ב-15 באוגוסט 2002 רכשו חברות גמול ומרלז (הנמצאת בשליטת גמול), באמצעות החברה-הבת האמריקנית גמול סהר, מטראסט ניו יורקי, תיק ובו 60 פוליסות לביטוח חיים, ששווין בפרעון מלא 14.2 מיליון דולר. שתי החברות שילמו 8.4 מיליון דולר, ועוד התחיבות לפרמיות חדשיות, במה שנראה אז כעיסקה רווחית ומוצלחת. עתה מתברר, שיש בעיות בעיסקה. שתי החברות חייבות לתת הלוואות וערבויות ב-8.9 מיליון דולר, ואין לדעת כיצד יסתיים הסיפור.
היקפה של העיסקה צומצם במשך השנים, כנראה עקב יציאתן של חלק מהפוליסות לפדיון, והוא עומד היום על 43 פוליסות, בשווי כולל של 9.4 מיליון דולר. גמול-סהר מימנה את העיסקה בעיקר מהלוואה של 7.6 מיליון דולר שקיבלה מבנק המזרחי, לפרעון בדצמבר 2002. גמול ומרלז ערבו לפרעון ההלוואה.
גמול-סהר ביקשה, בעת חתימת העיסקה, להבטיח עצמה לכל מקרה. ולכן, רכשה מסינדיקט של ללוידס, במחיר שלא נמסר, פוליסת ביטוח לכספים האמורים להפרע, 9.4 מיליון דולר. מועד מימוש פוליסת ביטוח זו היה דצמבר 2004. גמול-סהר תיכננה, כמובן, לפרוע את ההלוואה לבנק המזרחי מתוך כספי הסינדיקט. אולם, כשהגיע מועד הפרעון, וגמול-סהר נזקקה (לא נמסר מדוע) לפנות לסידניקט כדי לקבל את הכסף, הודיע הסינדיקט שלא ישלם את הסכום. מדוע? הוא העלה טענות משפטיות, שטיבן לא נמסר.
גמול-סהר החלה בהליכים משפטיים נגד הסינדיקט. אולם בינתיים יש לפרוע את ההלוואה לבנק המזרחי. מאין יבוא הכסף? החברות-האמהות, גמול ומרלז, החליטו על הפתרון הבא: הן ילוו לגמול-סהר 1.3 מיליון דולר, וכן יאריכו בשנתיים את הערבות של 7.6 מיליון דולר שנתנו לבנק המזרחי.
איך תפתר הבעיה, נניח בעוד שנתיים? גמול אומרת, שהיועצים המשפטיים של החברה הודיעו לה, שיש סיכוי טוב לזכות בתביעה המשפטית נגד הסידניקט. גורל העיסקה תלוי, אם כן, בבתי המשפט של ארה"ב.
