המצדיק התערבות.

עוד נקבע, כי, רשויות התכנון המוסמכות, ולאחריהן שר הפנים, ערכו איזון בין השיקולים המורכבים שלעניין וכי לא נותר אלא לקבוע, כי עמדת המתנגדים לתכנית המתאר, ובכלל זה מלון היאט, הובאה במלואה בפני הגורמים המוסמכים.

וכך פסק בג"צ: "הקמת מבנים שלטוניים-ציבוריים בתחומיה של עיר - במיוחד העיר ירושלים - היא חיונית. בכלל זה - גם מבני ציבור "בלתי-אטרקטיביים" כמו בית מעצר. מבנים אלה נושאים עמם יתרונות רבים לקהילה ולפרטים, אך עלולה להיות כרוכה בהם גם פגיעה מסוימת במאן-דהוא. בני-הציבור הנהנים מחברותם בקהילה נדרשים לספוג פגיעה זו, שהיא כורח בל יגונה. חובתן של הרשויות השלטוניות היא לעשות את המירב כדי לצמצם פגיעה זו ולערוך איזון הולם וסביר בין השיקולים והאינטרסים הרלבנטיים; וככל שהרשות עושה כן, גם אין בכך משום פגיעה שאיננה מידתית בזכות החוקתית להגנה על הקניין".